הרלי דייוידסון סטריט רוד 2005


הוי רוד המקורי?

הסטריט רוד של הרלי הוא לא סתם וי רוד שלקחו אותו צעד קדימה, אלא צעד שני של הרלי לקריצה משמעותית ורצינית אלינו, רוכבי הכביש. אולי האופנוע המשמעותי האמיתי של הרלי בדרך לאופנועי שאר העולם. כן, יותר מהוי רוד.

עמיר שבתאי   צילום: אילן קליין


קשה. קשה לי לכתוב על האופנוע הזה. קשה לי כי אני לא מצליח בדיוק להגדיר אותו. אמנם זהו הרלי, וגם לאחר צמצום מסיבי של זוית המזלג לעומת הוי רוד, יש לנו פה עסק עם זוית מזלג מפוצצת של 30 מע'. אבל רגע, זה הרלי, לא? האלה מאמריקה שלא מפחדים מזויות מזלג של 34 מע' שנמצאת בדף הנתונים של הוי רוד. אז למה הוא מתנהג אחרת? המשקל אף הוא הרלי "אוריגינל". 275 ק"ג יבשים. גובה המושב שהרלי מצהירים עליו הוא 792 מ"מ, אבל בפועל המושב מרגיש נמוך הרבה יותר. עד כאן, הרלי אמיתי. אבל אז אתה עולה עליו, והתחושה היא של אופנוע כביש שהוגדר מחדש. זהו לא ממש אופנוע רגיל כדוגמת דו"שי הכביש ("כביש ספורט") המוכרים לנו, אבל זהו בהחלט לא הרלי מסורתי. הרגליות מונחות במקום שרוכבי הכביש יניחו עליהן את הרגליים בטבעיות, והכידון הרחב שלוח מעט קדימה. הרלי לא התכוונו, אבל גם קל לחבוק את האופנוע עם הרגליים, ואפילו, שומו שמיים ותרעד ארץ, לרכון קדימה אל הכידון. אנא אנו באים?

ציוניוני הדרך
האופנוע הזה הוא אופנוע משמעותי הרבה יותר משנראה במבט ראשון. כמעט ציון דרך בדרכה של החברה הותיקה בת ה- 101. נכון שהיו להם בעבר דגמי אב טיפוס של אופנועי כביש, אבל שם הם גם נשארו: כדגמי אב טיפוס שמעולם לא זכו להתממש. דגמי הביואל אמנם מיוצרים כיום על ידי הרלי עצמם, אבל זו לא היתה יוזמה של המפעל, אלא רכש שבא לאחר שביואל הצליח להעלות כמה חתיכות על הכביש, והרלי שמו עליו עין ורכשו ממנו 50 אחוז. הרלי אמנם לא הקימו מחדש את ההגדרה לאופנוע כביש ולא המציאו את עצמם עם האופנוע הזה באופן מהפכני כמו שעשו עם הוי רוד. המהלך הפיסי של השינוי קטן יותר. סה"כ שינוי של כמה פיצ'פקעס שהפכו את האופנוע ליותר ספורטיבי, אבל המהלך המחשבתי עמוק וגדול לאין שיעור. הרלי עם רגליות לאחור ותנוחת רכיבה כמעט קרבית?

"אאוריקה" צעק הבחור, ורץ אל מי שרץ, בטח איזה בכיר, כדי לבשר לו את הרעיון. "תשמע", אמר כולו נלהב ומזיע לאותו בכיר, "יש לי רעיון מדהים. תקשיב טוב: אנחנו הולכים לבנות הרלי, אבל עם רגליות נורמליות כמו באופנועים אחרים וכידון נמוך".

