טירוף מערכות - חלק ב' שיפוץ GSX750R מודל 86


טיRוף מעRכות

שלא כמתוכנן, עברו חלפו להם יותר משבעה חודשים, בהם עבר האופנוע שיפוץ מסיבי ללא שום עדכונים לקוראים. אולי טוב שכך..

עמיר שבתאי



הכתבה הזו לא היתה אמורה להופיע בצורה כזו. האופנוע עצמו לא היה אמור להופיע בצורה כזו. לא כמוצר כמעט מוגמר, אלא בשלבים. בהפסקות ובחלקים, המראים אט אט את ההתקדמות שחלה באופנוע חודש אחר חודש. אך רצה הגורל ואני אדם עסוק, ואפילו אני לא ראיתי את האופנוע פעם בחודש. פעם בחודשיים שלושה יהיה נכון יותר לומר. אלא שלבסוף אלה שעובדים איתי על האופנוע, ובראשם האדם שעשה הכי הרבה, והקדיש מעצמו יותר ממה שכל אדם יכול היה לחלום כלקוח לקבל, הלא הוא דוד לוי מ"אופנועי הגשר", הכריז שנמאס לו לחכות לשטויות שלי, להתקשר אלי, ולסמוך על ההברזות הקבועות שלי כשאני מבטיח שאני אגיע וזה לא קורה. כמי שעברו אצלו כמה אופנועים כאלה בידיים, הוא פשוט לקח אליו את המושכות בלי לשאול אותי יותר מדי, והתחיל בעצמו במלאכת השיפוץ של האופנוע, כשהנגיעה שלי לנושא היא תשובות טלפוניים לעניינים קריטיים בלבד. כאלה שהם מהותיים מבחינת התוצאה העתידית. אז היינו בצורה בה האופנוע היה אמור להיות מוצג אליכם. בפועל, היו שתי כתבות בלבד מתוך 5 או 6 מתוכננות, והסיבה היתה כאמור זמן. לא הייתי לחוץ בזמן לסיים את האופנוע. האופנוע הזה ממילא לא אמור לשמש לרכיבה יומיומית או לרכיבה איזושהי, ויהיה רכב אספנות ותצוגה יותר מכל דבר אחר. העובדה שדוד לקח אליו את העבודה, גם הותירה את רוב שלבי העבודה עלומים משהו מבחינת צילומים, ובטח ובטח אין את הפירוט שרציתי כדוגמת: מזלג מורכב, מזלג מוסר, מזלג מפורק, מזלג מורכב, מזלג על האופנוע. במחשבה שניה, אתם אולי צריכים להודות לו על כך.



