יהונתן ענפי - מרפק בכביש כמנטרה


מרפק בכביש כמנטרה

רוכבים רבים, אינם מבינים את החשיבות והקשר של פעילות ספורטיבית לתחום האופנועים. רובנו, לצערי, מפיקים לקחים רק לאחר תאונה ולפעמים המצב בלתי הפיך. גוף האדם, אשר יכול גם לענות לשם "מכונה שלא תאמן" בנוי מעצמות, גידים, רצועות, כלי דם, שרירים ועור. המרכיבים את המערכת הכל-כך מורכבת שהופכים אותה לרגישה ופגיעה מאוד. ההשלכה הקיימת לרוב אצל הרוכבים השונים, קשורה למסלולי הספורט ותו-לא. ניתן לראות בערוצי הספורט כדוגמת "יורו-ספורט" המסקרים את הפעילות הספורטיבית והכושר הגופני של אותם מתחרים דגולים. נדירים המקרים של תאונות "קטלניות" במסלולי המרוץ, וזאת בשל הנהגים המנוסים אשר נולדו עם כידון ביד, וגם בזכות אותם תנאים "סטריליים" של המסלול, שלא כדוגמת הכביש הציבורי המספק מכשולים כאלו ואחרים בכמות סיטונאית. מובן שעל-מנת לשרוד מרוץ שלם, צריכים להיות בכושר גופני גבוה, ולשמור על משקל גוף כנוצה המאפשר למנוע להתרכז בעיקר. אז למה בכל זאת אותם נהגי מרוץ מבצעים פעילות כנגד משקולות והרי ברור כי לשריר משקל סגולי גבוה מהשומן. בזמן תאונה חליפות המגן למיניהן והקסדות, מספקות הגנה באזורים החשובים בזמן החלקה (נגד שפשופים) וכנגד מכות קלות מאוד באותם אזורים רגישים המונעות פגיעה חמורה. הבעיה מתעוררת בזמן מגע חזק ומיידי עם עצם כלשהו, ופה נכנסים לתמונה אותם שרירים, גידים וחלקי גוף שונים. חשוב להבין: הפגיעות הכי חמורות שבהן יכולת הרופאים לזהותן היא בעייתית, הן פגיעות פנימיות, קרי איברים פנימיים. כיוון שאין גוף האדם מצויד בעצבים בתוך חלקי הגוף השונים אזי איבר פנימי אשר נפגע כתוצאה מתאונה ודורש טיפול מידיי, אינו מקרין כאב - אפילו חלש בכדי ליידע את הנפגע ודרכו את הרופאים. לא פעם מצאו עצמם הרופאים תוהים למה נפגע/ת איבדו את רוח חייהם במיטת ביה"ח. ככל שנדאג לפתח את השרירים השונים שבגופנו, ואין הכוונה לפיתוח מסיבי אשר צורך מספר גדול של אימונים בשבוע, אלא שמירה וחיזוק מינימלי של השרירים כגון: שרירי הידיים, גב, רגליים, חזה ושרירי הבטן, שבפרט באזור זה, אנו לא מצוידים בעצמות כלל ולכן האזור פגיע מאוד למכות. חיזוק אותם שרירים, בזמן מכה גורם לכיווצם כחלק מאנסטינקט (פעולה לא רצונית) של הגוף, ושריר חזק יכול להציל חיים בזכות שמירה על האזור הנפגע, ומלבד כאבים הנלווים לתאונה למשך שבועיים, אנו יכולים להיות שקטים. יתרה מזאת, עבודה על גמישות הרצועות יכולה למנוע את קריעתן ו/או מתיחתן לאחר תנועות לא סטנדרטיות הנגרמות כתוצאה מתאונה. מנסיון, ביצוע פעילות גופנית בשוטף, הציל אותי לא פעם מפגיעות חמורות. אז נכון שכאב לי, ובכל זאת עשיתי בדיקות בביה"ח, ועד היום קיימים בגופי כאבים באזורים שונים הצצים להם ללא הסבר. אך בכל זאת, ללא כל צל של ספק, המצב היה מחמיר לולא הפעילות הגופנית הסדירה שביצעתי באותם ימים הסמוכים לתאונה. כמובן, אלו החיים שלכם ולהכריח אתכם זה בלתי אפשרי וגם לא רצוי, אך אם אצליח ואילו למספר מצומצם מבין הקוראים, לגרום להבין את החשיבות של הפעילות הספורטיבית ולהטמיע את דבריי, אזי.... וחוץ מזה, ביצוע פעילות גופנית בפני עצמה גורמת להרגשה כללית טובה יותר, וידוע כי ספורטאים או אנשים העוסקים שנים בספורט, נראים צעירים יותר לעומת אותם אנשים שלא (אני לא מתייחס לגנטיקה), אז למה שלא ננצל את ההזדמנות ונכנס לכושר. פעמיים שלוש פעמים בשבוע, במקום לשבת מול הטלוויזיה ולחטוף נשנושים קלים לגופנו, בואו נזין את גופנו בגמישות וכוח, ונמשיך את היום בחיוך. לסיום, אוסיף כי בזמן פעילות גופנית, מופרש בגופנו הורמון ה"אנדרופין" הגורם להרגשת "היי" ותגידו שזה לא מסביר הרבה?!. רק סעו בזהירות, והנה בפתח החורף מקבל את פנינו עם ממטרים קלים ביותר, נקווה לטוב, כן ירבו, עם ישראל חי, חזק וברוך וגו'.

 יהונתן ענפי

שליחת כתבה לחבר
תגובות גולשים    הוספת תגובה חדשה
1.אפרים מגפייםחסך20/02/2006 15:45:42
יוני לא יכולת להגיד לי את קודם לתאונה שלי? בשביל מה סבלתי אותך כל הזמן הזה? אם אמיר היה מספק לי סקס כמו שדרשתי והייתי עושה משהו עם הבלונדה היפה שסידר לי....


by xol | רשת מתנות מקוריות | דומיין עברי | משחקים וקונסולות | לוח קטנועים ואופנועים