 זה, עוד לא היה. לא על אופנוע כביש שלהם. "זהו לא אופנוע ספורט" מדגישים בהרלי בכל הזדמנות, אבל זהו גם לא אופנוע קאסטום. בכלל לא. אם הוי רוד החל מהלך של יציאת הרלי מעבדות הקאסטומים המוחלטים אל חירות השוק הרחב יותר, הרי שהסטריט רוד מביא את האופנוע אל אופנועני הכביש בכלל. אלינו. בערך. כמעט. כאמור, השינוי בין המכלולים של הסטריט רוד לאלה של הוי רוד אינו גדול. שני האופנועים חולקים את השילדה הראשית, פנסים, מתלה אחורי, חישוקים, ועוד. אבל המזלג מקדימה חדש לחלוטין, ופותח על ידי "שואה" היפנית במיוחד עבור האופנוע הזה. הבלמים החדשים והקלים למראה באים מברמבו עם דיסק כפול מקדימה, וארבע בוכנות לקליפר. כיסוי הקליפר עשוי רשת מתכת דקיקה שהיא יותר גימיק עיצובי, אבל מה שכן, היא לבטח תשמור אותו נקי. על הקליפר עצמו טרחו הרלי והטביעו את לוגו החברה, ולא את הלוגו של ברמבו. כמו שאגב אמור להיות על כל אופנוע באשר הוא (שוב לדעתי). הכידון כעת נמוך יותר ומעט צר יותר מאשר זה של הוי רוד, יוצר תנוחת רכיבה רכונה מעט קדימה. הרגליות תומכות היטב את הרכינה שמכתיב הכידון, ובעלי גובה ממוצע כמוני ירגישו על האופנוע מאד טבעי. צמד המפלטים אשר עלה מעלה ביחד עם הרגליות המוגבהות והמותקנות אחורנית, מאפשרים מרווח הטיה של 40 מע' אליבא דהרלי. לא אופנוע ספורט זה נכון, אבל מכובד. שילדת הזנב חדשה לחלוטין, ומאפשרת מיכל דלק גדול יותר, וכמובן מיקום חדש של המתלה האחורי ויחידת הזנב בכלל.


הלאה, אל המבחן
אני מפנה את האופנוע אל כבישי המבחן. תנוחת הרכיבה על האופנוע מצויינת נקודה. נוחה מאד, טובה מאד. המושב רך, רחב ותומך היטב, והמדרגה הקטנה בקצה המושב מאפשרת ישיבה נכונה וקמורה על האופנוע בקלות. אחרי שמיקמת את הישבן, הידיים נופלות אל ידיות הכידון הרחב מעשה קסם. כן אני יודע שלמעלה כתבתי "צר יותר", אך אוי לו לאותו רוחב שכידון כזה צר ממנו. עדיין מדובר על כידון שמניח את הידיים במיפתח רחב מאד, וטוב שכך עם זוית המזלג ובסיס הגלגלים הארוך. הרגליות ממשיכות את הקו הנינוח והטבעי של תנוחת הרכיבה. אני אהבתי את מיקומן, אם כי רוכבים גבוהים יותר יחושו צפופים משהו במרווח הקצר שבין הרגליות הגבוהות יחסית, למושב הנמוך. עוד חמישה ס"מ בגובה המושב היו פותחים להרלי מרווח הטיה טוב יותר, ומיקום טיפה פחות צפוף של הרגליים. אבל, הכל יחסי. לא מדובר פה בכיפוף רגליים של אופנוע סופרספורט יפני או איטלקי, אלא שקהל הרוכשים הפוטנציאלי של האופנוע הזה הוא אחר ואני מתייחס אליו באופן ספציפי. אנחנו, הפריקים של אופנועי הספורט, בוודאי שיש לנו פרספקטיבה שונה לחלוטין לגבי המושג "צפוף". ההתנעה של האופנוע אחרת מכל מה שאני ואתם מכירים. שום מפתח לא נדחס לשום מקום. סיבוב של מתג ענק בצד ימין של האופנוע מביא את האופנוע למצב ON. כעת צריך ללחוץ מתג אחר בצידו הימני של האופנוע כדי שמחשב ניהול המנוע יסרוק בשלוש השניות הקרובות את מערכות המנוע והחשמל, ולאחר שהוא מכבה את הנורה שמודיעה לך שהכל בסדר, אפשר ללחוץ על הסטרטר. מעט מסורבל אם לא נשכח שבירידה בבוקר אל האופנוע צריך גם לפתוח (עם מפתח) את מנעול הכידון.