למה בכלל? אז למה בכלל לשפץ כזה אופנוע?! מבחינתי זו בכלל לא שאלה. האופנוע הזה בשבילי הוא הרבה יותר מאופנוע. הרבה יותר מכל אופנוע שנע אי פעם על כדור הארץ בכלל. אפשר לחלוק בשאלה אם היו אופנועים חשובים ממנו, או מהפכניים ממנו. אבל בשבילי באופן אישי, הוא הוא נושא הדגל והבשורה של הדור ש ל י. אולי בעצם של הדור שלפני, אבל כולנו, רוכבי אופנועי הכביש הספורטיביים של 20 השנים האחרונות באנו ממנו. ה- GSX750R הראשון היה האופנוע שבישר על המהפיכה הספורטיבית האמיתית של עולם האופנועים. נכון, היו דוקאטים עם התנהגות כביש טובה, ונכון שהיו גם אופנועים חזקים ממנו. אבל ה- GSX750R נולד סופר חזק, סופר רזה, אנורקסי לחלוטין, תנוחת רכיבה שלא התעניינה בשיט במצב הגב שלך, והיה האופנוע הספורטיבי הראשון עם רמת מוכנות גבוהה למסלול, הן מבחינת ביצועי מכלולי השילדה, והן מבחינת ביצועי המנוע. האחראי האמיתי למהפיכת אופנועי הספורט כמו שאנחנו מכירים אותם כיום, והם אלה שמחזיקים את רוב מכירות אופנועי הספורט בעולם: מנוע ארבעה צילינדרים בשורה, שילדת אלומיניום – מי בכלל חלם על זה אז, שני פנסים, ומינימליזם אבסולוטי עם חלקי מתכת חשופים. לא בידוד ולא נעליים. על חלקים בסגנון הזה היה אפשר עד אז רק לחלום, או לקחת אופנוע מאולם התצוגה, ולהתחיל במלאכת שיפורים ארוכה וסופר יקרה. פתאום בא אופנוע שאתה יכול לקנות, ולעלות איתו מיד על מסלול המירוץ. Race ready. מאז ומתמיד חלמתי שיהיה לי R86, והנה עכשיו יש לי אחד, ועוד במצב כמעט מושלם. עוד קצת זמן שיחלוף, ואוכל גם להוריד את המילה "כמעט" מהלקסיקון. מראש ידעתי שלא אוכל להביא את האופנוע למצב מקורי לחלוטין בשיפוץ הראשוני. ידעתי שיהיו חלקים שלא אוכל להשיג, אבל האמת היא שגם לא ציפיתי שהאופנוע ייראה בסופו של התהליך כל כך טוב, ומה שיהיה חסר לו עוד הוא בולם אחורי חדש שיחליף את זה הגמור, ודוד פליטה. השאיפה היתה להביא לארץ סעפת פליטה חדשה לחלוטין. מה שלא קורה כי כזו לא קיימת יותר ביפן מאז 1992. אלה שקראו את הכתבה הראשונה כבר מכירים את הסיפור ולכן אקצר. עמדתי על סיפה של קנית אופנוע חדש. אחד יפני כזה עם כמעט 1,000 סמ"ק חדש ונוצץ, אבל עדיין היו לי ספקות אם לרכוש כזה. שהרי מתי אספיק בכלל לרכב עליו בין מבחני האופנועים החודשיים, כתיבת המבחנים, העריכה, וניהול החברה בכלל. ואז.. הגיע טלפון שחיכיתי לו כמעט שנה וחצי. אלי רז, לשעבר מוסך ספידי כיף, הבטיח לי בעבר שכשיחליט למכור את ה- R ממודל 86 שלו, הוא יתקשר אלי. הבטיח וקיים. אייל המהיר הוביל, העברת בעלות נערכה, כסף החליף ידיים, והנה הגשמתי עוד חלום. עכשיו היה צריך רק להשלים אותו ולשקם את האופנוע.


