דורון תמם - שקרן משוקרן או קסדה בראש טוב


שקרן משוקרן או קסדה בראש טוב

חם, אוויר מאובק, אני עומד באמצע המדבר עם גרון יבש ועדיין צריך לשמור על קור רוח. מולי קבוצת טירונים מושתנת שמביטה בי במבט אטום. "הקשב" צועק חייל צ'קמוק ובכל החבורה נמתחת למולי. האירוע שיסופר פה אירע לפני שנים מספר, כשהייתי מ"כ באחת מיחידות השדה, חודשיים לפני שחרור- לא חותם קבע ולא נעליים- והזמן עומד מלכת, לא זז. צהריי יום חמישי וכל חיילי הפלוגה כבר יודעים שאת הבית הם יראו בסוף השבוע רק בלילה בחלום רטוב במיוחד. הפלוגה כולה נשארת שבת- לשמירות. החיילים שלמולי (מבטם הזוי) חלקם חושבים על החברה שתשאר לבדה גם השבת. חלקם מדמיינים כמה יכלו להיות שבוזים אם בכלל היתה להם חברה, והאחרים סתם לא שתו מספיק ביום שרב זה והן מעולפים למחצה.


את מצבי מצילה גילי- מ"שקית הת"ש החטובה של גדוד. בצעדים קלילים היא פוסעת לעברנו, מענטזת בעכוזיה והגברים הצעירים מזילים ריר וחושפים שיניים צהובות לעברה. גילי קוראת לי הצידה בדחיפות ומספרת לי סיפור קורע לב- את סיפורו של אפריים, טירון במחלקה, בחור נחמד ושתקן. מסתבר שצרות רבות נחתו על ראשו של הבחור לאחרונה: סבתו נפתרה, אחיו הגדול נלקח בשבי בניקרגואה, אחותו נאנסה על ידי אופנוען ורק הלילה לקה אביו בהתקף לב חמור וימיו ספורים. עוד סיפרה לי גילי שביקרה בביתו של אפריים ונחרדה מהעזובה שראו עיניה, ילדותו הייתה עשוקה והוא גדל בחוסר כל (בהרצליה פיתוח… ?אני מהרהר לעצמי). נוסף על כך אימו חולת נפש מדופלמת- התעללה בו קשות, ונהגה להציף בו עם שוטים משונים מעור שהסתובבו בבית (והיא בכלל אחות רחמנייה על פי זכרוני… שוב אני מהרהר). "בקיצור" ממשיכה גילי "הבחור חייב להגיע בשבת הקרובה הביתה לבקר את אביו בבית החולים- לפני שיהיה מאוחר מדי".

לא יכולתי להשאר אדיש לגילי (שני כפתורים פרומים בחולצתה), וגם סיפורו של אפריים נגע לליבי. עשר דקות מאוחר יותר אפרים עומד למולי על מדי א' עם עיניים נוצצות וחיוך מטופש על פניו "תודה המפקד, אם אבי היה יכול היה מודה לך בעצמו". "טוב אפרים תקשיב" אני אומר לו ומעביר לו תדריך יציאה מקוצר שעיקרו: לא לעלות לטרמפ על רכב ללא לוחיות זיהוי ישראלית, או שיושביו נראים חשודים. לאחר מספר דקות כשאני עובד במקרה על פני הש"ג, רני כיול להבחין שעל הכביש השומם עצרה מכונית. "מזל של טירון" אני מסנן וממשיך בדרכי, לא לפני שמזווית היען יכולתי לראות שלוחית הזיהוי של הרכב כחולה", שהנהג מדמם קשות מכת "גליל" שננעצה במצחו, ושאפרים תופס את מקומו בתא הנהג ונעלם מהמקום בחריקת צמיגים. "התחלתי עוד פעם עם ההזיות? מה יהיה?" אני שואל את עצמי, לוגם מבקבוק המים וממשיל בדרכי למזגן הסמוך.

