תנוחת הרכיבה


משחקים בתנוחות…

יהונתן ענפי, מדריך במרכז לרכיבה מתקדמת, מביא את התורה הבסיסית ברכיבה: התנוחה

רכיבה נכונה תתחיל תמיד מתנוחת הרכיבה. האופן בו אנו יושבים על האופנוע, הוא תחילת שרשרת של מהלכים נכונים או לא נכונים בכל שלבי הרכיבה. תנוחת רכיבה נכונה ותיפעול נכון של האופנוע מבטיחים אחיזה מכסימלית של האופנוע בכביש, בלאי נמוך של מכלולי האופנוע, ומפחיתה כמובן את הסיכוי לתאונה. כתבה זו נועדה לתת את הכלי הראשון והחוליה הראשונה בשרשרת פעולות הרכיבה בכלל, והיא האלמנט הראשון אליו אנו צריכים לתת את הדעת לפני שאנו בכלל מתחילים לחשוב על רכיבה ספורטיבית. תנוחת רכיבה לא נכונה תפריע לנו כמעט בכל שלב ברכיבה, כל שכן ברכיבה ספורטיבית בה הכל מוקצן. אנו אמנם לקחנו כדוגמן אופנוע ספורטיבי טהור, אך הכללים הללו נכונים לגבי כל אופנוע באשר הוא אופנוע הנוסע בכביש (בשטח המצב שונה). הדברים האמורים בכתבה זו הינם קצהו של נושא תנוחת הרכיבה, ולא הנושא המלא מפאתי מקום. נתייחס לנקודות העיקריות והמשמעותיות ביותר אליהן אנו צריכים להתייחס.

כפות רגליים


ישיבה של הרוכב על האופנוע משנה למעשה את מרכז הכובד של האופנוע. רוכב במשקל 90 ק"ג המתיישב על אופנוע השוקל 180 ק"ג, מהווה תוספת של מחצית משקל האופנוע המונחים גבוה מעל האופנוע, ולא באיזור הנמוך האופטימלי למרכז הכובד. בכך מתערער למעשה האיזון הראשוני של האופנוע בכל הקשור למרכז הכובד שלו. לשם שיפור המצב, נניח את משקל הגוף על האופנוע נמוך ככל הניתן. על הרגלית נניח את כריות כף הרגל בלבד, ולא את כל כף הרגל. תוצאה של הנחת כרית כף הרגל ולא של כל כף הרגל היא בראש ובראשונה עוד מפרק (הקרסול) שעובד ומשמש בעצם כסוג של מתלה נוסף הסופג את מהמורות הדרך ולא מעביר אותן אל גוף הרוכב. בנוסף, אנו אמורים ללחוץ כל העת על הרגלית לצורך הורדה של מרכז הכובד נמוך ככל האפשר כדי להגיע ככל הניתן למרכז הכובד הראשוני של האופנוע ללא הרוכב על גבו, ובשילוב עם הישבן – ראה הסבר פיסקה אחת מטה. כדי ללחוץ על רגלית הבלם או כדי לתפעל את רגלית ההילוכים, נזיז כמובן את כף הרגל לצורך הפעולה, אך מיד בתום הפעולה, נחזיר אותה אל כריות הרגל הנושקות לרגלית.

ישבן 


כתוצאה מהלחץ של כף הרגל על הרגלית, ירחף הישבן על גבי המושב ככל שנאפשר זאת לעצמנו. המטרה כאמור לעיל היא הנחת המשקל של הגוף על האופנוע בנקודה הנמוכה ביותר שאנו יכולים, קרי, הרגלית, ובכך נוריד את מרכז הכובד נמוך ככל הניתן. השאיפה היא לרכב כך תמיד, אך ברור שזה כמעט בלתי אפשרי. לכן נעשה את זה בעיקר ברכיבה ספורטיבית, בכניסה לפניות – גם בתוך העיר, ובכל מצב בו אנו צריכים לבצע שינויי כיוון או העברות משקל כאלו או אחרות, או סתם כשאנו נצרכים לשיווי משקל גבוה, כמו בפקק למשל.

