איציק קריטי - קירוב לבבות



יש לך סבלנות?
הקטע הבא, בהנחה שאצליח לחדש לך משהו, הוא הזדמנות להציץ ישר לתוך המוח של עצמך. או יותר נכון הזדמנות לבחון את המנגנון שאנחנו קוראים לו 'סבלנות'. הפסיכולוגיה הקוגנטיבית (לא להיבהל! זאת המילה המסובכת האחרונה שאני כותב) אומרת כי הסבלנות היא היחס בין פרק זמן (כמו לעמוד בתור רבע שעה), ובין הגיל שלך. יחס גבוה יש לילד בן שש שעומד בתור, וברור שזה נראה לו כמו נצח. זאת תוצאה של היחס בין רבע-שעה המתנה ובין שנות חייו (שזה בתיאוריה 6, אבל במציאות רק בערך בשנה האחרונה הוא הפך לתבוני ממש וזוכר מספיק אחורה). למבוגר יותר זה כמובן מזיז ת'קטן פחות ופחות. אחרי הכל מה זה רבע שעה לעומת איזה חמישים שנה שכבר חי. טוב, תמיד יש את החריגים. כמו הילד הרגוע (בתקווה שזה לא בגלל שההורים שלו שמו משהו בחלב שלו) או הזקן העצבני. אבל בעקרון זה נראה נכון. ולמה זה צריך להזיז לנו? כי למי יש סבלנות לחכות שהתנועה תסתדר קצת או לשנות מסלול והעיקר להימנע מלהשתחל ברווחים צפופים מידי כשעוברים בין המכוניות? אז שולי הטעות מתקצרים באופן דרמטי, ולוקחים סיכונים בגלל שאין סבלנות. אפשר למות מזה, ולמות זה עסק לא נעים (ועוד מקבלים שלילת רשיון אחרי שמתים!). צריך שיטה לטיפול בבעיה ויש אחת פשוטה: קובעים מרווח מינימלי, מתאמנים לזהות אותו, וכל פעם שרואים מרווח קטן יותר ויש חשק להשתחל לשם תוך וויתור על מינימום-שמינימום, מעלים חזרה לתודעה את המחשבה שאת רווח המינימום אתה עצמך קבעת, וכדאי להקשיב לעצמך אפילו שאין לך סבלנות. אפשר גם לעצור בצד הדרך ולסנן למראה בטון עצבני: "תן לי את הכבוד המגיע לי ולמה שקבעתי, יא מאנייק!". רק אל תתחיל לדבר בידיים.


קירוב לבבות
עקב תלונות מרובות של אופנוענים לגבי יחסה השלילי של המשטרה לאזרחים רוכבי האופנועים, החליטה המשטרה לאחרונה לערוך אירוע לקירוב המשטרה והציבור הרוכבני זה לזה. ואכן קצין בכיר בצמרת המשטרה אמר כי: "אנחנו לא שונאים את המופרעים האלה. ונשמח להראות להם כי אנו מתייחסים אליהם כאל כל ציבור אחר." אבל אמר את זה בשקט לתוך הכובע ואף אחד לא שמע. על כן נערך הפנינג המוני שבו נפגשו השוטרים עם האופנוענים, שהגיעו בהמוניהם למקום במהירות מרובת-רפורטים ואף הניפו בלבביות את הגלגל הקדמי באוויר כדי לברך את השוטרים הממתינים. האירוע נפתח ברפורט רב-רושם מלווה במקהלת סירנות שנמסר אישית לידי יו"ר מועדון האופנועים, ואחריו התחיל החלק האמנותי באירוע. כלומר, מספר שוטרים מוסיקליים ניגנו שיר לכת ידוע בתיפוף אלותיהם על ראשי האופנוענים. בהמשך נשא קצין משטרה בכיר נאום קצר לאמור: "תעמוד בצד!" לקול תרועות הקהל. בהמשך נפתח פרק ההיכרות ההדדי, בו התערבבו כולם זה בזה והחליפו ברכות כגון "מנייק אוכל ברוורס" ו-"חרא מופרע בן זונה". רבים בקהל נפלו זה לזרועות זה ועל פני כולם היה מרוח חיוך שמחה, ידידות ואושר. אכן, מצב הרוח עלה פלאים כשהפגינו מספר שוטרים את חוש ההומור שלהם באמצעות ירי מכוון לכיוון אופנוען שעבר במקום ולא שמע שעליו לעצור ולהשתתף בחגיגה ומיד. אפילו זיכוי אקראי בשל סטטיסטיקה של אופנוען על-ידי שופט-תעבורה (הוא היה הנאשם ה-1000 וכל ה-999 הקודמים הורשעו) לא פגע בהרמוניה המופלאה ששררה במקום. האירוע נמשך כמתוכנן תחת הכותרת של "תשומת לב אישית" שאותה העניקו הנוכחים זה לזה, ובמסגרת זאת קיבל כל אופנוען מהשוטר החביב עליו דו"ח אישי על מספר עקום, קטן, מוסתר או מלוכלך, והאופנוענים הגיבו בצרור לבבי של ברכות ודעות אישיות על השכל והמקצוע והפרצוף והשכר של השוטר החביב ושל אימותיו עד דור שמיני לאחור. מספר אופנוענים אף יצאו עם השוטרים הידידותיים לסיבוב במכונית במסגרת הכיף הידוע בשם "מעוכב לחקירה" וחזרו מרוצים מאוד על כי חזרו. בעת ההפסקה הנעימה לנוכחים תזמורת אורחת מטעם מע"ץ, שכיבדה את הנוכחים בחורים בכביש על חשבון הממשלה. משלחת מיוחדת לאירוע מטעם המכס פצחה ספונטנית בשירת וריקודי "250 אחוז מיסוי" שעליהם ענו האופנוענים בשירת "רשמתי את זה על העסק" בתוספת תנועות אצבע-מזרחית חינניות. שיא האירוע הגיע במופע הקומי של "לרדוף אחרי האופנוען" שעלה לבמה לאחר חזרות רבות ומאמץ רב שהושקע מכל הצדדים. מצד האופנוענים תרמו למופע מספר רוכבי R1 שעברו במקום ב-300 קמ"ש, ומצד המשטרה הופיע הצוות הקומי הידוע עם המיצובישי 99' ואופנועי CB500 משעשעים, בתוספת נבחרת הליצנים על ה-KLE. עקב הצלחת האירוע הוחלט מצד כל הצדדים להמשיך אותו ללא הגבלת זמן. ראו הוזהרתם.

שליחת כתבה לחבר
תגובות גולשים    הוספת תגובה חדשה
לא נשלחו תגובות לידיעה


by xol | רשת מתנות מקוריות | דומיין עברי | משחקים וקונסולות | לוח קטנועים ואופנועים