שלושה סיפורים קצרים - דורון תמם


שלושה סיפורים קצרים

דורון תמם

גמד שחור

את ע. פגשתי לראשונה בכיתה ג'. גמד שחור ושתקן הגיע לכיתה. מומי- מלך הכיתה דאז לא העריך נכונה את כוחו של החדש, וחזר עוד באותו יום הביתה מוכה ומושפל. כך זכה ע. בכבוד ובתהילה שליוו אותו כל שנות היסודי מבלי שעשה בעצם שום דבר נוסף, ואילו מומי ומשפחתו נאלצו להגר אל עיר אחרת לנוכח הבושה שעטה עליהם הבן. היום לאחר כ- 20 שנה, ע. הוא איש עסקים מכובד, רודף שלום, ובעליו של אופנוע נוצץ.

באחד הימים, נעצר ע. על אופנועו בעיר אשדוד, והחל במלאכת קשירת האופנוע לעמוד חשמל במנעול חוליות אימתני בהליך רוטיני לחלוטין, וכששרעפיו כולם עסוקים לקראת הפגישה הצפויה, שכח את המפתח של האופנוע בסוויץ'. ברנש שעבר במקום ראה את המתרחש. קול פנימי בתוכו התחבר עם מחשבות קרימינליות, והנה הוא כבר ישוב על האופנוע. בינתיים שם לב ע. כי שכח את המפתח אצל האופנוע, ומיהר חזרה אל מקום חניית האופנוע. בתחילה הוא מסרב להאמין למחזה אותו רואות עיניו, אך לאחר שעיניו פוגשו את עיני הגנב היושב על האופנוע המונע, הזיהוי ודאי. מומי!! רד מהאופנוע יא בן זונה, הוא צורח לעברו של הגנב. מומי שמתרגש לא פחות מפגישת המחזור שנכפתה עליו שלא בטובתו, דופק היסטרית את דוושת הגיר, משלב לראשון, פותח קלאץ' עם מכת גז איומה, ומוצא עצמו מרחף אל מעל האופנוע לאחר שלא שם לב כי האופנוע קשור לעמוד. תוך שניות מעטות מתגלה תכונתו המוסוות היטב של ע. כאיש בעל זיכרון ונקמה, ומדווח על פגיעות מדויקות במטרה. העניין הוא שמומי שראה כי הוא יוצא מקרב זה עם ידו על התחתונה, נעלם בזחילה מהירה, אך לא לפני שתוך כדי קרב, גנב את המפתחות מסוויץ' האופנוע השרוע על הקרקע. והשאיר את ע. לבלות את יומו בשהייה מורטת עצבים ליד האופנוע עד לבואו הגואל של המפתח הרזרבי.

 הגנב והבלש

 י. הוא בלש ידוע במשטרת יפו, ובנוסף הינו בעל אופנוע ספורט מדגם חדיש. בסופו של כל יום מוביל י. את אופנועו אל צריף עץ הסמוך לביתו, ונועל אותו במיטב המנעולים מסיבות טריוואליות של מניאקים. באחד הלילות מתעורר י. בעטיים של רעשים חשודים העולים מכיוון הצריף. י. שמזנק החוצה, מופתע לגלות בחור חביב שמתעסק עם המנעולים. ריח חריף של אלימות עולה באוויר, אך מסתבר שלגנב יש חוש ריח לקוי ביותר. הוא פונה לי. ופולט: "מה אתה רוצה כאן, לך מפה". 60 שניות מאוחר יותר, מוצא את עצמו יאסר חביבה מיפו כבול למקרר במרומי קומה ב', כשהוא חבול בכל חלקי גופו. והאגדה מספרת שכל אימת שיורדת חשיכה על מחוזותינו, דופקים בלשי יפו עצבניים בביתו של יאסר חביבה מיפו, ומכלים בו את זעמם.

