אופיר גולן - אז איפה היינו



אז איפה היינו - אופיר גולן


אז איפה היינו? היינו היינו! מה לא ניסינו? ניסינו, ניסינו! כל לפחות כוורת טוענים לחפותם למול קהל מעריצים בפעם המי יודע כמה. נו טוב, לפחות זה. תירוצים לא חסר הרי. איפה התירוצים הפעם? כל בוקר במשרד (ששש, אל תגלו לאף אחד) אני יושב לי למול המחשב ומנסה להבין את פשר ההודעות המוזרות העולות על גבי פורום האופנועים שבו אני משתתף באופן קבוע. ה"ברכות" המדהימות לגנבי האופנוע של ליל אמש. שרשור בנושא בלימה נכונה, או מה שמסתבר לי לאחר קריאה קלילה בתוך הודעה שהייתי יותר קורא לה אולי: "איך לבלום ולא להישאר בחיים". שאלות כאלה ואחרות, וכמובן, איך אפשר ללא השאלונים המיותרים וחסרי התועלת של כל מיני אנשים שפורצים לגבולות התודעה הווירטואלית שלי וכמו שפרצו, כך גם יעלמו בתום החודשיים של ההתלהבות. נו טוב, לפחות אני יודע שחלק מהם אני לא אאלץ לסבול יותר מדי. בין אם זה הנטישה של המקום, או עזיבתם באופן מפתיע (או שלא?) והיעלמותם. אם הייתי טורח אולי הייתי מחפש איזה ידיעה בקשר לרוכב X שהתרסק ב-Y, אבל האמת? זה ממש לא מעניין אותי. כפי שהפסקתי לקרוא עיתונים, ואני רק מרפרף לי קלות בדפי האינטרנט של אתרי החדשות, כך גם גוועה לה ההתלהמות סביב כל תאונה של אופנוע וכל מקרה כזה או אחר שלרוב מפורסם באיזה כותרת תת משנית באיזה חור נידח בפינה קטנה בעיתון. די, אולי זה הזמן להפסיק? זה כבר לא אייטם. אפשר להירגע. חיים הכט כבר לא מעניין אף אחד יותר מדי, וכולם יודעים ששיטת הלימוד בארץ שווה לאותו אזור בגוף שלא זוכה לראות את אור השמש. אבל את זה רובנו יודעים. אז למה בכל זאת? כל אותם ההתלהבויות סביב כל העניין של האופנוע, נראה לי אולי טיפה מוגזם כאשר מביטים מן העבר השני לרגע. כל פעם לקרוא איזה סיפור של מישהו בקשר לאיזה תאונה שהוא עשה באזור ההוא, והמסקנות שלו לגבי זה ואיך הוא יודע וכל השטויות הרגילות. ואללה, אם אתה יודע, אז איך הגעת לזה? אמר לי מישהו שאת 99% מהתאונות ניתן למנוע וכולן באשמת הנהג/רוכב. לא יכול שלא להסכים אתו. גם אני עברתי תאונה ומצאתי מליון סיבות לנושא. אבל עם יד על הלב, אם הייתי רוכב יותר לאט באותה הפניה אחרי המכונית, אולי הייתי רואה את חצץ הבניה ואולי הייתי מספיק להגיב ואולי לא הייתי מסיים את הפניה מתגושש עם האספלט החם באותו הבוקר שהפך להיות ארוך ביותר. הרבה אולי... אבל אף אחד מהאולי האלה לא הייתה לי הזדמנות לבדוק. כל אחד מהאולי הזה היה יכול לשנות את סדר היום שלי ולהפוך אותו לעוד איזה יום שיגרתי. אבל זה לא היה כך, ופה בעצם קבור הכלב (זכויות שמורות לכוורת). אני לא סיימתי את הפניה על הגלגלים, אלא המשכתי אותה על המיגונים שלי בענן אבק, חצץ וגיצים שהיה כנראה מרשים במיוחד לכל הסובבים. אני אישית לא יודע. אני הייתי הענן. אז אולי פעם הבאה, בפניה לא מוכרת, בתנאי כביש שונים ממה שאתם מכירים, בסיבוב עם פחות ראות, במזג אויר שונה (קר/גשום), או סתם כשאתם לא ממש מאופסים על עצמכם. אולי טיפה פחות ללחוץ? אף אחד לא יוצא יותר "גבר" אם יש לו גבס, ומצבה גדולה משיש לא ממש עוזרת לכם עם המין השני. נמאס לקרוא מהתאונות, ההחלקות, ההתפוצצויות ושאר ההגדרות שאתם יכולים לקרוא להם שם. תנו לי איזה חודש משעמם.
שליחת כתבה לחבר
תגובות גולשים    הוספת תגובה חדשה
לא נשלחו תגובות לידיעה


by xol | רשת מתנות מקוריות | דומיין עברי | משחקים וקונסולות | לוח קטנועים ואופנועים