חביקת המיכל

אנו חייבים תמיד ועד כמה שניתן להרפות את חלק הגוף העליון מהאופנוע (ראש, כפות ידיים, כתפיים, זרועות, מרפקים וחזה) כיוון שהוא החלק הדינמי ברכיבה והמיועד לתפעול האופנוע בכללו. את חלק הגוף התחתון מצד שני, נקבע אל האופנוע ככל הניתן. חביקת מיכל הדלק על ידי הרגליים דרך השרירים המקרבים (הפנימיים) של השוקה, תאפשר לנו בראש ובראשונה להוריד את משקל פלג הגוף העליון מהכידון. אם נרצה או לא. אנו מניחים את כל עומס הגוף מהישבן ומעלה על הכידון ופשוט נשענים עליו באופן בלתי מודע. למה זה לא טוב? זה ארוך מדי מכדי להסביר כרגע ונתייחס לכך עוד הרבה בהמשך סידרת הכתבות. חביקת המיכל, בשילוב הפעלת שרירי הבטן, הגב, והאגן, יחבר את הרוכב אל האופנוע כדי ליצור עד כמה שניתן יחידה אחת הפועלת באופן הומוגני. ומה על הוצאת הברך ברכיבה ספורטיבית? חכו לפרק הזה בהמשך. לשם ההמחשה. רכבו על האופנוע בתנוחת הרכיבה אליה אתם רגילים, ובשלב מסוים פשוט הצמידו חזק את הרגליים אל מיכל הדלק. לאחר הצמדת הרגליים תרגישו באופן מיידי איך פלג הגוף העליון כאילו משחרר את הידיים מהכידון.

שרירי הבטן והגב


המטרה הכללית שלנו היא הורדה של משקל הידיים מהכידון. שרירים אלה, יהיו השרירים המרכזיים העובדים בפלג הגוף העליון וישחררו הלכה למעשה את הכידון ממשקל פלג הגוף העליון המונח על הכידון דרך כפות הידיים. כפות הידיים אמורות להיות רפויות ככל הניתן על מנת שיהיה להן קל לתפעל את מכלולי המצערת / מצמד / בלם קדמי, וכמובן את ההיגוי על מנת שניתן פקודות היגוי מדוייקות ולא מושפעות על ידי משקל הגוף. הישענות של כפות הידיים על הכידון תהווה מכשלה בדרך אל היגוי מהיר ומדויק ותפגע בסופו של דבר ביציבות, במיוחד בפניות ובכניסה אליהן.

מרפקים 


 המרפקים הם אחד השלבים העיקריים המשלבים בין עבודת הגוף והפקודות אותן נותן הרוכב, אל האופנוע גופא. המרפקים יהיו תמיד רפויים לחלוטין כשהמשקל שאמור להיות מונח דרכם על הכידון, מוחזק על ידי שרירי הבטן והגב, ומכופפים בזוית קלה כלפי חוץ ומעט למעלה, ולעולם לא נעולים בשום מצב. המרפקים ישמשו כמתלה נוסף אשר לא יעביר את מהמורות הדרך ויסנן אותן בדרכן אל הגוף. המרפק בשילוב כפות הידיים הוא זה האחראי להעביר את פקודות ההטיה מן הכתף (כן, מן הכתף. על כך בפרק שיתעסק בהיגוי) אל הכידון. כפות ידיים המשך פעולת המרפקים והזרועות הן כמובן כפות הידיים. כפות הידיים "יישבו" רפויות על הכידון כשהמשקל שלהן מוחזק על ידי?!! נכון, הבטן והגב. את כפות הידיים נניח מעט בזוית מהחוץ שזו התנוחה הטבעית להן והנוחה ביותר לתפעול מכלולי האופנוע שעל הכידון, ולא בתנוחה ישרה. הוצאה של המרפקים בזוית קלה החוצה כנאמר בפיסקה קודמת, תמשיך באופן טבעי לתנוחה הנכונה של כף היד על הכידון.

ברכיבה

לפני שנסביר על תנוחת הגוף הנכונה לבלימה או האצה, נסביר מעט על הדינמיקה של האופנוע עם הגוף. קית' קוד מסביר בשלב הזה את פעולת ה"השהיה" של הגוף לעומת האופנוע. הגוף הינו למעשה גורם נוסף על האופנוע אשר אינו מחובר אליו ואינו חלק ממנו. זו הסיבה לברכיים והרגליים הנצמדות בחוזקה למיכל הדלק. המטרה היא להפוך את הגוף לחלק הומוגני אחד עם האופנוע ככל הניתן. בעת פעולות בלימה, האצה, או כניסה לפניה, יגיב האופנוע הרבה לפני גופו של הרוכב. המטרה שלנו היא ששני הגופים יעבדו בהרמוניה גדולה ככל הניתן. לכן, נקדים אנו את פעולת הגוף מעט לפני שנבצע את הפעולה אותה אנו עומדים לבצע על האופנוע. כך נכין את עצמינו ואת האופנוע לאותה פעולה אותה אנו עומדים לבצע, כדי שהיא תעבור חלק וללא זעזועים ככל שניתן. לדוגמא: אם נשב ישר על האופנוע וניתן פקודת היגוי, ירד קודם האופנוע ורק לאחריו ימשך גופו של הרוכב מטה אל הפניה. אם נכין את הגוף ונטה אותו מעט אל כיוון הפניה ורק לאחר מכן ניתן את פקודת ההיגוי, ירדו שני הגופים מטה באופן אחיד.