בראשית

האופנוע הגיע לידי במצב מחריד. בעליו הקודם, אלי רז, החזיק אותו בעיקר לנסיעות הביתה מהעבודה, ולא השקיע בו יותר ממה שהיה חייב. אם כי כמו שהיינו מצפים ממכונאי, האופנוע עבר אוברול מלא, ומצבו המכני היה ללא רבב, גם לאחר שלושה חודשי השבתה. חיבור של הפלוס אל המצבר, צ'וק, נגיעה קלה בסטרטר, והאופנוע משמיע לי לראשונה איך הוא נשמע מאגזוז ה- CBR900RR שהותקן עליו. רעש בריא לחלוטין. גם המנוע נשמע מצוין, ומלבד הקרקושים הגסים של המנוע המקורר אויר שמן, האופייניים כל כך למשפחת ה- GSXR עד לדגם 96 (כן, גם לאחר המעבר לקירור המים ב- 92 לא השתנה מהותית רעש המנוע), לא נשמעו חריקות משום סוג. אבל, המצב הקוסמטי היה על הפנים. גועל נפש צרוף. האופנוע הזה כנראה לא עבר מעולם תאונה רצינית שהיה בה כדי לגרום לו נזק של ממש, ולכן רוב החלקים שעוד נשארו עליו, היו המקוריים כשהם ישנים ודהויים לחלוטין. מכיל הדלק למשל, שכח מזמן שהוא היה פעם כחול כשחקנית פורנו קשה, וקיבל גוון תכלת עגמומי (מי אמר צבע אותו בכחול וזרוק אותו לים? כי הוא צדק). הפנסים היו עכורים מעט כאותה שחקנית פורנו אבל עם קטרקט בעיניים. לוח השעונים נראה כאילו שיחק "תפוס ת'כדור" עם רוטוויילר עצבני במיוחד. חוטי חשמל יצאו מכל עבר לכל עבר... זוועה. המנוע היה אחד החלקים העצובים ביותר על האופנוע. כולו נזילות, קילופי צבע, חלודה ומה לא. למרות שהמנוע עבר שיפוץ פנימי, הרי שהחיצוניות שלו היתה מבהילה. הוא פשוט נראה זקן ומהוה, ללא צורה וללא חיים. הזעות ונזילות שמן ביצבצו כמעט ליד כל אטם, והשלימה את המראה העגום סעפת פליטה חלודה לחלוטין, שבקצה ביצבץ אותו דוד של CBR900RR. כל חלקו הקדמי של האופנוע, גם זה המונח תחת סנטרו של הרוכב, נראה פשוט עגום. היה לי קשה להביט אל אזור החלק הקדמי של האופנוע שפעם היה פאר היצירה, וכעת סבל מכזו רמה של הזנחה. אין לי ספק שהמשולש העליון למשל, הוא זה המקורי שנולד עם האופנוע. החישוקים שכחו שהיו פעם שחורים, וגם עליהם היה צבע שהים אוהב לבלוע מבלי להשאיר סימן. המתלה הקדמי שכח שצריך להיות לו שמן בתוכו, והנוזל שיצא משם דמה יותר למים מאשר לנוזך הסמיך שאמור להיות שם. אני יכול להמשיך עוד ועוד, אבל אני חושב שהתמונה כבר ברורה לכם. המצב היה עגום. קשה שלא להשתמש שוב ושוב במילה הזו כדי לתאר את מצב האופנוע.


איפור כבד

בניגוד ובדומה לנשים, מה שעושה לאופנועים הטבע, מתקן הצבע וזוג ידיים טובות ומסורות. ידעתי שאין ידיים טובות יותר ולב רחב יותר מאלה של דוד לוי, מכונאי שאני נוהה אחריו כבר שנים (והוא גם משתמש בי במודעת הפרסומת שלו). לדוד יש גם עבר עם שיפוץ של שני אופנועים כאלה, והוא ידע לאן ומה לגשת קודם. אלא שמה שאני רציתי היה קצת יותר. רציתי לא רק להחיות את האופנוע, אלא להביא אותו למצב הקרוב ביותר בו הוא יצא מהכו(בייייייייפ) ש'לאמא היפנית המז(בייייייייפ) שלו. ניקוי חול היה מבריק היטב ומנקה את השילדה למצב כמעט חדש, אבל פחדתי מניקוי מהסוג הזה. קורותיה הכל כך עדינות של השילדה היו יכולות להיפגע עם כיוונון לא נכון של עוצמת הניקוי והעדפתי שלא להסתכן. אי לכך עברה השלדה ניקוי יסודי עם חומרים ייעודיים לניקוי ג'יפה כבדה מאלומיניום, ואז הועברה לצבע. הזרוע האחורית עברה טיפול דומה, כשקובי מ- DCD עבר על שתיהן בצבע יסוד ייעודי, ולאחר מכן צבע אפור, דומה לצבע המתכת באופן כמעט מוחלט. לראות את צוואר השילדה לאחר הצבע היה משול מבחינתי לנס. הכל היה נקי ברמה של אופנוע חדש. מעולם לא ראיתי קודם שילדה צבועה, ואחרי שדוד הרכיב עליה את שאר החלקים, הייתי בכלל בהלם עם שימחה בלב כמו של ילד שקונה אופנוע בפעם הראשונה. כל החורים והמשולשים הקטנים שבתוך הזרוע האחורית, כמו גם כל חלקי וחרירי חלקה הפנימי של השילדה, היו חדשים לחלוטין. אין לי ספק שלמרות שצביעת השילדה פוגעת טיפה באותנטיות של האופנוע, הרי שהתוצאה יותר ממצדיקה את עצמה עם שילדה חדשה לחלוטין. ראיתי את אחד האופנועים ששיפץ דוד לוי לפני, כשהאופנוע השני כן עשה ניקוי חול, ואין מה להשוות בין התוצאה של האופנוע ההוא, לזו של האופנוע שלי. תת השילדה הקדמית והחלקים המורכבים עליה היו במצב נוראי. חלודה תחת כל חלקה טובה, והאבק נכנס עמוק אל תוך חלקי הפלסטיק ואיכל אותם. שלא לדבר על צבע דהוי של כל הנוגעים בדבר כתוצאה מהגיל המופלג של האופנוע. תת השילדה אף היתה עקומה כתוצאה ממכה או נפילה באחת משמונה עשרה שנות חייו של האופנוע. כל החלקים הללו: הפלסטיק שבתוכו מונחים הפנסים, הפנסים עצמם, תת השילדה, וכל מה שמתלווה לאיזור הזה, הוחלפו בחדשים. כולל הברגים. שני המשולשים עברו אף הם ניקוי חול, ונצבעו מחדש לטובת מראה מושלם מהקוקפיט בצבע השחור המקורי, לפני שהשמש גרמה למשולש לדהות, וצרורות המפתחות חרטו "רב בריח היה פה" על המשולש העליון. המיסבים הוחלפו כמובן בחדשים.



