אימון הרכיבה המושלם


אימון הרכיבה המושלם

בגשם, צא להתאמן

 עמיר שבתאי

 

נהוג לחשוב שחורף הוא האנטי וההיפך של אופנוענות נטו. הכביש רטוב, קר בחוץ, תנאי הרכיבה גרועים, אי אפשר להוריד נמוך את האופנוע, אי אפשר לבלום (כמעט) אל תוך הפניה או בכלל לבלום מאוחר. להתנייד – אפשר, במסגרת מגבלות הלבוש כמובן יאמר הרוכב הממוצע, אבל לקחת את האופנוע לרכיבה של סופ"ש? מה פתאום? הרי רטוב בחוץ... הכביש חלק...

אז זהו שזה לא נכון. בכלל לא. לטעמי, ימי הגשם הם הימים האידיאליים לאימון רכיבה ראוי לשמו. מגבלות הצמיגים על הכביש הרטוב הם הדבר הטוב ביותר לאימון ולהכרת מגבלות האופנוע: הרגישות שצריך להפעיל הרוכב, הן במוח, הן בראיית הכביש וחיזוי מצבים משתנים, הן בהפעלת המכלולים השונים והצורך העצום למתן תשומת לב מיוחדת להפעלת הידיות והרגליות של האופנוע, גורם לנו מראש לרכב כל הזמן על המגבלות.

כמי שלצערו כבר לא רוכב הרבה, סוף השבוע הגשום שנפל לא מזמן היווה מבחינתי יום רכיבה אידיאלי כמעט. יום שבת מלא בגשם, כבישים חלקלקים ובוגדניים והכי חשוב: ריקים מתנועה, והדרך צפונה אפורה יותר ויותר ככל שמתקרבים אל הצפון. ה- CBR900 מודל 99 המושאל (איפה הרצח בעיניים של הדגם המקורי?) מראה על השעון 240 קמ"ש, מסיכת הפיירינג עובדת קשה עם הגשם הניתך עליה במהירות הזו, והעיניים שלי מציצות רק מעט מעל למסיכה על מנת לראות את הכביש כמה שיותר טוב. אחרי זכרון יעקב ישנו קטע כביש בן 7 שנים בערך, רחב מאד עם אחיזה טובה יחסית, המתעקל שמאלה ולאחר מכן ימינה ארוך ארוך. אני יודע שאני אהיה חייב להוריד את האופנוע למטה, אך אני מחליט שלא להוריד גז, כמעט, כדי שלא אמצא את עצמי באמת על המגבלות. כאלו שלא בטוח שיש מהן דרך חזרה. המהירות היא קצת מעל ל- 200 קמ"ש, והכידון של הפיירבלייד מתקרב אל הכביש הרטוב. הגז קבוע והאופנוע תקוע בכביש כמו גזר בפה של בגס באני. אבל אמרנו שיוצאים לשחק, לא? סוף הימינה ואני פותח גז חזק בהילוך רביעי. הצמיג האחורי מתחיל להזיז את זנב האופנוע ימינה ושמאלה בתנועות מהירות כשהאחיזה נעלמת וחוזרת חליפות. מרחק שמים וארץ מאשר כביש יבש ששם בכלל האופנוע לא היה מושפע כהוא זה מפתיחה כזו של המצערת. אבל על הכביש הרטוב העניין מקבל משמעות חדשה. פתיחת המצערת צריכה להתבצע בזהירות, שכן אחרת האופנוע מתקרב להייסייד במהירות שתפתיע את הרוכב (מנסיון, שנת 95). המהירות יורדת ואני מתקרב לאיזור כביש הצפון.