בלימה

לפני הבלימה, נכין את הגוף לפעולת הבלימה. בעת שאנו לוחצים את הבלמים, עובר משקל האופנוע קדימה. עוד נרחיב על כך בפרקים הבאים. אנו נכין את עצמינו כך שלא נעמיס יותר מדי על חלקו הקדמי של האופנוע. בשלב הראשון נתחבר אל האופנוע דרך המשך חביקה חזקה ככל הניתן של הרגליים את מיכל הדלק (לא הפסקתם ללחוץ, נכון?). כך נמנע מעצמנו "לעוף" קדימה בבלימה חזקה ולהרוס בין היתר את הגואבוס או השחלות. הגב ילך מעט אחורה בקימור גדול יותר כשהוא נשען עוד יותר על שרירי הבטן והגב, כך הוא ישאיר לנו את כפות הידיים משוחררות ולא לוחצות את הכידון. באופן הזה לא יעבור משקל הגוף אל חלקו הקדמי של האופנוע עם המון משמעויות על תהליך הבלימה והאחיזה של הצמיג הקדמי בכביש, וכפות הידיים שלנו יהיו משוחררות כדי לתפעל באופן אופטימלי את ידיות הבלם והמצמד, וכמובן גם את המצערת לצורכי גז ביניים.

האצה

לפקודת ההאצה נכין את הגוף עם ריכנה קלה קדימה, כך שהגוף לא יעוף אחורה תחת כוחות ההאצה. גוף ירכן קדימה כשהוא נשען על שרירי הבטן והגב בלבד, ומשאיר את הידיים רפויות לכל כל אורך שלב ההאצה. גם כאן יהיו הידיים משוחררות לחלוטין כדי שלא ימשכו את הכידון תחת ההאצה, וישפיעו לרעה על ההיגוי שהופך להיות קל עת יורד משקל מהחלק הקדמי עקב כח ההאצה. נוריד את מרכז הכובד נמוך ככל הניתן עם לחיצה חזקה של כריות כף הרגל על הרגליות, עד למצב בו הישבן ירחף, נוגע לא נוגע במושב. מיכל הדלק כרגיל, נלחץ תחת הרגליים.

מבט

אולי החלק החשוב ביותר ברכיבה לטעמי. אנו יכולים לדעת הכל על כל תורת רכיבה שרק קיימת, אך אם אנחנו לא מובילים את המבט באופן נכון, לא יעזור לנו כל הידע שבעולם. המבט תמיד יהיה שלוח קדימה אל המשך הדרך רחוק ככל האפשר, ואל המקום אליו אנו אמורים להגיע. רוכבים – במיוחד מתחילים, נוטים לשלוח את המבט בהססנות את קידמת האופנוע, במקום בו נוגע הגלגל הקדמי בכביש כדי לבדוק באיזו זוית הם נמצאים. פשוט אסור. המבט יהיה שלוח קדימה ורחוק ככל הניתן.

שליחת כתבה לחבר
תגובות גולשים    הוספת תגובה חדשה
1.עמית חנגל20/11/2005 17:07:04
אם אפשר עוד תמונות רק בלי האופנוע תודה
2.למד20/11/2005 19:06:22
כתבה מעולה סוף סוף מישהו לא רק איך אלא גם למה.
3.ירוןאחלה טיפים05/12/2005 17:51:24
עזר לי במיוחד הטיפ על המרפקים עלו והצליחו
4.יניבלעמית המתחנגל17/12/2005 23:25:53
מה אתה מפגר?
5.רוכב מתחילכתבה לעניין26/08/2006 17:41:08
תודה רבה. כתבה לעניין.
6.בוזירוצים עוד16/09/2006 11:49:41
מצויין תמשיכו ללמד. אולי קצת על פעולת הבולמים ופניות מאוד חשוב פניות
7.נקרע מצחוקעמיתחנגל29/07/2007 21:20:09
גבר נראה לי אתה המפגר אם לא הבנת איזה צנון אתה הם הגזימו עם התמונות מה זה זה רוצים אופנועים וכוסיות לא... בעעע
8.נקרע מצחוק בשניתעוד צוחק29/07/2007 21:22:13
הרגת אותי איזה כוכב אתה עמית.ח


by xol | רשת מתנות מקוריות | דומיין עברי | משחקים וקונסולות | לוח קטנועים ואופנועים