המגבלה האישית

20/01/2007 17:10:41

לכולנו יש מגבלות אישיות. חלקן בתחום האישיותי (מי אמר נמרוד בוקר?), וחלקן ביכולות מוטוריות כאלו או אחרות, שגם לא מאפשרות לנו לרכב כמו שצריך. בואו ונכיר אותן, ואולי גם איכשהו נלמד להתגבר עליהן.

עמיר שבתאי


לפני שאנו עולים על האופנוע, אנו צריכים להכיר במגבלותינו האישיות בכל הנוגע לרכיבה. אנו שומעים רבות על רוכב שהוא יותר טוב מהאחר, אבל מה באמת גורם לרוכב אחד להיות רוכב טוב יותר, ואיך אנו מקטלגים את עצמנו כרוכבים טובים (להבדיל מרוכב מהיר) או פחות טובים?

אלמנט ראשון הוא כמובן הכשרון הטבעי. ישנם אנשים שפשוט נולדים עם הכשרון ביד ימין לתת גז וללחוץ על ידית הבלם באופן שאני וגם רובכם לא נגיע אליו גם אם נתאמן ברכיבה יום וליל. רוכבים אלה מגיעים ברוב המקרים לאחת מזירות הגרנד פרי או הסופרבייק, או כמובן למוטוקרוס או הסופרקרוס כשמדובר בשטח. רוכבים אלה כמו ולנטינו רוסי – מצד הכביש, או טראוויס פסטרנה מצד החולות, הגיחו כבר בגיל 16 לזירות המירוצים העולמיות, ונתנו לאחרים בראש חזק למרות גילם העוללי. אבל.. וכאן אנו מגיעים לאבל גדול שיוביל אותנו אל הסעיף הבא, גם הם לא נולדו והחלו מיד ברכיבה על המגבלות. בגיל 16 הנזכר בשורות הקודמות, הם היו כבר עם נסיון של מעל ל- 10 שנות רכיבה – בעיקר תחרותית, וכאן אנו מגיעים אל הנושא הבא.

האלמנט השני הוא הקריטי לכל רוכב באשר הוא עולה על שני גלגלים, כמו שהוא קריטי למנהל זוטר שעולה בסולם הדרגות: הנסיון. כמה נסיון יש לך ברכיבה על שני גלגלים. כמה קילומטרים רכבת עד היום? אלפים בודדים או עשרות ומאות אלפים. על איזה אופנועים רכבת את אותם הקילומטרים? על אופנועים גדולים וחזקים הנותנים לך אמת מידה ריאלית לגבי מהותו של אופנוע ספורטיבי, או על קטנוע של חברת שליחויות. כמה מתוך אותם קילומטרים על אופנועים עשית בטיולי שבת רגועים הרחוקים מרחק שמים וארץ מרכיבה הקרובה למגבלות, וכמה קילומטראז' צברת ברכיבה ספורטיבית תוך שאתה לומד באמת ובתמים את מגבלותיך ומגבלות האופנוע?

את המגבלה האישית אפשר להשוות לקפיצה לבריכה. רובינו לא נעיז לעבור את המקפצה של ה- "2 מטר", למרות שאנחנו רואים ויודעים כי יש כאלה שקופצים גם מגבהים של חמישה עשר ושלושים מטרים, ויוצאים מזה בריאים ושלמים. המוח הוא זה שלא נותן לנו לקפוץ מן הגבהים הנ"ל ברפלקס מותנה העונה לשם "פחד". הפחד הנובע מחוסר הנסיון, מוביל אותנו שלא לבצע פעולות העלולות לסכן את שלמות גופינו. כעת, בואו ניקח מצב ששמנו לנו כמטרה לקפוץ מאותה מקפצה בגובה שלושים מטרים. ישנן שתי אופציות: לאופציה הראשונה נקרא האופציה "ההתאבדותית". אנחנו עולים אל אותה מקפצה, עוצמים עיניים וקופצים. הסיכוי הגבוה הוא שברגע שנקפוץ פשוט נקפא מפחד אימים ומההרגשה של חוסר האונים בעת הנפילה הארוכה מטה, וסביר להניח שהגוף שלנו המכווץ עד כדי קיפאון מפחד, גם יפגע בקרקעית האבן של הבריכה וגם נשבור כמה חלקי גוף על הדרך בשביל הסבבה שבטיפשות.

