אופיר גולן - רגע!




"רגע! חכה שניה! תעצור כבר!" הבלם האחורי ננעל לרגע לשינוי נתיב זריז למול מכוניות בבלימה לקראת הרמזור, ואז ננעל שוב לשינוי הכיוון בשנית חזרה לתנועה קדמית. יצאתי מפתח הבית בדילוגים קלים, ללא מחשבות על כיווני נסיעה או דרכים פחות פקוקות. מחשבות היו מיותרות לחלוטין בשלב הזה. לא זכור לי שרציתי אפילו לחשוב במהלך כל הנסיעה. סתם רציתי לרכב. לצאת ולנשום את אוויר העולם החודר דרך חרירי האוורור בקסדה, אל תוך ריאות מוצפות סיגריות ושוטף אותן באוויר קריר של בוקר. "מה השעה בכלל?" אני חצי שואל את עצמי תוך כדי שאני נזכר כי אני לא לובש שעון על היד שלי כבר יותר מארבע שנים בגלל מעיל האופנוע. יופי גאון, עכשיו לך תזכור איפה זרקת את המכשיר הארור הקטן שתמיד מצלצל כשאתה לא צריך לשמוע אף אחד בעולם. בפיצול הבא כבר חיפשתי נקודת עצירה. אויר הבוקר הקריר בשילוב שתי כוסות הקפה שהורדתי בבוקר בזמן ניסיונות השכנוע העצמי, שאין לי ממש סיבה לצאת, החלו לתת לי אותות ברורים בשלפוחית כבר לפני מספר קילומטרים וכעת הבהירו שאלא אם האופנוע שלי יכול לתדלק בנוזלי גופי, אז כדאי שאני אעצור בצד ועכשיו. (מצד שני, זה צהוב וזה צהוב, לא?) בזמן שאני עומד ומשקה את מיטב האספלט תוצרת פועלי הקודש של מע"צ (לכו תדעו, אולי הוא יגדל שוליים נורמאלים כמו שצריך?), משקיף על עמק ירוק, באמצעו כביש מפותל, ואין אף מכונית שתפריע לי לטחון את הצמיג האחורי שלי למוות. פסטורליות או לא? אם אני כבר פה, אז אפשר לנצל לאיזה הפסקת סיגריה קלה, ככה לרגע קליל בזמן שהשמש רק מתחילה לחמם את הבוקר. מן קטע של התעוררות מאוחרת. כי הרי זה ידוע לכל כי יש לנו בעצם שתי אפשרויות במזג האוויר הזה. אופציה ראשונה, היא לצאת בבוקר הקר עם מעיל טוב וסגור ואז להתבשל בצהרים בחום אמצע היום. אופציה שניה, לצאת בבוקר עם מעיל הרשת הקיצי ולרעוד כל הדרך לעבודה. אחרי שאתמול הגעתי לעבודה מתעטש כל הדרך בתוך הקסדה (דבר מעצבן בפני עצמו, בייחוד כאשר מגיעה התעטשות רטובה במיוחד...), אז החלטתי היום לצאת עם המעיל החורפי. החלטה טובה ומבורכת כפי שזה נראה לי כרגע. הרוח המגיעה מכל הכיוונים של ההר לא מצליחה לעבור את המעיל. חוץ מזה שמעיל הרשת שלי עדיין מסריח מהרכיבה של יום שבת וצריך להתייבש. אני הולך אל האופנוע. זורק לו מבט של מחשבות והרהורים. כן. הוא יודע שאני מתכוון למכור אותו. ככה. אחרי שנתיים כמעט ביחד. הוא מביט בי מבעד לפנס מרובע ולא מוכן להוציא מילה. חוץ מתקתוקי המנוע המתקרר לו. איזה בוקר נפלא לרכיבה. מתוך אווירת הבוקר הקרירה, שלוות הר הכרמל והנוף מלפני אני מבין למה יצאתי. טוב שאני לא מקשיב לעצמי יותר מדי בזמן האחרון.
שליחת כתבה לחבר
תגובות גולשים    הוספת תגובה חדשה
לא נשלחו תגובות לידיעה


by xol | רשת מתנות מקוריות | דומיין עברי | משחקים וקונסולות | לוח קטנועים ואופנועים