בגדים

הפשיטה על מחסני היבואן בסיועו הצמוד של יוסי המדהים ממחסן היבואן, הולידה גם רשימה מדוייקת של החלקים שישנם ואינם במחסנים. כך למשל ידעתי לאכזבתי המלאה כי אין מסיכה קדמית במלאי (אין גם להשיג משומשת פחות או יותר בכל העולם), וגם אין סעפת ודוד. המסיכה היתה החלק הפחות בעייתי. שתי מסיכות שבורות שנתרמו מחבר טוב (תודה ארז), חוברו יחדיו למסיכה אחת, כשקובי מייצר ממנה מסיכה שנראית כאילו הרגע יצאה ממנהרת הזמן, ועם עבודת ריתוך מדוייקת. עבודת הריתוך עצמה לוטשה, ולא נראה כאילו המסיכה עברה תיקון כלשהו. שאר חלקי הפלסטיק, כולם כולל כולם, הוחלפו בחדשים. נכון לרגע זה, חסר עדיין חלק מזנב שמאל של האופנוע, חלק שיושלם בקרוב מאד. מיכל דלק חדש עשה גם הוא את דרכו אל האופנוע. המיכל הישן דהה, ושקע מכוער בצבץ לו בצד ימין. המיכל היה בר תיקון ללא בעיה, אך החלטתי בכל זאת ללכת עד הסוף ולהחליף אותו בחדש לחלוטין. לא אהבתי את נקודות החלודה שכבר היו בתוך המיכל, וממילא תיקון המיכל וצבע, היו עולים לי פחות או יותר כמו עלות מיכל חדש. במחירים המיוחדים שקיבלתי כמובן. הפנסים הקדמיים כאמור הוחלפו אף הם, וגם הפנס הקטן מאחור, כמו גם ארבעת המאותתים (שלא היו על האופנוע במצבו המקורי כשקיבלתי אותו), החדשים. צמת החשמל פורקה לגמרי, ועברה חיווט מחדש בידיו האמונות של דוד, כשחוטים פגומים מוסרים ומוחלפים בחדשים. לאחר מכן הותקנה הצמה על האופנוע כפי שנווטה במקור. חלקים ישנים כמו האלטרנטור או הסטרטר, עברו אף הם תחת ידיו של דוד קורס החייאה מזורז, והורכבו על האופנוע כלאחר כבוד כשהם משופצים וחדשים.



