הונדה VT750


איזי ריידר

אין הגדרה מתאימה יותר לאופנוע הזה של הונדה מאשר איזי ריידר. אופנוע שמביט בלבן של העיניים של ה- 100 קמ"ש, ואתה חי עם זה מצוין. אפילו מכור למהירות כמוני, הרגיש עליו מצוין. כן, במאה קמ"ש.. אלוהים! יש רופא בסביבה???

עמיר שבתאי צילום: יובל חן

אז או שאני חולה, או שאני כבר ממש זקן, או שהאופנוע הזה משרה עליך אוירה של מי שלקח 10 טבליות של רגיעון לפני שעלה לרכב, אבל נהניתי על האופנוע הזה ב- 100 קמ"ש, הרבה יותר מאשר על ה- CBR600RR שנבחן בגליון הזה ב- 240 קמ"ש. רגע, אני מקדים מעט את המאוחר. בכל מקרה זהירות: מבחן משתפך. אז אין פה רופא?! פסיכולוג, יש???

נתחיל מהתחלה
חיצונית, האופנוע מהמם. אין לי הגדרה אחרת לכמה שהוא יפה. הוא פשוט בנוי לפרטים הקטנים שעושים את העיצוב של אופנוע, כל אופנוע, מ"עוד אופנוע", למשהו מיוחד ששווה לשזוף בו עין. קשה לדמיין שה- CBR600RR וה- CBR1000RR בעלי העיצוב המובל אחרי אופנות ונטולי ההשראה העיצובית יוצאים מאותו בית ממנו יצא השאדו 750. קודם כל הצביעה: הבחירה בשחור חלק מתאימה לאופנוע הזה כמו... כמו צבע שחור מטאלי לקאסטום נו. הבחירה של הונדה בצבע השחור טובה לא רק בגלל ששחור עושה טוב לקרוזר באשר הוא קרוזר, אלא בגלל תשומת הלב המפורטת והיורדת לפרטים בכל הנוגע לעיצוב המנוע דווקא. אמנם מקורר מים, אבל עם צלעות קירור כל כך גדולות, שנראה כאילו חיי המהנדס היו תלויים בגודל צלעות הקירור של המנוע. אך מה שבעיקר יפה במנוע, הוא השימוש בחלקים שטוחים ללא שום קמטים או עיקולים וקיפולים, כך שהציפוי המסיבי של האופנוע בכרום, מעניק לו נוכחות חזקה של ממש וקופצת לעין. סעפת הפליטה אמנם מחולקת לשתיים כשמכל צילינדר יוצא צינור פליטה משלו, אך שניהם מתחברים כאילו לאחד כששני הצינורות מכוסים במשטח כרום מבהיק וקופץ לעין. המתלים מצופים כרום, וכנ"ל גם חישוקי השפיצים. סוג חישוק שכבר מתחיל להיות נדיר על קאסטומים חדשים. על רקע כל משטחי המבריק והנוצץ, צבעה הונדה את הכנפיים, השילדה ומיכל הדלק בשחור מבריק. יוצרת כך קונטרסטיות יפיפיה בין השחור האפל, לכרום המבריק והמאיר. נראה גם כי ניסו ממש להצניע את כל החוטים והכבלים שבדרך כלל אנחנו רואים שיוצאים ממנועים. תראו למשל איך עובר כבל המצמד, ותבינו על מה אני מדבר. האם השלב הבא הוא הצנעת כל הכבלים שיוצאים מהכידון? הלוואי. ובכלל, כל חלק וחלק באופנוע הזה עבר בחינה שניה ושלישית תחת עיניו של מעצב על אלמוני. הכנפיים הרחבות פשוט מהממות.הכנף הקדמית רחבה מספיק כדי לכסות בדיוק את הגלגל הקדמי עד לחישוק, יוצרת גם כאן מאזן של יופי בצבעים וניצול האפשרות לקונטרסט בין השחור לניקל, ומתרחבת בחלקה התחתון כמו באופנועי ה"אינדיאן" של פעם. הכנף האחורית מקבלת אף היא זוית מתרחבת, ומכסה מאחור על חלקו הגדול של הגלגל. לא מדובר אמנם על כנף "אמבטיה" ענקית כפי שהיו נוהגים לכנות כנפיים ענקיות של טריומפים ישנים, אבל תראו איך היא מגיעה בדיוק עד לקו האגזוז. מכסה את כל חלקו העליון של הצמיג, ונותנת לחלקי הניקל לפרוץ החוצה מבעד לשחור שלה, מבלי שהגומי המלוכלך מהנסיעה יפריע לויזואליות. הפנס האחורי נראה כאילו נבנה בסדנת עיצוב של בוני אופנועים, ובטח ובטח לא של הונדה. הפנס האחורי בנוי זויתית עם קוים חדים, ושקוע בלב הכנף האחורית הרחבה, מבלי שיבצבץ לו אפילו חוט. לזה רבותי, קוראים גימור משובח!!! התגובות ברחוב, גם בקרב מכרי, מכורי שילדת הקורה הכפולה, היתה "בא'נה, אופנוע ממש יפה". האופנוע הזה באמת ובתמים מושך מבטים. יש לו את זה. אותו "זה" שגורם לאופנוע אחד להתבלט משאר האופנועים בקטגוריה שלו. מיכל הדלק קיבל את הלוגו של כינויו של האופנוע בלבד, אך הונדה לא רצו שהוא יפריע לקוים הזורמים של העיצוב. אי לכך, קיבל הלוגו מעין "עירפול" במחלקת הגרפיקה של הונדה, יוצר תחושת מסתוריות הנובעת משמו: shadow. צל. הלוגו עצמו פשוט מהמם עם אותיות בעלות קוים נמשכים כלפי מעלה וזורמים מאד עם תנועת האותיות על מיכל הדלק. חשיבה לפרטים.

