אופיר גולן - יותר גדול, יותר שווה.


יותר גדול, יותר שווה.

אופיר גולן


 דני טוען ששלו הכי טוב. אני בכלל עדיין הייתי אפוף מדי בתוך החלום הרביעי שלי מכדי להבין אותו בכלל. אסף טען שבכלל אין שום קשר לגודל ובעצם האיכות היא שקובעת בזמן שיונתן הצביע על האורך של שלו וחייך באושר. ואללה לא יודע. אם זה הגודל, העובי או בכלל אופן השימוש. אני והפלטינות שלי אני בכלל חשבתי שכל העניין הזה עם הפלטינות בגוף זה איזה בלגן אחד יותר מדי. סתם אולי אנשים שמים יותר מדי דגש על עניין הפלטינות. כאילו יש איזה משמעות ברורה ונהירה לכולם חוץ ממני, עד הקשר ההדוק בין מספר הפלטינות שיש לרוכב מסוים לבין רמת הרכיבה שלו. דווקא אני חשבתי אחרת. כמה שיש לך יותר פלטינות, זה אומר שהתרסקת יותר, ויותר קשה. התואר היחיד שאני יכול לחשוב עליו הוא "דביל". לא יודע, אבל כל הרעיון של להישאר בסופו של דבר עם מספר עצמות מוגבל זה לא קוסם לי. בתור ילד תמיד אהבתי את "וולברין" (Wolverine) מה- X-Men. שלד אדמנטיום בלתי שביר וגוף שמתרפא במהירות. מעניין לא? גם העניין של הלהבים מהידיים די משך אותי. עם השנים מצאתי את עצמי על האופנוע, תוהה שוב לגבי שלד מתכת בלתי שביר כמו של אותו נמוך קומה, עצבני מחוברות הקומיקס הישנות. כמה היה יכול להיות זה נחמד, לו השלד לא היה שביר כלל והעור העדין היה נרפא ברגעים ספורים או לכל היותר יומיים? בכלל האושר הגדול עם להבים מכל יד כאשר חותך אותך איזה "ערס-מוביל" ברמזור ואתה בתמורה מוריד לו שתי צמיגים ומשאיר פס אופקי לאורך המכונית... חזרה לעולם המציאות מראה אבל דברים אחרים לגמרי. הפלטינות נקלטות בגוף בצורה כואבת במיוחד ובהחלט לא מהוות איזה תחליף לשלד. כל מכה שלנו גורמת לסחוסים ולמפרקים שלנו להרגיש יותר ויותר כמו טרקטורים משנות הארבעים מאשר אופנועי ספורט חדישים. "שלד המתכת" שלנו כואב לנו בכל מזג אויר קר במיוחד ולא ממש נותן לנו איזה כוחות קל, חוץ מאולי לחזות את מזג האוויר ומתי ירד גשם למחרת. נו באמת, איזה סוג של כוח מיוחד זה? מה אני אהיה? איש הגשם? הממ, לא רעיון טוב. נותן לי תחושה יותר מדי חזקה של ילד מפגר שחוזר על עצמו. אז אולי אפשר לוותר על כל העניין הזה? לא יודע. דני אומר שנורא טוב לו עם זה עדיין. הוא מרגיש שהוא פשוט נהיה שווה יותר. אסף אומר שהוא בכלל מפגר, ויונתן לא מפסיק לצחוק בגלל התרופות. רק איזה צלקת קטנה אצלי נשארה על הקרסול. מזכרת עתיקה לאיזה ניתוח לפני שנים שעשו לי בקרסול. אולי כל העצמות שלי, אבל שם בהחלט חסרה לי איזה עצם קטנה ולא כל כך חשובה בשם ה"טאלוס". אותה עצם קטנה שרוסקה באדיבותה הרבה של היאווה הישנה שהייתה שלי בתקופת הצבא. (בסדר ג'ורג'יו? יאווה, אמרתי יאווה) אסף ניגש לראות מה אני בודק ומתחיל לצחוק עלי. דוד חוזר מהשירותים עם הקביים ומחליף שוב מכנסיים. כולנו נקרעים מצחוק, ודני מנסה להסביר לו שאי אפשר עדיין להשתין בעמידה עם הגבס הזה ושנורא קשה להחזיק את המכנסיים למטה ולעמוד ישר בזמן שמשתינים עם הקביים, אז רצוי לו לשבת פעם הבאה. לא נראה שהוא קולט את זה עדיין... חבל דווקא ילד טוב, רק עם איזה הפרעה נ(פ)שית קלה. אסף אומר שאימא שלו דחפה אותו לזה. רצתה שירד מהאופנוע, אבל לא הסכימה לוותר על הרכב המשפחתי. מי היה מאמין שהוא ירד לאיזה דיוק 125 וורוד? בכלל כל אחד פה שואל את האחרים על מה הוא פה. אסף מדגים לי על צלקת לרוחב הצלעות מימין לשמאל איך הוא פגש את מעקה הבטיחות, בדיוק בנקודה הנכונה בשביל לשבור אותו. דני מספר על התעופפות מעל אטמוספרות רבות ונחיתה על הראש באיזה רכיבה מטורפת בדיוק בבלימה. דוד החליק על מעבר חציה ונכנס ברכב חונה, רק שאותו הרכב בדיוק התחיל לנסוע, והנהגת נבהלה כל כך שהיא דרסה אותו ונכנסה בקיר עם הרגל עדיין על הגז. ויונתן... טוב, אנחנו עדיין מחכים שהוא יוציא איזה שתי מילים שאפשר יהיה לקשר אותם. שמו אותנו ביחד. מן קטע כזה של איחוד נפגעים בתאונות דומות. דווקא נחמד, "מועדון המרוסקים", או "חברי הפלטינה". פרץ של השראה החלטנו לקרוא לעצמנו "מועדון התרסקות בוקר". מספרים זה לזה גוזמאות על רכיבות ביחד ולחוד. טיולים, השכבות והרכבות, בזמן שכל אחד מאתנו מרגיש כמו פאזל באמת. ההשכבה היחידה שאני מצליח לראות בחודש הקרוב היא אם אני אפספס איזה שלט של "זהירות רצפה חלקה" אחרי ששוטפים את הקומה, כמו שדוד פספס והרביץ החלקת זנב לאורך שולחן האחיות. פעם ראשונה שהוא החליף מכנסיים מאז שאנחנו מכירים אותו ולא אחרי השירותים. כולם מדברים על האופנועים ועל התאונות שהם עברו, רק אני מתבעס. מה אני אספר להם, שנפל לי האופנוע על הרגל בחניה?
שליחת כתבה לחבר
תגובות גולשים    הוספת תגובה חדשה
לא נשלחו תגובות לידיעה


by xol | רשת מתנות מקוריות | דומיין עברי | משחקים וקונסולות | לוח קטנועים ואופנועים