 

בדומה ל-MTO1, גם הסטריט רוד נבנה והותאם במיוחד כדי לפתוח לאמריקאים את השוק האירופאי (ה-MT01 אינו מיובא לארה"ב), והפעם יש יסוד סביר להניח, שהרלי יצליחו.

 לחיצה על הסטרטר. מעל לשנתיים עברו מאז שהנעתי את מנוע הוי רוד, עשרות אופנועים הנעתי מאז, ועדיין ההתפעלות מהייחודיות של המנוע הזה נותרה בעינה. המנוע משמיע צליל שאפשר להקיש רק למנועי ה-V8 של המכוניות האמריקאיות של פעם, לפני שהסטריליזציה והירוקת הרגו אותם. המנוע נוהם בצליל שגם מי שלא מכור להרלים, כמוני, אוהב מהשניה הראשונה שהוא שומע אותו. סיבוב קל של המצערת במצב עמידה כדי לבדוק עוד טיפה מה מצפה לי, ואני מגלה מנוע שעולה מהר מאד בסל"ד יחסית לקוטר הבוכנה העצום שלו (מהלך הבוכנה דווקא סביר מאד). כל בוכנה כמעט מנוע R6 שלם. הצליל אולי פחות פתוח מכפי שהייתי מעדיף אותו באופן אישי, ואני בטוח במליון אחוז שהוא חנוק יותר גם ממה שמהנדסי הרלי היו רוצים אותו, אבל אחרת איך נצבע את העולם בירוק? שום דבר שעוד השקעה קטנה לא יכולה לסדר, ואז צפויה לרוכש המאושר של האופנוע חוויה מוזיקלית אמיתית וטהורה ששווה יהיה לרכב על האופנוע כל יום כל היום, רק כדי לשמוע אותה. בזמנו, כשעליתי לראשונה על הוי רוד, חיפשתי את המקום בו עלי למקם את הרגליים. כשעליתי על הסטריט רוד, הרגליים עלו בטבעיות אל מקומן אשר הועיד להן הקב"ה על ידי מלאך ההרלי. הידיים נשלחו קדימה יחד עם הגב בשיא הטבעיות, ורק אז ירד לי הטלכארד: זהו זה. לאופנוע הזה התכוונו הרלי כשבנו את הוי רוד. הוי רוד היה בכלל טעות. המהנדסים של הרלי היו אמורים לייצר את האופנוע הזה כבר לפני שנתיים, אלא שהם לא קלטו ולא הפנימו שאפשר לרכב על אופנוע, גם אם הרגליים אינן שלוחות קדימה. שנתיים נוספות לקח להם עד שנקלטה הודעת ה-SMS לאחד המהנדסים בראש: "אאוריקה" צעק הבחור, ורץ אל מי שרץ, בטח איזה בכיר, כדי לבשר לו את הרעיון. "תשמע", אמר כולו נלהב ומזיע לאותו בכיר, "יש לי רעיון מדהים. תקשיב טוב: אנחנו הולכים לבנות הרלי, אבל עם רגליות נורמליות כמו באופנועים אחרים וכידון נמוך". "אפשר בכלל לרכב על אופנוע כזה"? ענה לו הבכיר. "תביא לי אחד לדוגמא. אני רוצה לראות אם בכלל אופנוע שהרגליות שלו לא שלוחות עד לעזאזל קדימה, לא מאבד את שיווי המשקל שלו ונופל".