איזי
תנוחת הרכיבה היא הטובה ביותר בה נתקלתי אי פעם על קאסטום בכלל. אמנם הניסיון שלי על אופנועים כאלה אינו רב, אבל קיים מספיק ממנו כדי שאצא בהצהרה מהסוג הזה. זו הפעם הראשונה שאני רוכב על קאסטום, ולא מתענה משליחת ידיים מוגזמת קדימה, או מרוחב מוגזם של הכידון, או השד יודע מה. פיסוק הידיים הנדרש כדי להגיע אל הכידון היפיפה סביל לחלוטין, שלא לומר הגיוני (ועדיין קשה לי לומר הגיוני על כל מה שקשור בז'אנר הזה), והמרפקים נופלים כך שהם ממשיכים את רוחב הגוף, יוצרים תנוחת ידיים טבעית לחלוטין. הרגליות ממשיכות את הקו של הכידון עם מיקום מצוין של הרגליים, ורק המושב מקלקל מעט את החגיגה. חסר מעט ריפוד במשענת הגב כדי לתמוך מספיק את הגב. מה שאני עשיתי, היה לקחת את הישבן מעט אחורה וליצור תנוחת רכיבה זקופה יותר, וזה עבד. אך אין לי ספק שאם הייתי עכשיו רוכש את האופנוע, הייתי מתקן את משענת הגב עם הוספה של שני ס"מ עובי של ספוג. האימפקט השלישי שאתה מקבל מהאופנוע אחרי העיצוב ותנוחת הרכיבה, הוא המתלה האחורי. השתדלתי להיות עדין ולברור את מילותי בעדינות, אבל לא ממש יצא לי. אז ככה: המתלה האחורי של השאדו הוא המתלה האחורי הגרוע ביותר בו נתקלתי מעולם!, ורכבתי כבר על כמה מאות דגמי אופנועים בימי חיי. אני לא זוכר שאי פעם רכבתי על מתלה אחורי, שכבר אחרי מאה מטר של רכיבה בדקתי את עצמי אם אני חש נכון או שמשהו אצלי לא בסדר. יש לו שם ממש בעיה. הספיגה אינה ספיגה, והשיכוך אינו שיכוך. המתלה דואג להעביר לך אל הגוף את כל מה שנמצא על הכביש, ואם יש מהמורה קלה, אז זו בכלל חגיגה. עומס קפיץ ראשוני קשה, בשילוב מהלך עבודה קצרצר של הבולם, יוצרים בולם שבקושי מגיב אל פני הכביש, ובטח ובטח שלא מבודד את הרוכב מהכביש. שיכוך ההחזרה כמעט שאינו קיים. מעבר על מהמורה מסדר גודל בינוני, גורמת לבולם האחורי לפרוק את עצמו לדעת במהירות כאילו לא הומצא משכך החזרה בעולם, ולהעביר זוגיה לישבן הרוכב עם אותה תוצאה של סוס רודיאו. פתאום הישבן שלך מקבל אחד מלמטה (תירגעו טמבלים), ושניה אחר כך מרחף מעדנות באויר השרבי של עונת המעבר עם תוצאה ידועה מראש של נחיתה על המושב. מצד שני, של האופנוע, מתגלה מתלה קדמי עם יכולת הפוכה ב- 180 מעלות ביחס לזה האחורי. מתלה מסוג חדש לחלוטין. בואו נקרא לו "מתלה השלווה". מתלה המספק את כל הנינוחות שיודע לספק מתלה של מכונית אמריקאית, אך בלי הטלטולים של מכונית כזו. המתלה הקדמי המשובח סופג הכל עם מה שנראה כמו מהלך אינסופי, ומחזיר בדקדקנות את הגלגל הקדמי לקרקע. תאמינו לי שניסיתי כל מ"מ ב- 140 מ"מ של מהלך המתלה, ומעולם לא הגעתי למצב שהוא אפילו חשב לבעוט ולומר "את זה אני לא יכול לספוג". המתלה הקדמי הוא כמו אשה ערביה אם תרצו. מתעללים בה, והיא סופגת את הכל במה שנראה כחוסר מאמץ. בכלל, התנהגות הכביש של האופנוע טובה. גם פניות מהירות של 110 קמ"ש עם רגלית בכביש לא מוציאות מהשלדה ציוץ. אמנם זויות ההטיה אליהן מגיעים עם השאדו גם אחרי שטוחנים את הרגליות הן כמעט מגוחכות, אך באותן פניות ובאותו הכביש בו ה- VT1100, אשר אינו מיוצר יותר, התחיל לקבל פירכוסים, נסע השאדו 750 בקלילות לא מאומצת ובדייקנות תוך שמירה מצויינת על קו התנועה. אין לי ספק בכלל, שקאסטומאים מצויים יהנו מהיכולת של האופנוע לתת לרוכב את שלוות הנפש המגיעה מהתנהגות כביש שאינה צורכת מחשבה יתרה בכל הנוגע להתנהגות האופנוע בכל רגע נתון. פקודת היגוי קלה הזורמת יחד עם התנועה קדימה של האופנוע, והשאדו צולל בצייתנות אל תוך הפניה באופן ליניארי וחלק לחלוטין, תוך שמירה מצויינת על הקו המקורי שמתווה לו הרוכב. גם כשניסיתי לפנות אתו בפניה מהירה בכביש 44 במהירות של 150 קמ"ש על השעון כשהרגלית הימנית נשחקת בכביש עד זוב מתכת, נשאר האופנוע אדיש, וזרם יופי אל תוך הפניה ואל מחוצה לה, עם יכולת שילדה טובה מאד.