כעת בואו וניקח את האפשרות השניה. החכמה וההגיונית יותר. אנחנו מודעים לחוסר נסיונינו בקפיצה מגובה כזה, ואל המטרה של לקפוץ מגובה של 30 מטרים- להזכירכם, בניין בן 9-10 קומות –אנחנו ניגשים בדחילו ורחימו תוך הכרת הסכנות הטמונות בקפיצה מגובה כזה. וכך במשך יום יום אנו ניגשים לבריכה, ומעמידים את רף הגובה הראשוני בגובה צנוע בן שני מטרים. ביום שלמחרת אנחנו מעלים את המקפצה לגובה בן שלושה מטרים, לאחר עשרה ימים אנחנו בגובה של שנים עשר מטר, ולאחר שמונה עשר יום אנחנו קופצים מגובה של 20 מטר, וכאן אנחנו נתקלים כבר ברצפת הבריכה, ומכירים בכך כי ככל שנוסיף גובה, הפגיעה ברצפת הבריכה תהיה קשה יותר. לכן אנחנו משכללים את היכולת שלנו, ולומדים טכניקות שונות של עיקול הגוף לאחר הקפיצה מתוך ההכרה הברורה כי אנו חייבים לבצע טכניקה מסויימת כדי לא לשבור את הראש בקרקעית הבריכה לאחר המגע עם המים, ואז ממשיכים אט אט אל גובה שלושים המטרים לאחר ששברנו את מחסום הפחד של קפיצה מגובה כה רב, ולאחר שלמדנו איך להימנע ממגע גולגולת או ידיים בקרקעית תוך כדי קולות פיצפוץ וריסוק תת מימיים.

מה שעשה אותו קופץ חכם באפשרות הקפיצה השניה היה בן מספר שלבים. בשלב הראשון הוא פחד בכלל לחשוב על קפיצה מגובה כה רב. בשלב השני הוא הכיר במגבלות האישיות שלו לקפיצה שכזו. מגבלות הכוללות את אותו פחד הנ"ל, ואת מגבלת חוסר הידע הטכני הדרוש לקפיצה מגובה כה רב. בשלב השלישי של המעשה הוא החליט לצבור נסיון והתחיל לקפוץ מגובה נמוך תוך שפעם אחר פעם הוא מעלה את הרף, ולומד את הסכנות הטמונות בקפיצה. הוא לומד טכניקות קפיצה, ומשכלל את המיומנות שלו קפיצה אחרי קפיצה, העלאת רף אחת אחרי השניה. הכוונה ברורה, נכון?

אופנוע הוא כאותה מקפצה. אנחנו לא יכולים מיד לקחת את האופנוע החזק והספורטיבי ביותר שנמצא במגבלות התקציב שלנו, ומיד לעצום עיניים ולרכב על המגבלות. אין לנו את היכולת האישית והמיומנות הנדרשת לרכיבה על אופנוע שכזה, ולבטח לא ברכיבה ספורטיבית. אנו נמצא את עצמנו מהר מאד מבצעים דואט גילגול עם אמא אדמה. בשלב ההכרה האישית אנו קודם כל נתגבר על המצ'ואיזם הטבוע בכל גברבר ישראלי ממוצע, וניכנע לפחד. הפחד הוא יהיה זה שיחזיר אותנו בשלום הביתה כדי לרכב גם בפעם הבאה. אל לנו למהר ולהיסחף אחרי רוכבים אחרים המהירים מאיתנו ומנוסים הרבה יותר. פעולה שכזו תוביל לאבדון כמעט בטוח. אנו נלמד אט אט את מגבלותינו כרוכבים, ושלב אחר שלב, רכיבה אחרי רכיבה נלמד את היכולת הפרטית שלנו ונשכלל אותה. נבלום מעט יותר מאוחר, ניכנס לפניה מעט מהר יותר, נשכיב מעט יותר, נפתח גז מעט יותר מוקדם. אבל הכל הכל הכל חייב להיעשות בשלבים, בדיוק כשם שאותו קופץ העלה את רף הגובה מעט יותר בכל פעם. באופן כזה נצבור נסיון קריטי החשוב כל כך כדי שנוכל להמשיך ולרכב עד כדי מיצוי עצמי, ומיצוי יכולת האופנוע.