מחמת עודף פז"מ מצאתי את עצמי גם אני, יום לאחר מכן, בבית. כשה- DR600 שקניתי לפני שבוע מחכה לי, ומפאר את החניון המשפחתי בנוכחותו. וכאילו קרא את מחשבותיי, מתקשר אליי חברי א. יוריסטה המכונה "שסק", ומזמין אותי לטיול אופנועים בכינרת "מחר בצומת גלילות, שבע אל תאחר". למחרת נפגשנו בתחנת דלק: שסק זה, רוכב מצטיין וססגוני, מאז התחיל לעבוד בחברת היי-טק שופע פיו מושגים משונים בשפת מחשבים ולא ניתן להבינו בנקל, בלי עזרתו של "אבן שושן". וכך, בעוד אנו מעלים זכרונות ואני מנסה להבין משהו מדברי הבחור, גולש לו לאיטו GS500 חדש ונוצץ, הבחור מוריד את הקסדה ואני חוטף שוק, אפריים??? אינני טועה! מה פשר הדבר! מדוע אין הוא ליד מיטת אביו??? אפרים לא מבחין בי כלל ועסוק יותר בבחורה המפוחדת שמאחUריו… גילי? גילי?! מ"שקית הת"ש המחורבנת! לא יאומן!!! נפלתי בפח. ואני חש צורך עז לטמון את ראשיהם של השניים בדייסת צואת חמורים שבשולי הכביש. שסק חברי מרסן אותי ומחזיר לי את קור הרוח: "שמור מהם מרחק וסדרת תמונות שתצלם בכיכובם של השניים בכנרת, תעשה אותך מלך ביום ראשון". החלטתי ללמד את השניים לקח שלא ישכחו.

בערב אני שוב בבית, בחדר חושך, מפתח את התמונות בלהט ומרוצה מהתוצאות שהתקבלו". ליחידה ביום א' אני חוזר ובידי קסדה מרוטה ומסריחה מצואת חמורים ורעיון זדוני שמתרוצץ בראש. ואחרי שמרסל המ"פ רואה את סידרת התמונות שהבאתי, אפרים מוזמן אחר כבוד ללשכה. "אז אפרים רצינו לדעת מה שלום אביך" אני שואל. אפרים: "לא טוב, כל השבת ישבתי אתו מפרפר בין חיים למוות, המפקד". עיניו נוצצות, חיוכו מטופש… לא יכולתי להתאפק: "לפחות יוריש לך אופנוע חדש".. הבחור מבולבל: "המפקד?" אני: "לא ידעתי שאתה אופנוען, אפרים. נהנית בכנרת השבת? היה קצת חם, לא?" מבולבל עוד יותר. עיניו כבר לא נוצצות. חיוכו נמוג: "המפקד?" אני: "את האמת עכשיו!!! ילדות עשוקה? אמא מכה? אבא חולה? – על מי אתה עובד? אפה היית השבת? אפרים: " המפקד, אני נשבע, שהייתי ליד מיטתו של אבי כל השבת, מצבו אנוש ימיו ספורים". זה כבר היה יותר מדי בשבילי: "אפרים אתה שקרן" אני זועק. אפרים: "אבל המפקד…" "שקרן משוקרן, שקרן מ ש ו ק ר ן", אני משתולל, מטיל בפניו סידרת תמונות צבעוניות ומטיח את ראשו בקורות העץ. פניו של אפריים נופלות והוא מטיל את מימיו באמצע המשרד. מרסל המ"פ מביט במתרחש באדישות מוחלטת, כאילו אין הדבר נוגע לו כלל (מסומם לחלוטין, מעולם לא יצא את המשרד, אלכוהול זורם בדמו). "שקרן משוקרן" אני עדיין לא נרגע, ושולף את הקסדה המרופטת שהבאתי..

וגילי מ"שקית הת"ש? איתה החלטתי לסגור חשבון בצורה שונה (אחרי הכל איך אפשר לנטור טינה ולכעוס על בחורה כל כך חמודה, תמימה, מסורה לעבודתה ועם ציצים מטורפים כמו שלה), אותה לא עירבתי בעניין והיא דאגה להודות לי על כך לעיתים קרובות. הקסדה המעוכה והמסריחה מצואה שהבאתי, מילאה את תפקידה נאמנה. אפרים הטירון אכל ושתה דרכה, ישן והתרוצץ איתה, וגם נהג לחפוף את ראשו כשהוא חבוש בה.

היום לאחר שנים יוצא לי לפגוש לעיתים את אפרים בסוכנויות האופנועים בדרום תל אביב. כשהוא מבחין בי הוא מנסה להתחמק ומסית את מבטו, אבל אני לא מרפה. מכוסה זיעה קרה, אני בא למולו, משיר מבט, וצועק בעיניים בוערות: "אפרים, שקרן משוקרן, שקרן משוקרן". מנהלי התצוגה הנדהמים נועצים בי אז מבט, כאילו ראו אדם שהטירוף אחז בן- ואין הם טועים. ואפרים? (סימני הקסדה עדיין ניכרים בתסרוקתו) הוא מביט בי במבט אומלל, ככלבלב, ומטיל את מימיו באולם התצוגה, חסר המזל…

שליחת כתבה לחבר
תגובות גולשים    הוספת תגובה חדשה
לא נשלחו תגובות לידיעה


by xol | רשת מתנות מקוריות | דומיין עברי | משחקים וקונסולות | לוח קטנועים ואופנועים