דבר העורך - הענף - עמיר שבתאי

07/01/2006 15:36:29

מדוע השוק הישראלי של מוסכי האופנועים מדשדש, ומדוע הוא ימשיך להיות כזה בדיוק גם בעוד שנים.



קודם כל בואו ונפריד בין שניים. בין שוק המוסכים, המתווכים, והעוסקים בענף באופן כללי, לבין היבואנים. אין אפשרות מעשית לכלול את שניהם באותה הקטגוריה. אלה פועלים כמעט בשוק אחר מזה של המוסכים בענף, ונרחיב בזה בהמשך.

טיפהל'ה היסטוריה
אני עוד זוכר את שוק האופנועים לפני האינפלציה הגבוהה של מוסכים חדשים שהחלה בתחילת שנות ה-2000. כמי שעבד כאיש מכירות לאופנועים בענף הדו גלגלי כבר לפני כ-12 שנה, ובשש השנים האחרונות כמי שמסקר ורואה מקרוב את שוק הדו"ג בישראל, יצא לי ללוות מקרוב את ים המוסכים שנפתחו. אז בזמני, באמצע שנות ה-90, היו מספר סוכנויות גדולות שחיו בשלווה זו עם זו, אשר פעלו בהיקף שוק דומה לזה הנוכחי. כאז גם היום, התרוצצו על הכבישים כ-80,000 כלים דו גלגליים. בעלי המוסכים של אותם הימים התפרנסו יפה מפירות עמלם, והלקוח ידע ברובם המוחלט של המקרים, שמי שמטפל באופנוע שלו הוא אכן אדם מקצועי ברמה גבוהה, וכאלה גם החומרים. הלקוח ידע שהשמן שמכניסים לו למנוע הוא השמן הטוב ביותר בשוק, ורפידות הבלמים הן מהחומר המשובח ביותר.

היום זה כבר כמעט ולא קיים. רק בודדים מבעלי המוסכים חיים טוב מפירות עמלם. רובם, בעיקר המוסכים הקטנים שמתעסקים בעיקר בקטנועים ובאופנועים קטנים, חיים איכשהו בין קיץ לקיץ, מרוויחים משהו וממשיכים הלאה כדי להמשיך ולשרוד.

איך זה קרה
אז למה בעצם? מה גרם לאינפלציה הזו בהקמה רצחנית של מוסכים קטנים ובתי עסק בתחום הדו גלגלי, בשוק שאינו גדל?

שתי סיבות עיקריות לדבר. האחת היא היכולת המאד נמוכה של המוסכים הגדולים לשמור על נאמנות העובדים אצלם. אבל השניה, והמהותית יותר, היא סף הכניסה הכמעט אפסי הדרוש כדי להיכנס לשוק שהוא למעשה פרוץ לחלוטין. שם גם נגיע ליבואנים הגדולים בסופו של דבר.

אבל נתחיל מהראשונה. למעט מספר מצומצם של מוסכים, ושוב, אלה בעיקר הגדולים והוותיקים ברובם, משכורות המכונאים בענף הדו גלגלי פחות או יותר גובל בבושה. אפשר להבין שמכונאי מתחיל מרוויח משכורת נמוכה מאד, אך הבעיה מתחילה שעם צבירת הנסיון של אותו המכונאי עם השנים, המשכורות לא גדלות בהתאם. בסופו של דבר, מכונאי כזה לא יישאר כמכונאי שכיר. מכונאי כזה, מוכשר יותר או פחות, יאסוף ויחסוך לעצמו כמה אלפי שקלים, ויפתח בסופו של דבר מוסך משלו. מה שמוביל אותנו לסיבה השניה:

חד וחלק: רבותי, הענף הדו גלגלי הוא ענף פרוץ לחלוטין. אין סמכות ואין סף כניסה, אפילו אפסי, כדי להפוך ולהיות בעל עסק בענף הדו גלגלי. כל שנדרש הוא דמי שכירות בסיסיים של כמה מאות בודדות של דולרים, וזה הכל אם אתה מתכוון רק לסחור בדו גלגלי. כדי לפתוח מוסך, תצטרך כמה אלפי שקלים נוספים כדי להעמיד ליפט, ועוד כלי עבודה בסיסיים המתאימים לטיפול בקטנועים ובאופנועים קטנים. זה הכל.

