איציק קריטי - אופנוע פרוייקט


אופנוע פרוייקט



כששמעתי שעוכרינו היקר עמיר פצח אף הוא בפרוייקט כנ"ל, עמדו דמעות אושר בעיני. עורך, עליכם לדעת, אינו עורך עד שעבר את השלבים הרגילים שעל עורך לעבור. כולל ירידה מהפסים, השתגעות כללית, התחרפנות אישית ולבסוף, גולת הכותרת, אופנוע פרוייקט. יום יבוא, חזיתי מייד את העתיד, ועמיר יוכל להקים את 'מועדון העורכים בדימוס' ושם ישבו ויספרו אחד לשני איך הם מתכננים לגמור את אופנוע הפרוייקט שלהם, עד שהאחות תסיע אותם לארוחת הערב. למעשה אם הייתי מקבל שקל על כל סיפור של 'אופנוע פרוייקט' ששמעתי, הסכום המצטבר היה מספיק לקנות אופנוע שעליו אוכל לעשות סיבוב בין כל מספרי הסיפורים, ולבדוק מה מצב הפרוייקטים שלהם. מה שבטוח הוא שאין מה למהר, כי פרוייקט אופנוע מצטיין באורך חיים חריג במיוחד. לפעמים הוגה הפרוייקט מת מזיקנה, או מייאוש, והפרוייקט לא נגמר. תמיד חסר עוד משהו קטן, אתם יודעים, שייבה כפולה מניקל, או מנוע, או משהו. ובכלל יש לפרוייקט 3 שלבים חשובים: 1. שלב 'יש לי רעיון לאופנוע פרוייקט' – שלב זה נמשך לפחות שנה, במהלכו חושב האיש על הפרוייקט העתידי, מספר לחברים, ומקבל על הראש תגובות שליליות למכביר. סוף השלב מגיע כאשר הזהרות החברים ("לא כדאי...", "אי אפשר...", "למה לך...", "אתה דביל...", "למה יש לך זין קטן...") הופכות לזמזום רקע נעים ואפשר להתעלם מהם. 2. שלב 'יש לי פרוייקט' – שלב זה מאופיין בשאלה אחת ויחידה עם הרבה וריאציות: "איפה אפשר". כלומר, איפה אפשר להשיג אום שלוש-שמיניות ניקל עם כובע (לאחרונה יוצר בשוודיה, אבל יש שמועות שהמפעל עבר לטורקג'סטן עילית), איפה אפשר למצוא מחזיר שמן לבוכנה שהייתה בייצור בימים שבהם הניעו מכוניות עם מנואלה, והכי חשוב – איפה אפשר למצוא כסף לשלם על כל השטויות האלה? בשלב זה מאופיין גם בעל הפרוייקט בשאלה הזאת ובמיוחד בסעיף "איפה אפשר למצוא אותו" (התשובה: "תקוע עד התחת בזבל של איזה מוסך כי יש שמועה שהם שיפצו XT מודל 96 ולאופנוע הזה בדיוק יש תת-שילדת-זנב שמתאימה, לאחר ניסור וריתוך, לשמש ג'ק לאופנוע הפרוייקט"). 3. שלב 'הצלחתי!' – ובו מילת המפתח היא 'חוץ מ...". כלומר, הצלחתי חוץ מלהתניע את האופנוע, או חוץ מלנסוע עליו, או להחזיק מעמד עליו, או להבין למה הוא התרסק, או לא עוצר, או יורק ברגים דרך האגזוז. במקרים קיצוניים של הצלחה, האופנוע באמת אופנוע, חוץ מזה – כך יאמר לך בעל הפרוייקט ובעיניו מרקד שד השיפוצים הקטן – שעדיין לא בוצעו כמה דברים קטנים: צביעת הבפנוכו של תא הכלים באופנוע בכחול מטאלי, ציפוי הוונטיל בלכה, החלפת מד-הסל"ד מדיגיטאלי לאנאלוגי או ההיפך, והכי חשוב: החלפת צינור ניקוז-העודפים החנטרישי מגומי באחד מטיטאניום עם ציפוי קוולאר, ובלעדי זה, דופק בעל הפרוייקט בכוח על השולחן להדגשת עמדתו, האופנוע הוא סתם אופנוע ולא שווה את כל העבודה. כל זה, יש לציין, נכון רק כשמדובר באנשים שפויים (טוב, שפויים ביחס לאופנוען רגיל, שזה מטורף מדופלם לשאר העולם) וכאשר מגיע הדבר לעמיר, יש לזה ווריאציות אישיות שהרבה תלמידי פסיכולוגיה יוכלו לעשות עליהן דוקטורט. אני מוכן להתערב כי עמיר לא סתם יהפוך את האופנוע למשהו שנראה בדיוק כמו ה-R המקורי (למה?), אלא גם יבחון בקפדנות את ביצועיו, ואנו נקבל שלל כתבות בנושא: "פרוייקט ה-R: בחינה בסדום-ערד" תהיה כותרת הכתבה הראשונה. "פרוייקט ה-R: רשמים מחדר המיון", יבוא מיד בעקבותיו, וההמשכים הצפויים: "תחקיר: כל סוגי הגבס הספורטיבי", "סגנונות צליעה לאופנוען המתקדם (מדור האופנה)", וכמובן, אם נזכור שעמיר רוצה להחזיק את האופנוע במשרד: "איך עשיתי ווילי בתוך המשרד ונתקעתי בארון, וכמה זה כואב להוציא קלסר שנתקע בתחת בשישים קמ"ש". אז לא רק שאני בעד פרוייקט ה-R, אלא שבקרוב אתחיל גם בפרוייקט משלי – כשהייתי בן 4 היו לי אופניים עם 3 גלגלים שכבר אז רציתי להרכיב להן מנוע של הארלי, פרטים בטור הבא.

שליחת כתבה לחבר
תגובות גולשים    הוספת תגובה חדשה
לא נשלחו תגובות לידיעה


by xol | רשת מתנות מקוריות | דומיין עברי | משחקים וקונסולות | לוח קטנועים ואופנועים