אופיר גולן - מכיר סוזוקי?


מכיר סוזוקי?
"מה, זה כל מה שאתה משכיב? בו'נה, אח'שלי יש לו איזה נינג'ה 670, מביא רייסים בהרמות..." מכיר סוזוקי? בטח שמכיר. אז למה אתה לא מכיר את הבלמים? כמה פעמים יצא לי לעמוד ברמזור, ליד האופנוע, בכניסה לחניה או בעצם לא משנה איפה, ולשמוע את אותם המשפטים המיותרים האלה שוב ושוב... כמה פעמים אני כבר שמעתי שלכל אחד יש איזה אח/חבר/קרוב/אפוטרופוס יווני ממוצא שבדי שהיה לו את הכלי הכי הכי רצחני בארץ ונתן לכל העולם בראש. כמה פעמים זה כבר יצא לי מכל החורים. העניין הוא שאחרי זה מתפלאים על השם שיוצא לנו. על הסטיגמות שאנחנו סוחבים איתנו, כמו שלטי נאון מוארים בכל פעם כאשר אנחנו נכנסים בפתח דלת כלשהי לבושים מעיל ממוגן ואוחזים קסדה ביד. כמובן שכל המרבה הרבה זה משובח. ניסיתם פעם להסתובב עם ציוד מיגון מלא בקניון או בכל מקום אפשרי אחר? בתור אחד שבדרך קבע רוכב עם מעיל, מגני ברכיים גדולים, מגפיי רכיבה, כפפות וקסדה שלמה, אני מושך אלי את כל המבטים ותמיד איזה ילד מעצבן זב חוטם שהולך וחייב לשאול משהו בקשר לאופנוע ולהפגין את הבורות שלו לגבי כולם. "זה מוטוקרוס חזק? איזה נפח? לאח שלי יש CR200. משהו מפלצת!" הממ, לא זה סופרמוטו. חוץ מזה, זה השעה שלך לקחת בקבוק ולחזור ללול? לפעמים אני חושב שכבר עברנו את זה, ואז תמיד יש איזה זקנה חביבה שמסננת איזה קללה לכיוון שלנו. מכירים? משהו בסגנון: "@#$%# כל האופנועיסטים המשוגעים האלה!" עדיין דבקה בכעס כנראה מימי המנדט כשאחד החיילים הבריטים כמעט דרס אותה על איזה ערמת ברזלים נוסעת. אז חשבתי לעצמי. אולי אני אשמש דוגמא חיובית לכל הנושא? אולי אני אראה לכולם, כי אפשר גם אחרת! לא חייבים כולנו להיות חוליגאנים. אפשר להיות טיפה יותר אדיבים. מעין שירות עם חיוך כמו שאומרים. חמוש במחשבות על פרחים, חיוכים ונפנופי שלום עדינים התחלתי את מה שקראתי לו: שבוע נחמדות בדרכים. אלה היו עשר הדקות המפחידות ביותר בחיי. כבר ביציאה מהרחוב שלי אני מתחיל את הנסיעה. מאותת כמובן על כוונתי להשתלב, שם לב כי הרכב לפני נוסע מעט לאט ואני מאט את נסיעתי קלות. חריקת בלמים ארוכה מאחורי ואני מטפס במהירות על המדרכה להמלט מאבא יקר שבדיוק חיפש משהו שהילד שלו השליך מאחור וקלט ברגע האחרון כי יש עוד מכוניות במדינת ישראל. נו טוב, חוזר לכביש. מסדיר את הדופק. בודק שאין נזק לג'אנט הקדמי, מאותת שוב, ומשתלב בתנועה. אותה תנועה למרבה הפלא. הרכב לפני לפתע בולם באחת טיפה הצידה ממרכז הכביש ליד קילומטר של חניה פנויה שגם ארבע סמיטריילרים היו יכולות לחנות ללא שום תמרוני חנייה. אני בולם תוך כדי בדיקה במראות שלי כי אין לי איזה מעופף מאחורי ומאותת לעקיפה משמאל. הדלת השמאלית נפתחת בשניה ואני שובר שמאלה תוך כדי בלימה על מנת לא לדרוס