ישנם שווקים בארץ המאוגדים תחת מטריה מסויימת של איגוד מסודר המסדיר את סף הכניסה לענף X, כך שלא כל דכפין יוכל לבוא ולפתוח עסק. מטריה כזו ניסו גם להרים כאן בארץ, אך האיגוד לא נוחל הצלחה יתרה. המוסכים לא נהו אחרי בעלי היוזמה, ולבד ממספר מוסכים גדולים שהפרוטה מצויה בכיסם, לא נרשמו רבים ליוזמה. אפילו היבואנים נתנו את תמיכתם מן השפה ולחוץ, אך הם שקועים בענייניהם ולא ממש אכפת להם אם ייפתח בית עסק נוסף או לא. במצב שנוצר היום, עם סף כניסה כספי נמוך כל כך כדי לפתוח מוסך, במצב בו אינך צריך אישור מאף אחד כדי לפתוח מוסך, ולא כל שכן בית עסק לתיווק ומכירה של אופנועים, חושב לעצמו המכונאי הצעיר על לעשות לביתו. "למה", אומר אותו מכונאי צעיר לעצמו, "שלא אגייס כמה אלפי שקלים, ואפתח מקום משל עצמי וארוויח עוד כמה אלפי שקלים בחודש".

התוצאה היא תחרות שלא תמיד בריאה גם לנו - בעלי הכלים. במירוץ אחרי הזנב של עצמם ושל מתחריהם, מורידים בהכרח בעלי המוסכים הקטנים את רמת החומרים בהם הם מטפלים לנו בכלי. החומרים הסיניים והתוצרת הסינית, הביאו מוצרים סופר זולים אשר איפשרו רמת מחירים נמוכה מאד לטיפול 8,000 ק"מ בקטנוע X, אך עם איכות מוטלת בספק. הלקוח חסר הידע לא יודע בדיוק איזה חלק שמו לו בקטנוע. אמנם במוסכים הגדולים המתעסקים בעיקר באופנועים, הלקוח יהנה בדרך כלל - למעט מוסכים שמרמים בפירוש את הרוכב חסר הנסיון כשהם רואים כזה, מחומרים מעולים, וממקצוענות ברמה גבוהה. אבל כמה כאלה כבר יש? הלקוח הממוצע, בייחוד במצב הכלכלי השורר כרגע במשק (צמיחה שנתית מטורפת של 5.2% זה נתון מדהים, אך הלכה למעשה אנו למטה לא מרגישים בה כל כך עדיין, אם בכלל), רואה אל מול עיניו שתי אופציות: מוסך גדול שדורש ממנו מחיר Y לטיפול, ואילו מוסך קטן שדורש כמעט חצי מחיר. למי הוא ילך? ממילא הוא מתכוון למכור את הקטנוע בעוד מספר חודשים, אז למה שישקיע?

מי נפגע מכך? כולם. אני ואתה, המוסך הגדול, והמוסכניק הקטן. אני ואתה, כי אנחנו מקבלים טיפול די מחורבן. המוסך הגדול, כי חשוב לו שמו הטוב, והוא ימשיך להקשיח את המחיר, וימשיך להתבסס על איכות הטיפול יותר מאשר על מחיר ולכן יפסיד לקוחות, ובעל המוסך הקטן מפסיד, כי מתח הרווח שהוא מותיר לעצמו נמוך כל כך, שיהיה לו קשה להביא הביתה את התוצאה לה קיווה כשפתח עסק עצמאי: משכורת ראויה ומכובדת. פועל יוצא הוא שבעל מוסך קטן, באם הוא מעסיק מכונאי שכיר, גם אינו יכול לשלם לו משכורת סבירה המכבד את מקבלה, ואותו מכונאי פורש בסופו של דבר ופותח לעצמו מוסך לדו"ג משלו. כאן אנו נכנסים למין מעגל קסמים אליו נקלע שוק המוסכים הדו גלגלי בישראל, מבלי יכולת להיחלץ ממנו.