רייד
המנוע עצמו הוא חוויה בפני עצמה. הוא אפילו לא מרגיש קרוב לנפח האמיתי שלו מבחינת התחושות שהוא מעביר לרוכב. שיא מומנט ב- 3,000 סל"ד בלבד, כנראה שגורם גם למנוע צנוע כל כך במונחים קאסטומאיים, להרגיש גדול בהרבה. אני לא זוכר למשל הבדל רציני בינו לבין ה- 1,100 שבחנתי בעבר. עד כדי כך הוא טוב. אין בעיה אמנם למשוך את ההילוך השני למעט מעל ל- 120 קמ"ש ללא שום בעיות, אבל זה כל כך מרגיש מיותר על האופנוע הזה. זהו הקאסטום הראשון בחיי, סליחה, זהו האופנוע הראשון בחיי שלא היה אכפת לי לרכב עליו ב- 100 קמ"ש, וליהנות מזה!!! ז-ה, עוד לא קרה לי, ורכבתי ככבר כמה קילומטרים על כמה אופנועים בחיים שלי. שוב ושוב אני מוצא את עצמי רוכב בנתיב הימני של הכביש לירושלים, מכוניות עוקפות אותי כאילו אין מחר, ואני.. כאילו כלום. ממש לא היה אכפת לי. פשוט התמכרתי למהירות הנמוכה. תנוחת הרכיבה הסופר נוחה, והמנוע שמרגיש מצוין במהירות הזו, משרים עליך שלווה. נסה לדרבן את האופנוע ולהכניס לו מכות שוט בתחת, ואתה עצמך תרגיש שזה לא ממש העניין על האופנוע הזה ותוריד גז. עכשיו יותר מתמיד, אני לא מצליח להבין את כל העניין עם פאוור קרוזרים. נראה לי פשוט מיותר. האופנוע הזה, לראשונה, חיבר אותי לעניין הקסטומאי יותר מאי פעם בעבר, ונראה לי יותר ממיותר לרכב על קאסטום כלשהו במהירות שעולה על נאמר, 110 קמ"ש. בהרכבה המצב קצת שונה. עם רוכב אחורי במשקל ממוצע, מתקשה המנוע לתת תאוצה טובה ברול און בהילוך העליון, ונדרשת הורדה של הילוך, ולעיתים אפילו שניים, כדי לקבל מהמנוע תאוצה טובה. בתנאים האלה חושף האופנוע את נפחו האמיתי של המנוע, ואני מקווה בשביל כל רוכבי הקאסטום באשר הם שירכיבו רק בחורות בגובה 1.70 מ' ובמשקל 55 ק"ג ועם ציצים גדולים. רצוי עם חוטיני לגופן בלבד כדי לחסוך עוד טיפה משקל. לא בגלל שאני מייל שוביניסט פיג, אלא דווקא בגלל שאני רוצה שתהנו מהמנוע. ברור שכך...