 חוויות מערב קסום

לפני חודשים מספר, קבעתי לי להפגש עם ע.ש. - אופנוען בעל שם - בבית קפה ידוע בדרך למפגשנו השבועי. ידעתי שהמאנייק יאחר כהרגלו בקודש, ולכן הזמנתי לי כוס קפוצ'ינו להמתנה. באותו הרגע בו מוגשת לי הכוס המהבילה, רועם הסלולרי: "מדבר איציק החובש. חבר שלך נפצע בתאונה. תגיע לחדר מיון". כמובן לא ויתרתי לי על הכוס קפוצ'ינו. הרי הוא כבר פצוע, אין מה להיחפז, והלא בית קפה זה ידוע בטעמו הטוב של הקפה. כשהגעתי לבית החולים, הסתבר שהנזק הרציני ביותר לגופו של הליצן הוא נעל שאבדה שאיציק החובש הסיר במקום האינסידנט על מנת לבדוק את הרגל. בין כך ובין המתנה לרנטגן שיקבע סופית גבס או לא (דרך אגב: לא), מתחילים להגיע פצועי הלילה, ואני מתחיל להרגיש כמו בשידור חי עם נתן זהבי. רוסי דקור חזה מגיע בראש פמליה של בחורים חסרי חולצה, ובחורות בשמלות נצנצים ועור נמר ממועדון יפואי, שוכב מספר שעות עד שלבסוף מפונה לטיפול, ואת מקומו תופס רוכב ווספה מבוגר, חף מכל סימן למזל שבדיוק מגיע וממוצב במקומו של המשופד. שני שוטרים קשוחים ומשופמים המגיעים לחקור את המשופד, מופנים בטעות אל הקטנוען המסכן, במה שהסתמן כאחת השיחות סתומות הפשר שידעה ארצנו מעולם:

שפם: איך קוראים לך?

קטנוען: אורי בוזגלו.

שפם: אה, עיברתת את השם שלך, יפה.

קטנוען: מה זה עיברתת?

שפם: אפה זה קרה?

קטנוען: אבן גבירול פינת דיזינגוף.

שפם: אז זה קרה בחוץ…

קטנוען: אפה רצית שזה יקרה, בפנים?

שפם: תראה לי איפה נפגעת…

קטנוען: הנה פה ברגל.. אוי ואבוי

שפם: אבל הדיווח היה שנפגעת בחזה

קטנוען: מה אתה רוצה ממני, כואב נורא, אוי ואבוי, אחווות…,,

השפם מתחיל לאבד סבלנות לנוכח תשובותיו ההזויות מבחינתו של האובייקט הנחקר, סטירות מתחילות להחליף כיוון משני הצדדים, ושניה לפני שנשלפים האקדחים, קולטת באחת אחות אינטיליגנטית את המתרחש, וכשפניה חיוורות כסיד היא ממהרת אל השוטרים להעמיד אותם על טעותם. השפם מתנצל בפני הקטנוען המוטל חסר הכרה ופונה ללכת, כשלפתע מחליט גם שותפו לתרום לשיחה, ומוריד אגרוף אדיר בפניו של המסכן: "פעם הבאה דבר יפה".

הבוקר כבר עולה ואנו מתכוונים לעזוב לא לפני שע.ש.- לא מסתפק בשתי רגליים חבושות, ומתלונן בפני האחות המסכנה בחדר מיון שכבר עומדת להתעלף מנדנודיו של הפציינט הטורדני, על חור באצבע יד ימין. "אבל זו רק שריטונת קטנה, זה יעבור לך עד מחר", נושפת האחות הלהט. "מה פתאום", זועק האופנוען בעל השם. "זה ממש חור, דורון תראה". אני משפיל מבט ולא מזהה כלום. "אין לך שום דבר" כך אני, וזוכה מיד לשפע קללות עסיסיות בבליל שפות לא נודעות. האחות מחליטה לעשות הכל כדי להשתחרר מטראומת הלילה שגורם לה ע.ש, חובשת אותו מהר, ונסה על נפשה אל הקומה מעל.

בצאתנו החוצה, יכולתי לזהות בקלות את דמותו של הבלש י. וחבריו ברכב משטרתי מוסווה, כמו גם את זעקותיו של יאסר חביבה מיפו שנקרה מתי שהוא בדרכם, חוטף פיצוצים, וננעל בתא המטען.

שליחת כתבה לחבר
תגובות גולשים    הוספת תגובה חדשה
לא נשלחו תגובות לידיעה


by xol | רשת מתנות מקוריות | דומיין עברי | משחקים וקונסולות | לוח קטנועים ואופנועים