"שוק" נוסף שנפגע מכל העניין, הם המתחרים בספורט המוטורי. המוסכים הגדולים, שתמכו בעבר במספר רוכבים כזה או אחר, משכו בשנים האחרונות את ידיהם מתמיכה ברוכבים עקב השחיקה ברווחים. המוסכים הקטנים, פוגעים כאמור במוסכים הגדולים שלא יכולים, או לא רוצים, להתחרות בקטגוריית המחירים של הקטנים, עם השפעה ישירה על הרווח הגולמי. ואיפה המקום הראשון בו מקצצים? בתמיכה וולונטרית. במקרה שלנו, מדובר בתמיכה ברוכבי המירוץ שלנו. אגב, זה גם העתיד שאותו אני חוזה לספורט המוטורי בישראל. לעומת רבים אחרים שתולים בספורט המוטורי המון תקוות, אני אישית, די פסימי, ורבים מהיבואנים שמעו אותי בנושא.

ומה על היבואנים?
בניגוד לענף המכוניות, שם חלק גדול מאד מעסקאות המכירה של מכוניות חדשות מתבצע דרך סוכנים, בעיקר גדולים, הרי ששוק מכירת האופנועים והקטנועים החדשים בישראל מוחזק בעיקר על ידי היבואנים. בשוק כל כך קטן, מעדיף הרוכש הפונציאלי של אופנוע או קטנוע חדש ללכת ולנסות ולהתמקח עם היבואן כדי לנסות ולהוריד כמה שקלים מהמחיר. הנחה שהוא יודע מראש שהוא לא יכול להשיג אצל הסוכן. בנוסף, יודע הרוכש הפוטציאלי שהוא יראה אצל היבואן מגוון רחב מאד של כלים, אותו הוא לא יכול לראות אצל הסוכן. שם גם הוא יכול לזכות לסיבוב מבחן שבדרך כלל לא יזכה לו אצל רובם המוחלט של הסוכנים. בקיצור, התנאים הבסיסיים לרכישת כלי דו גלגלי אצל היבואן, טובים לאין ערוך מאשר אצל הסוכן, ומטבע הדברים ילך הרוכש וישים בסופו של דבר את הכסף ישירות בכיסו של היבואן. ולא, אין מה להתרעם על היבואן בשל כך. אין מצב בשוק קטן כל כך כמו השוק בישראל, שהיבואן יפשיר מספר רב של כלי מבחן ויפזר אותו אצל הסוכנים. חלקם של הסוכנים הגדולים קונה במחירי הנחה גדולים כלי מבחן משל עצמם, אך כאן מדובר ממש במיעוט.

בהמשך להשוואה לשוק הארבעה גלגלי, גם אלה שקונים מכונית חדשה אצל סוכן, הרי שהם מוצאים אצלו בדרך כלל "בית", ומביאים אל המוסך המוחזק על ידי אותו סוכן את האוטו לטיפולים השוטפים ולתיקונים, וכך אחר כך גם לטרייד אין ולהחלפה למכונית חדשה. את הפונקציה הזו ממלא בשוק הישראלי דווקא היבואן עצמו. למעט מספר מצומצם של עוסקים בענף הדו"ג - בהיעדר מוסכים גדולים באמת כבענף המכוניות, ממלא היבואן את ה"בית" לבעל הכלי החדש. היבואן עצמו יהיה האוטוריטה והמקום אותו יבכר לבקר בעל הכלי החדש, ולא ללכת ולחפש מוסך שהוא לא מכיר. הרי הוא כבר נתן את אמונו ביבואן אצלו הוא רכש את הכלי, והוא ימשיך ויתן בו את אמונו דרך טיפולי המוסך. אלא מה? הרי הוא כבר עשה סיבוב וראה מה קורה שם בחוץ. ובאיזה מוסך הוא יעדיף לטפל בכלי החדש שלו עליו שם את מיטב כספו? בוודאי שבמקום סופר מוסדר שהוא היבואן עצמו.