אז לא. הוא לא נופל. לא רק שהוא לא נופל, אלא שהוא אפילו מתנהג יפה. אמנם אתה מרגיש שאתה יושב על יציקת ברזל אמריקאית, ולא על אלומיניום תעופתי ופלסטיק מזרחי, אבל יש לו להרלי הזה את הייחודיות שהיא רק שלו. תנוחת הרכיבה הקדומנית עוזרת להיגוי, שומו שמיים, להיות זריז יותר. מיקומו הקדומני של הגוף והכידון הרחב מניחים את הידיים בעמדת שליטה מצויינת של שרירי הידיים אל מול הכידון, וגורמים להיגוי להיות זריז יותר מאשר אתה מצפה למצוא על דף הנתונים היבש. מיקומו הנמוך של מנוע ה-V2 היוצר מרכז כובד בערך בגובה הכביש, עוזר אף הוא לאופנוע לסטות מהר מנתיב הנסיעה שלו עם פקודת ההיגוי. למען הסדר הטוב, בואו ונבחין שהמינוח "מהר" כאן הוא יחסית להרלים. בטח לא לאופנועי כביש יפניים עם זוית מזלג חדה יותר בחמש או שש מעלות, ומפסע קצרצר לעומת זה של ההרלי. אבל האופנוע מפתיע יחסית לעצמו. לא ציפיתי שהתחושה במהירות ההיגוי מול הוי רוד תהיה כל כך שונה, והיא כן. הירידה אל

 "ורק אז ירד לי הטלכארד: זהו זה. לאופנוע הזה התכוונו הרלי כשבנו את הוי רוד. הוי רוד היה בכלל טעות. המהנדסים של הרלי היו אמורים לייצר את האופנוע הזה כבר לפני שנתיים"

הפניה אף היא ליניארית, והאופנוע לא נופל אל תוך הפניה. שוב, פועל יוצא של מיקום המנוע ותצורתו הבסיסית, שעוזרים לתכונותיו הדינמיות של האופנוע להתנהג היטב. אני לא מבין את ההתעקשות של הרלי להשתמש בחישוק 19" מקדימה: אם אתם כבר בונים אופנוע כביש, לכו עם זה צעד אחד קדימה ושימו בפרונט גלגל 17" ראוי לשמו שיעזור הן להיגוי, והן לחלוקת משקל טובה יותר ומאוזנת יותר. אולי בעוד שנתיים עם הסטריט רוד R?! בתוך הפניה האופנוע הזה עושה את מה שמצפים ממנו. כדי להמחיש את העניין, צילמנו את האופנוע ליד רכבת של ממש. חשבנו גם לערוך מבחן השוואתי בינו לבין הרכבת הנוגע ליציבות הפניה, אבל נהג הקטר שבתמונה איפשהו בכתבה פה מילמל משהו על עמידה בזמנים וקנסות על איחורים, אז שיחררנו את פטיש האקדח שהיה צמוד לו לראש והנחנו לו להמשיך בדרכו. בסיס גלגלים כזה ארוך, אוי לו אם לא יושיב את האופנוע בפניה לפחות כמו רכבת, והאופנוע לא מאכזב. רוכשי הסטריט רוד יכולים להיכנס לפניה, ללכת לישון, ולהתעורר בסופה ללא שום בעיה.