הבלימות אל תוך הפניות החלו להיות יותר ויותר עמוקות ככל שהתחממו קצוות הצמיגים (תכל'ס קצת מהלחיים, אבל יותר גברי להגיד קצוות כאילו אני מסוגל להגיע לשם גם על כביש יבש). כמובן שאי אפשר ממש לקרוא לזה "בלימה אל תוך הפניה" כפי שמתבצעת בלימה שכזו על כביש יבש שם אתה באמת מתחיל את תהליך הבלימה מאוחר ונכנס להטיה משמעותית כשעדיין אתה לופת את ידית הבלם בכח. הבלימה מתחילה הרבה יותר מוקדם, ומסתיימת כשהאופנוע מוטה בזוית קהה מאד. אך עדיין: מתחילת תהליך הבלימה ועד לסיומו המוחלט, אתה נמצא כל הזמן על מגבלות האחיזה של הצמיג ויותר מכך: לכשמסתיים תהליך הבלימה, אתה לא יכול פשוט לעזוב במהירות את הידית ולחדד את ההטיה. הכל צריך להתבצע בזהירות המירבית ותוך מתן תשומת לב מירבית לתפעול נכון של האופנוע תוך התחשבות מכסימלית בגורמים כמו העברת משקל מקדימה לאחור שמתבצעת עם סיום הבלימה ותחילת ההאצה. השפעת הכוחות הפיסיקליים על האופנוע עולה באופן ישיר כשההשפעה המיידית שלהם היא על האחיזה המשובשת ממילא של הצמיגים בקרקע הרטובה. ברכיבה על רטוב אתה צריך להיות עירני לכל פעולה, ולו הקטנה ביותר שאתה מבצע על האופנוע. בואו למשל ונפרק את תהליך ההאצה לגורמים. סיימנו עם הבלימה, ואנחנו אמורים לעבור בחזרה אל המצערת. המתלה הקדמי נפתח בזהירות עם שחרור ידית הבלם, ומתחילה העברת משקל אחורה אל חלקו האחורי של האופנוע. אנו מחדדים עוד את ההטיה עם פקודת היגוי עגולה ועדינה ככל שניתן על מנת שלא לאבד את הקדמי, ועוברים לטפל במצערת. האופנוע עדיין מוטה, ופתיחת המצערת גורמת לעוד משקל לעבור אחורה ומערערת את אחיזתו המעורערת ממילא של הצמיג האחורי. תפעול המצערת צריך להתבצע בעדינות תוך העברת משקל חלקה ככל הניתן לחלקו האחורי של האופנוע והגברת עומס אחידה מאד על הצמיג האחורי. הרכיבה על רטוב מחייבת אותנו לגייס את כל הידע שיש לנו בכל הנוגע לכוחות הפועלים על האופנוע ולתפעול האופנוע באופן המחושב ביותר. כל טעות שעל כביש יבש תיגמר במעט החלקה הצידה, תיגמר שונה לגמרי כשהכביש רטוב. פתיחת המצערת לפיכך תהיה הדרגתית ביותר. תשומת הלב שלנו אל הצמיג האחורי תהיה בפוקוס מלא כדי לקלוט כמה כח אנחנו מעבירים אליו וכמה גבולית האחיזה שלו את הכביש. כדי לנצל את מכסימום היכולת של הצמיג האחורי לאחוז את הכביש, נוריד את הגוף והברך עוד אל הכביש כדי לשחק עם מרכז הכובד של האופנוע כך שהאופנוע יישאר ניצב לקרקע ככל הניתן עם שטח מגע גדול יותר של הצמיג בכביש. כך נוכל לפתוח את המצערת חזק יותר ומוקדם יותר...

אני יכול לכתוב עוד שעות על נושא תפעול המצערת בלבד בכניסה אל הפניה, ולמלא עוד ספר עב כרס על תפעול המצערת וההשלכות שלה על האופנוע ביציאה ממנה. אבל כאן נפסיק ולו מהסיבה הפשוטה שכל מה שכתבתי למעלה נכון גם על כביש יבש. הכביש הרטוב פשוט גורם לנו לתת תשומת לב רבה לדברים שאחרת אולי אפילו לא היינו מתייחסים אליהם כל כך כל עוד אנחנו לא על קצה קצותיהן של המגבלות במסלול מירוץ כמו המשחק עם הגוף כדי "לשחק" עם מרכז הכובד המשתנה של האופנוע. רכיבה בכביש רטוב מחדדת אצלינו את אותם הדברים שאנו רואים כמובן מאליו ברכיבה על יבש, וגורמת לנו להעניק ולנתח פרטים שנראים לנו "אגביים" בתורת הרכיבה. עכשיו אני כבר מקווה שגם אתם מסכימים איתי שרכיבה על כביש רטוב היא אימון הרכיבה המושלם.

שליחת כתבה לחבר
תגובות גולשים    הוספת תגובה חדשה
1.bv turbo11/12/2005 22:04:18
תא' אמת לא קראתי עד הסוך תא' כתבה הזו, אך בכל אופן ארשה לעצמי לא להסכים עם הכתוב כאן ,מאחר שבאמת באמת לא כדאי לצאת בגשם בכדילהתאמן.אתה צריך להגיע לאןשהו, אז בבקשה -סע לשלום.אבל סתם לצאת ולהתחיל להתאמן, מש ממש לא!!!
2.d600ל- bv turbo11/02/2006 23:43:43
אם אתה לא מסכים עם הכתבה אז מקסימום שהייתי מציע לך זה לנסוע בקיץ הלוך חזור מהעבודה עם קטנוע 50 סמ"ק. יודע מה? נהיה איתך לארג'ים- תשתולל עד 150... אדיוט!
3.bv turbo14/02/2006 16:47:21
עד 150 מה ? : שקל, דולר, קמ''ש, ק''ג ,סמ''ק? לגבי ''אדיוט'' אולי כדאי שנפגש ואז נראה מי מאיתנו אדיוט
4.DR350יקוקסינל30/07/2006 11:59:01
יקוקסינל....אני הייתי מציע לך לנסוע באופניים לעבודה...ואם גם זה מפחיד אותך אז תעבוד מהבית יחננה....ו-וואלה אתה אדיוט!


by xol | רשת מתנות מקוריות | דומיין עברי | משחקים וקונסולות | לוח קטנועים ואופנועים