גזר דין
הונדה השקיעה מאמץ בכל הקשור לאופנוע הזה, ואגב, כפי שנראים הקאסומים האחרים באולם התצוגה של אופנועי הונדה בדרך השלום, הושקע מאמץ עיצובי בכל דגמי הקאסטום בכלל. רמת הירידה לפרטים בכל הנוגע לגימור היא אמנם אופיינת להונדה וכבר מזמן התרגלנו לרמת הגימור הגבוהה מהענק היפני, אבל כאן גם יש ממש חשיבה בתחום העיצובי. אני לא חסיד גדול של עיצוב יפני בכלל, אבל כאן הונדה התעלתה על עצמה. העיצוב של האופנוע מהמם, והתמונות לא מעבירות כלל את המחזה הויזואלי כפי שהוא בחיים. המנוע לטעמי מספק בדיוק את מה שאופנוע כזה צריך, ותנוחת הרכיבה מצויינת. בסוף השבוע שלפני ירידת הכתבה לגרפיקה, סיפרתי את תחושותי על האופנוע לחבר. החיוך הרחום שקיבלתי ממנו הסביר לי את מה שחשבתי כל העת: כנראה שהתחרפנתי. במיוחד אני, שלא מת אפילו על מנועי אופנועי 600 ספורטיביים כי הם לא מאיצים לטעמי מספיק מהר, והם לא נוסעים מספיק מהר. אפילו אני מופתע ממה שהרגשתי על האופנוע וכמה שנהניתי עליו. היה לי כיף לרכב עליו... לאט, וזו תחושה ידידי, שאני ל-א מכיר.

 

 

 

 

שליחת כתבה לחבר
תגובות גולשים    הוספת תגובה חדשה
לא נשלחו תגובות לידיעה


by xol | רשת מתנות מקוריות | דומיין עברי | משחקים וקונסולות | לוח קטנועים ואופנועים