ברקסי טיים
המנוע הוא אותו מנוע של הוי רוד ללא שינויים של ממש. יש פה ושם כמה פרטים שונים, אבל אין שום דבר מהותי. המנוע אוהב לעלות במהירות בסל"ד. שכחו את המונחים שלכם לגבי מנועי הרלי: המנוע מקורר המים עם 120 כ"ס עולה מהר בסל"ד, עם משיכה חזקה והחלטית קדימה. סיבוב של הידית במצב עמידה מזניקה בקלות את בוכנות הענק ל- 7,000 סל"ד, ועל הכביש אין שום בעיה למשוך את הסל"ד גם לסיבובים מהירים יותר. המנוע מרגיש חזק בהרבה מאשר הכח שהוא מספק באמת. הילוך שני או שלישי ב- 1,000 סל"ד לא ממש מרגשים אותו, ואפשר לרדת לשם מבלי שהמנוע יחנק יגמגם או יקרקש. פתיחת גז קטנה וזהו. לא צריך מצמד. המצמד עצמו קשה יחסית, וידית המצמד הגדולה מסיבית מאד. כמו כל הידיות והמנופים באופנוע. הרלי מצהירים שיש במנוע עוד חמישה כוחות סוס לעומת המנוע המקורי בשל מערכת הפליטה החדשה, אם כי לי אין אפשרות להרגיש אותם ואני בוחר להאמין להם בלב שלם. תגובת המצערת טובה מאד, אך יש היסוס של כמה חלקיקי שניה בתגובה בפועל של המנוע לפתיחת המצערת. עזבו, קטנוניות לשמה. המנוע חלק מאד, ומעביר לרוכב פעימות כח גדולות של מנוע גדול. תענוג של ממש לישבן ולמוח. כשמגיעה העת לבלום, הוא יודע לבלום. הבלם הקדמי אמנם חדש לחלוטין, אבל נותן בדיוק את אותה התחושה של הוי רוד. אני לא יודע לגבי עוצמה כי לא לקחתי אותו למגבלות, אבל אני חושב שגם שם ההרגשה תהיה דומה. הבלם הקדמי עובד מצוין ועם רגש סביר בכידון. הבלם האחורי מעולה. המון עוצמה המתחייבת מאופנוע שיש בו כל כך הרבה משקל בחלקו האחורי, ורגש מצוין המספר לך על נקודת הנעילה. מעולה. בלימות בתוך פניה האופנוע לא אוהב. פועל יוצא של קוטר החישוק הגדול מקדימה. בזוית קהה יחסית האופנוע מנסה להתיישר, ובהטיה ממשית, האופנוע מחדד את זוית הפניה, כאילו נופל אליה. המתלים משני הצדדים עושים עבודה טובה מאד בהחלקת פני הכביש. הכביש בו צילמנו (איזו טעות) היה ללא אחיזה, ועם ים של מהמורות וחריצים ארוכים של כביש שנסלל בימי הטורקים. המתלה הקדמי המסיבי שומר את הגלגל הקדמי צמוד לכביש, והבולם הכפול מאחור, עם מהלך ארוך יותר מזה של הוי רוד, משלים עבודה טובה של פעילות המתלים, אם כי זה הקדמי טוב יותר. פסק דין ההרלי אינו משתייך ממש לאופנועי הכביש הרגילים. זהו אינו פאואר קרוזר, אך מצד שני אינו ממש אופנוע כביש "רגיל". משפחת האופנועים אליה משתייך הסטריט רוד היא של אופנועי הכביש העירומים הגדולים. אופנועים כמו ה-MTO1, וגם כמו אופנועי הרטרו היפניים הגדולים. אופנועים כמו ה- CB1300 של הונדה, או ה-XJR1300 של ימאהה. בדומה ל-MTO1, גם הסטריט רוד נבנה והותאם במיוחד כדי לפתוח לאמריקאים את השוק האירופאי (ה-MT01 אינו מיובא לארה"ב), והפעם יש יסוד סביר להניח, שהרלי יצליחו.


נתונים טכניים

מכלולי שילדה
תצורה: עריסה כפולה, צינורות פלדה
מתלה קדמי: הפוך, 43 מ"מ
מתלה אחורי: כפול
צמיג קדמי: 120/70-19
צמיג אחורי: 180/55-18
בלם קדמי: דיסק כפול 300 מ"מ, 4 בוכנות לקליפר
בלם אחורי: דיסק יחיד 200 מ"מ, 2 בוכנות לקליפר
זוית מזלג: 30 מע'
גובה מושב: 792 מ"מ
בסיס גלגלים: 1695 מ"מ
משקל יבש: 275 ק"ג

מכלולי מנוע 
תצורה: V2 ציל', 4 פע', 8 שס' 
נפח: 1,130 סמ"ק 
קירור: נוזל קדח Xמהלך: 72X100 מ"מ 
יחס דחיסה: 11.3 ל- 1 
הספק מוצהר: 120 כ"ס 
הזנת דלק: הזרקה 
מצמד: רב דיסקי רטוב 
תיבת הילוכים: 5 מהירויות 

 

שליחת כתבה לחבר
תגובות גולשים    הוספת תגובה חדשה
לא נשלחו תגובות לידיעה


by xol | רשת מתנות מקוריות | דומיין עברי | משחקים וקונסולות | לוח קטנועים ואופנועים