המלצה אישית שלי היא שבשלבים הראשונים של לימוד היכולת האישית אל תרכבו עם עוד רוכבים. רוכבים מנוסים יותר יסחפו אתכם לרכיבה מהירה אל מעבר למגבלות האישיות שלכם, ואילו רוכבים לא מנוסים, אבל חושבים שהם יודעים הכל – שהם לטעמי הסוג הגרוע ביותר, יגרמו לכם לאמץ טכניקות רכיבה שגויות. לכן, בחודשים הראשונים קומו מוקדם בבוקר שבת, וצאו להתאמן. לבד. לימדו ונסו את טכניקות הרכיבה הייחודיות לאופנוע ושכללו את מיומנות הרכיבה שלכם. חודש אחר חודש או שבת אחר שבת הרחיקו את המגבלות שלכם עוד קצת. למדו מה אתם מסוגלים לעשות ומה אתם עדיין לא יכולים לעשות לאט לאט מבלי שיופעל עליכם לחץ של רוכבים מנוסים ומהירים יותר, או טיפשים שחושבים שהם יודעים. צברו לבד את הנסיון המינימלי שלכם הדרוש לרכיבה ספורטיבית, תוך שכל פעם תרחיקו לכת מעט יותר על פי קצב ההתקדמות האישי שלכם מבלי צורך להוכיח לאף אחד שום דבר. רק כך תלמדו להכיר את המגבלות האישיות שלכם, ורק כך תוכלו לצבור את הנסיון הכל כך הכרחי כדי להישאר עם התחת על המושב. ותאמינו לי כשאני אומר לכם: שלב הלימוד האישי הוא השלב הכיפי ביותר והממצה ביותר ברכיבה. הלימוד של ביצוע טכניקה חדשה בכל פעם, להתאמן עליה עד למצב בו אתם עושים אותה פחות או יותר חלק ונקי מבלי לזעזע את האופנוע, תוך התגברות על המגבלה הפרטית שלכם בכל שלב, ההרגשה בסוף יום הרכיבה כי "עכשיו אני רוכב טוב יותר משהייתי היום בבוקר", היא אחד השלבים הכיפיים ביותר שיהיו לכם ברכיבה על אופנוע.
שליחת כתבה לחבר
תגובות גולשים    הוספת תגובה חדשה
1.ramatgalמאמר נחמד מאוד...20/01/2007 18:57:35
הכותב רושם תיאורים נחמדים לפחד ועל ההתגברות שלו.
2.למד21/01/2007 01:35:43
לקרוא ולהנות
3.גזגז21/01/2007 07:39:37
אחרי תקופה שהאתר לא זז - שווה היה לחכות. אחלה מאמר
4.אחדתראומה21/01/2007 12:45:07
אני צריך יעוץ אני עברתי תעונה של שתי פליקלקים לא ממש קרא משהו אבל עכשיו אני יותר מפחד מה שפעם לא היה מזיז לי היום אני חושב פעמייםם..איך אני יוצא מזה?
5.עמיר שבתאיל"אחד"21/01/2007 16:45:01
לוקח סמים
6.ziv23/01/2007 19:57:54
מאמר מצויין, תודה
7.יחזקאלשפם03/02/2007 18:13:00
עמיר הפחד שלך שיום אחד השפם יעלם
8.עמיר שבתאי05/02/2007 18:09:48
אתה נגדי ביחד עם אשתי? הגם אתה ברוטוס??? סליחה, יחזקאל???
9.יחזקאלהשפם05/02/2007 22:55:42
השפם הוא גימיק?או שאינך רואה את עצמך בראי בלעדיו?לך על מראה יותר נקי...ורעייתך תתמוגג ...חוץ מזה השפם כבר לא באופנה ..ראה מקרה עמיר פרץ...אפילו הטורקים מתחילים ללכת על מראה חלק...ישר כוח
10.עמרימה הקטע12/06/2007 10:01:33
מה הקטע עם השגיאות כתיב..
11.עפיפון30/07/2007 19:56:16
בטח סמים.


by xol | רשת מתנות מקוריות | דומיין עברי | משחקים וקונסולות | לוח קטנועים ואופנועים