עזרה ראשונה

הפעם הראשונה בה הבנתי את גודל הפרוייקט, היתה כשראיתי את שולחן העבודה של האופנוע עמוס בחלקים. מה חלקים, חלקי חלקים מפורקים לחלוטין. אז גם הבנתי שכרגיל, דוד נתן הרבה יותר מה שהתבקש. שרון ודוד הקצו לפרוייקט האופנוע פינה נפרדת במוסך, עם ליפט אקסלוסיבי לאופנוע, שולחן עבודה וכלים כנ"ל, וכשלא עבדו על האופנוע, הוא כוסה על הליפט בסדינים וחיכה לתורו. טוב שיש חברים. דוד נכנס אל קרבי האופנוע, ולמעשה, מלבד תוכו של המנוע, פורק כל האופנוע עד לבורג האחרון, והורכב מחדש. את מלאכת ההרכבה ראיתי בחלקים, כשכל פעם האופנוע נראה חדש יותר וטוב יותר, עם השפעה ישירה על מצב הרוח שלי. בפעם הראשונה הוא היה רק שילדה עם זרוע וחישוק אחוריים מותקנים עליו. בפעם השניה שראיתי אותו כבר הורכב המנוע והותקן במקומו. בפעם השלישית האופנוע היה למעשה מורכב, למעט המושב וחלקי הפלסטיק, ולאחר מכן ראיתי את הזנב מורכב על האופנוע ואת פלסטיקת הצד, והכל נראה כל כך חדש ויפה. זו גם היתה הנקודה בה הייתי קרוב לאורגזמה בבפנים של בית החזה. לא ציפיתי ולא פיללתי שהאופנוע ייראה כל כך, אבל כל כך, טוב. לא אלאה אתכם עוד בפרטי הפרטים של השיפוץ, תראו את התמונות ותבינו. לא צריך הרבה יותר מזה. אביזר לא מקורי שעלה על האופנוע הוא גשר חיזוק למזלג מתנת צביקה וליאורה מ"אופנועית". אביזר שיפורים נפוץ למזלגות הדקיקים של שנות השמונים. עוד נתרמו על ידי צביקה מאופנועית זוג צמיגים (אחורי של "AVON" וקדמי MEZ4 של מצלר) גלגלי שיניים ושרשרת מוזהבת, כיוון שהוא לא יכול היה לשאת את המחשבה שיורכבו על אופנוע חלקים ישנים.

אחרית דבר?

כמעט... ברגעים אלה אני עדיין מנסה לשכנע בעלים אחר של R מהסידרה של ה-R שלי, לוותר על הסעפת והאגזוז שלו לטובת האופנוע שלי. חלק נוסף שלא היה קיים במחסני היבואן ויידרש לחידוש הינו כאמור, חלקו התחתון של הזנב השמאלי. כאן בערך ייגמר סיבלו של האופנוע, ויחודשו עלומיו כקדם. אני מקווה שעד לחודש הבא הכל כבר יהיה גמור, ואם הכל יהיה מוכן בזמן, ואין שום סיבה שזה לא יקרה, בחודש הבא תראו גם איך הוא נוסע.

טירוף מערכות - פרק א'

שליחת כתבה לחבר
תגובות גולשים    הוספת תגובה חדשה
1.צביניקוי בחול10/11/2006 23:42:35
ניקוי בחול ניתן לבצע במסגריית נווה צבי. לפרטים נוספים: http://www.naveh-zvi.com
2.צביקההאופנוע שלי18/12/2006 17:18:41
זה היה האופנוע שלי למשך 5 שנים. אופנוע מדהים כמו בן משפחה. אנא צור קשר באם קבלת הודעה זו 052-8545456


by xol | רשת מתנות מקוריות | דומיין עברי | משחקים וקונסולות | לוח קטנועים ואופנועים