אופיר גולן - רגע לפני, רגע אחרי


רגע לפני, רגע אחרי

אופיר גולן


הצעקות מעירות אותך מהשחור הגדול. הכאב מתחיל לחלחל אליך לאט לאט מתוך ההכרה יחד עם התמונה שנכנסת לפוקוס לאיטה. היד כואבת, צד הגוף, הרגל לא זזה ויש לך תחושה מוזרה וברורה שהכתף שלך לא בדיוק במקום הנכון. האספלט מביט בך חזרה מבעד למשקף הקסדה. ניסיון להתמקד במשהו עולה על איזה אבן קטנטנה מסכנה שיושבת לך בדיוק למול הקסדה. מישהו מזיז אותך. התמונה נפתחת לאיטה. שברים של פלסטיקים שונים מפוזרים. חריצים לבנים על האספלט השחור נראים בבירור. מיני נוזלים שונים מעורבבים להם יחד ומשקפים את האנשים הרצים סביב. איפשהו בכל התמונה הזאת אתה רואה את האופנוע שוכב בצד, חצי מפורק, שוכב עדיין על הכביש, מדמם נוזלי קירור, שמן ודלק. אם היה לך מזל אז גם היית לבד. העליה המכאיבה לאלונקה עם כל סדי הקשירה והרתמות והנסיעה לבית החולים. כל מה שאתה רוצה זה לעצום עיניים, אבל החובש כל הזמן מעיר אותך ומדבר איתך: "אתה יודע מה קרה?" החברים, המשפחה, החברה, הקרובים והרחוקים עומדים בפנים דואגות. חלקם בפנים כמו יודעות ואתה יודע בדיוק על מה הם דיברו במסדרון, או במכונית בדרך...

הבוקר הגיע. אתה עולה על האופנוע בדרך לעוד נסיעה של שבת. כבר ברמזור הראשון אתה מתמוגג מהווילי הלא מתוכנן הקטן שיצא לך כאשר עקפת איזה רכב. רוכב בדרך בקצב מנהלתי רגיל, עד לאזור הרכיבה המיועד. שם כבר העולם שונה. אנשים בחליפות עור אשר לוחצות להם את כל השומנים המיותרים לתוך עצמם, מזיעים כבר מההמתנה לשאר הקבוצה שצריכה להגיע. כולם מחכים. כולם רוכבים טובים. האופנוע שלך עדיין נוצץ חדש. לא מכיר אותו כל כך, אבל השמועות מספרות עליו נפלאות. לחץ האוויר בצמיגים מרגיש מעט מוזר אבל אין תחנת דלק באזור לבדוק את זה וזה יגזול ממך זמן רכיבה. אתה רוצה להמשיך הלאה. "רק לרכב כבר" אתה רוטן תחת השמש היוקדת כאשר אגלי הזיעה הראשונים מתגלגלים מטה לתוך המעיל ואתה כבר יודע שבתום היום אתה תוכל לסחוט את החולצה שאתה לובש תחתיו. כמה מוזר לראות את העולם ככה. סוף כל סוף הרכיבה מתחילה. הקצב מתחיל רגוע, אך מתגבר בהחלטיות. פניות מהירות ומספר דפיקות לב שחסרות לך אי שם בנפתולי הדרך. אתה מבין שהקצב יוצא משליטתך. יותר מהר משציפית. יותר מהר מכפי שנסעת עד היום על האופנוע שלך ואולי אף כל אופנוע אחר. הבלימות הופכות מאוחרות יותר לתוך הפניה והרוכב לפניך מתחיל לעקוף אנשים. אתה מנסה להיכנס בחלון בין הרכב ממול המרוחק לבין הרכב לפניך ומגלה כי האופנוע נותן לך את המעבר בצורה מהירה ושקטה. חלון לאחר מכן אתה מגלה כי עד שהרוכב לפניך עבר, החלון כבר היה חצי סגור...

בלימה חריפה, נהג הרכב לפניך שומע את קולות הבלימה ועוצר עצירת חירום גם הוא. מגע הגלגל הקדמי בפגוש האחורי שולח אותך בתנועה חדה כלפי מטה ואתה לא מספיק אפילו לחשוב מה קורה כאשר מיגוני המעיל סופגים את החבטה בכביש שהייתה אמורה להעיף לך את הכתף מהמקום. הגלגול שבא לאחר מכן, השחיקה עם הכביש, החום הבלתי נסבל מהחיכוך של משקל הגוף שלך בתוך מעיל העור על האספלט הרותח מזכיר לך היטב כי המכנסיים של החליפה נשארו בבית משיקולי מזג האוויר יותר מאשר העור החשוף המתחיל להיחרך בירכיים וברגליים. המחשבה העיקרית שלך נתונה אבל למכונית שבאה ממול... מוכר? אולי לא מסיטואציה אישית. אבל בהחלט מסיטואציה ששמעתם/ראיתם. כמה זה קשה לחוות את הדבר. כל דבר אשר יכול היה להימנע ברגע אחד על ידי חצי מחשבה קדימה. טיפה דחיקת האדרנלין וניצול של האיבר הנפלא הנמצא בראשינו עליו אנו טורחים להגן עם קסדה.

ביום שבת כאשר כתבתי את תחילת הטור עדיין לא שמעתי על התאונה. נתנאל, חבר לפורום האופנועים באתר תפוז אנשים נהרג על האופנוע החדש שלו. הכרתי אותו דרך הפורום. מספר מסרים. התכתבויות פה ושם, ואף חילופי דברים לעיתים לא הכי נחמדים. התאונה שלחה אותנו לשבוע קשה מאוד. לווייתו של נתנאל, המחשבות על האופנוע, ולמה לכל הרוחות אני עדיין רוכב עליו. לא הגעתי לשום מסקנה ברורה. החיים ממשיכים אצלנו. כמו בכל יום אחר. גם היום מחדש עם אותו הטקס המוכר של השרשראות וחימום האופנוע. אבל עדיין, זה מכה בך באותו הרגע ובכל רגע שאחריו. מכה בכך כמו דבריו של דני א. אשר הטיח בי באותו היום של ההחלקה שלי, כי כל תאונה יכולה להימנע. דבריו הנכונים עדיין מהדהדים בראשי בכל פניה ובכל התנעה של האופנוע. החיים קצרים מדי. אין מקרים קלים של מוות, או "מוות של 24 שעות". זו לא הצטננות או שפעת. שברים נררפאים ובסופו של דבר אנו הולכים. אבל קשה מאוד להבין עד כמה החיים שלנו שבירים. איחולי רכיבה בטוחה לכולם.

(תמונה מתוך MCN)

שליחת כתבה לחבר
תגובות גולשים    הוספת תגובה חדשה
לא נשלחו תגובות לידיעה


by xol | רשת מתנות מקוריות | דומיין עברי | משחקים וקונסולות | לוח קטנועים ואופנועים