לסיכום
מה שאנחנו מקבלים בשוק הדו גלגלי לאור כל מה שקורה כאן והמפורט לעיל, הינה התחזקות רבתי של היבואנים. לא בגלל שהם בהכרח מחפשים להתחזק בתחומים מסויימים, אלא דווקא בגלל שהמוסכים הקטנים עצמם מחלישים אחד את השני וזה את זה, ועל הדרך, מחלישים גם את המוסכים הגדולים. במצב של "מפסיד מפסיד" לכל הצדדים, לא יכול להיות סיכוי להתאוששות של העוסקים בענף הדו גלגלי. אלה יוצאים ואלה באים. אלה סוגרים ואלה פותחים, ומספיק לעשות סיבוב קל ברחובות דרום תל אביב כדי להבין שלא יכול להיות שכווולם מתפרנסים בשפע. רובם של העוסקים בשוק הדו גלגלי מתחרים כיום בינם לבין המוסך הסמוך על השקל הבא שכל אחד מהם יביא הביתה, ומי שסובלים מכך מלבדם, הם אנחנו הצרכנים.

אישית, אני לא קשור לשווקים אחרים, וגם לא ממש מעניין אותי מה קורה שם. השוק הדו גלגלי מאד מעניין אותי, ולא יכול להיות מצב בו כל אחד יכול לבוא עם חמשת אלפים או עשרת אלפי ש"ח ולפתוח מוסך, מבלי שיהיה בפיקוח מינימלי של גוף כלשהו, ממשלתי או לא, אבל עם סמכות משפטית. ממש כמו בענף הרכב. נקווה שבמשרדי הממשלה הרלוונטיים יחליטו יום אחד להוציא את האצבע מהמקום החמים והנעים באחוריהם, ויבינו שיש כאן שוק פרוץ שרק משווע לסדר. רוצה לפתוח מוסך? הראה שאתה לכל הפחות בעל תעודת הסמכה לניהול מוסך. צריך שמוסך חדש שנפתח יהיה בעל גודל מינימלי, ולא חנות של 20 מ"ר שהוסבה לטיפול בדו"ג. צריך שהמוסך החדש יעמוד בתנאים קוסמטיים מינימליים, ולא ייראה כמו חורבה מוסבת למוסך. בקיצור, חייבים, אבל חייבים, להתחיל ולעשות סדר בענף הזה, לפני שיהיה מאוחר מדי. אחרת, חוק ספורט מוטורי או לא חוק ספורט מוטורי, הענף הזה ימשיך לדשדש כאן גם בעוד שנים.





שליחת כתבה לחבר
תגובות גולשים    הוספת תגובה חדשה
1.bv turbo07/01/2006 17:50:30
עוד שניה ואני בוכה...בחיים לא שמעתי מהשהו כלכך עצוב טרגי ודרמתי. ע"ש תתאבד
2.יקיר הענףיש לתופע ההזו שם07/01/2006 18:31:52
שוק חופשי או בשפת רחוב בית זונות
3.גזגז07/01/2006 20:50:20
אכן בית זונות. מאמר חשוב שרק המלך יכול להוציא.
4.קריטיאני המום07/01/2006 23:33:20
וגם מזועזע. העומק, הרצינות והיופי שהפגין bv turbo בתגובתו גרמו לי לחזור בתשובה, פעמיים, וגם להכין טוסט גבינה עם סחוג. אני לא חושב שיצא לי לקרוא משהו מדהים יותר בשבוע הקרוב. תודה, bv turbo, מקרב לב.
5.bv turbo08/01/2006 14:36:49
בבקשה מר קריטי
6.עופר ארגמןמוסכי אופנועים12/01/2006 21:43:14
כתבה יפה מאוד ולצערי גם נכונה כעוסק עצמאי בענף 19 שנים כואב הלב ליראות את ענף האופנועים במצבו היום.
7.יבואן שמןשמנים שלא תואמים ...08/03/2006 13:13:54
בתחום השמנים. מוסכים רבים לא דורשים את התקנים הנדרשים כמו JASO ובמקום קונים שמנים זולים המתאימים למכוניות בלבד.כל השוק נגרר למטה,האיכויות נמוכות ולא מתאימות..אין מי שישמור על מנוע האופנוע שלכם. ככה זה בשלולית שלנו..
8.אופנועןbv turbo - תתאבד אתה יא דפוק18/02/2007 19:55:07
bv turbo - תתאבד אתה יא דפוק


by xol | רשת מתנות מקוריות | דומיין עברי | משחקים וקונסולות | לוח קטנועים ואופנועים