את הילדה שכבר רצה החוצה מהאוטו בזינוק נינג'ה וכמובן סופג איזה קללה או שתיים מהאימא שרק לפני שניה אמרה לה לצאת. זורק מבט עצבני מאחורי לכל הצפירות שמשתיק לפחות שתיים מהן וממשיך בדרכי. ממשיך הלאה, ושוב, אימא סדרתית פורצת לה ממקום העצירה שלה תוך כדי מבט מלווה את הילדה. אני עוצר מיידית (רק התחלתי ברכיבה) ומלווה במבט שלי את הפגוש שלה פוגש דלת של מכונית חונה ומקמט אותה היטב עד שהיא קולטת ועוצרת את הרכב. עקיפה מהירה מימין הפעם תוך כדי בדיקה שאין איזה ילד נוסף וממשיך הלאה. היציאה מהרחוב. הגאולה! האור בקצה המנהרה. אני עומד מאחורי רכב בתמרור עצור וממתין שהנ"ל יחצה את הצומת הקטנה. הנ"ל, או יותר נכון, הנ"לית, ממתינה לה. ככל הנראה למרווח שיאפשר לה לעבור אבל יותר שקול לקצב זמן שצב דרוס היה חוצה את הכביש. פגוש מברך אותי לשלום מצידי הימני כאשר מר ישראלי הכה אדיב נדחף ומסנן לי תנועות עם היד כאשר אני מעז לצפור לו צפירה קלה כאשר הוא כבר כמעט מוריד לי את הרגל. אני נותן לו להשתלב והוא מברך אותי בתנועת האצבע הידועה בכבישנו כאשר אני מלווה בצפירות עצבניות מאחורי. "אויר פנימה, אויר החוצה..." מנטרה ידועה שאני מקווה שתרגיע אותי. מפלס העצבים מטפס לו לאיטו, ואני מתעלם ממנו. זה לא מה שיהרוס לי את החודש הזה! אני מתקדם, עובר את צומת ומגיע אל הכביש. משתלב לי בנתיב הימני כבר לפני הזמן ומתכונן לפניה... כתם לבן חותך אותי משמאלי לתוך מפרץ תחנת האוטובוס, כאשר מונית מזהה נוסע שמחטט באף וטועה בזיהוי של עוד חמישה שקלים. אני עוצר ליד חלון הנהג ושואל אותו אם הוא לא ראה אותי. "לכו כ** אמק כולכם, יא חר**ת, נוסעים כמו משוגעים! אל תסע מהר!" צרור קללות נוסף שאני כבר לא מקשיב לו. *קליק* אני עוצם עיניים, רק בשביל למצמץ. שלב הבא, אני בחניון בעבודה. השומר המבוהל תלוי מחובק על המחסום המתרומם אי שם למעלה, ריח של גומי חרוך באויר והד מתפוגג של נחירה בתוך הקסדה מזכיר לי את הפעם האחרונה שעברתי ליד הרפת בתלבושת סופרמן בינקותי. פלאשים רגעיים עוברים לפני כאשר הדרך חוזרת אלי. מכוניות חולפות ביעף מהצדדים, מראה מעופפת, רעש של חריקות בלמים כאשר מתפרץ לצומת מלאה בין כולם, החלקות זנב לתוך פניה , מכות גז עצבניות לפנות את התנועה שגורמות לכמה צרחות מעוברי אורח, שתי זקנות שמזנקות להן אל המדרכה חזרה, ואיזה מדרכה, ואי תנועה או שתיים שנחצו בדילוגים זריזים כאשר הרמזור לא היה בצבע הנכון. נו טוב, רעיון אחר?
שליחת כתבה לחבר
תגובות גולשים    הוספת תגובה חדשה
1.d600חבל שזה ככה17/03/2006 16:31:27
אחחח... כמה שאתה צודק, באמת חבל שזה ככה, שכדי לשרוד אסור להיות אדיבים ומתחשבים , רק בישראל (כמעט).


by xol | רשת מתנות מקוריות | דומיין עברי | משחקים וקונסולות | לוח קטנועים ואופנועים