R Rייסר- GSXR-1000 2005 משופר


R Rייסר- GSXR-1000 2005 משופר

אייל מ"סיטי בייק" לא הסתפק במה שהוא כנראה אופנוע הספורט הטוב בעולם, ועם 0 קילומטרים על השעון שינה אותו לחלוטין עם שיפורים שהפכו אותו לאופנוע שונה לחלוטין מהמקורי.

 עמיר שבתאי, צילום: יובל חן


(הכתבה מופיעה בדיוק כפי שהופיעה בגליון 63 של בייקס, לרבות ההתיחסויות לדגם המקורי שמופיע באותו הגליון)

אם הייתם עוצמים לי את העיניים ומעלים אותי על האופנוע הזה, לא הייתי מנחש בחיים שאני על GSXR1000 זהה לזה שמופיע כאן בעמודים הקודמים. אמנם אייל - בעליו של האופנוע, לא נגע במנוע בעיקרון, אבל מספיק המשחק הקל של החלפת הסעפת והאגזוז כדי שאפילו המנוע ירגיש שונה. כנראה שהמנועים המכווננים גבוה כל כך, עם טיונינג כל כך ביצועיסטי, מושפעים בקלות ובצורה מוחשית מאד גם מעניין פעוט יחסית כמו החלפה של מפלט.

טטטטט
תנוחת הרכיבה על האופנוע שונה לגמרי. אם ה- GSXR1000המקורי מרגיש נמוך ולא מאיים ברגע הראשון שאתה עולה עליו, הרי שהאקזמה הרוטטת שפשתה בי כשעליתי על האופנוע לראשונה התחילה ישר מהרגע בו הנחתי עליו את הישבן. האופנוע מרגיש אחר לחלוטין מהמקור. הבולם האחורי מרים את הישבן באופן משמעותי למעלה, ואני מעריך בהערכה גסה אך סבירה למדי, שגובה המושב עומד כעת על גובה ספורטיבי קיצוני משהו של כ- 830 או 840 מ"מ. מושיב אותך ע-ל האופנוע ולא בתוכו. אם על ה- GSXR1000 המקורי אתה שולח ידיים קדימה בטבעיות, הרי שאל האופנוע הכתום אתה צריך לרכון קדימה, מזכיר קצת את אופנועי הספורט של קאוואסאקי. הכידון נמוך יותר כאילו הרימו את המשולשים למעלה והורידו אותו למטה, למרות שהלכה למעשה לא נגעו בו בכלל. פועל יוצא של גובה המושב החדש שמתהדר בו האופנוע. המזלג מתחת לכידון נראה פתאום כאילו הוא ממש מתחת לראש של הרוכב, וסביר להניח שזוית המזלג התחדדה במשהו כמו מעלה. ממש רואים את זה בעיניים. ההרגשה ברכיבה על האופנוע שונה לחלוטין מהאופנוע המקורי. תחילת התנועה על המוטציה הכתומה אינה דומה במאום לאופנוע שרכבתי עליו כמה דקות קודם. אני מתחיל בחימום קליל של הצמיגים, אך לא לאורך זמן. האופנוע מרגיש קיצוני, קשה ורייסרי, ואני מתמכר לחלוטין לאופנוע הקשיח. אופנוע מהסוג הזה גורם לי להיות חמאה יותר מאשר חיוך מפתה של ניקול קידמן בחדר המיטות עם בייבי דול. הצליל שמפיק המנוע מדהים, והמצערת מרגישה קלילה יותר. אני משחזר את ההרגשה שלי על האופנוע המקורי, ואין לי צל צילו של ספק שהמצערת מרגישה אחרת. קל יותר לסובב אותה, והמנוע עולה בסל"ד עם כל נגיעה של המצערת מהר יותר וגבוה יותר. לעומת המצערת הליניארית להפליא של הדגם המקורי, למצערת הזו צריך להתרגל, שכן אחרת המנוע יחשוף שיניים. המנוע עולה בסל"ד במהירות המזכירה כמעט את מנועי ה- 600, וללא ספק מהר יותר מאשר של המנוע המקורי. דיברנו על עניין הצליל. נושא חשוב כשמשקיעים כל כך הרבה כסף באגזוז חדש על אופנוע חדש לחלוטין. אם הצליל של האופנוע המקורי עמוק וגרוני ולא ממש סטרילי, הרי שהצליל של האגזוז החליפי תואם להפליא את האופי החדש המרושע של המפלצת הכתומה. מכות גז קלילות מראות שאיציק, המכונאי של מוסך אישימוטו שכיוון את המנוע הזה, ידע בדיוק מה הוא עושה. המנוע מגיב מיד ובחדות לכל נגיעה של המצערת, מאיים להעיף אותך לכל הרוחות אם תתגרה בו. קל היה לראות בשלב צילומי הווילי המשותפים לשני האופנועים שגם אייל, בעליו של האופנוע, עדיין לא התרגל לאופי הקליל והמאיים של שילוב המצערת/מנוע. אני מתיישב על המושב הגבוה, ומוריד את הידיים נמוך אל הכידון. אין ספק שזוית המזלג כאן חודדה מעט. חצי מעלה או מעלה, קשה לשפוט ואין לי גם את הידע והעיניים כדי להעריך בדיוק. אני מתחיל תנועה והאופנוע מתחבר אלי מיידית. החיבור שלי לאופנוע הוא לא מהסוג של אהבה ממבט ראשון, אלא מהסוג של להיכנס לשירותים בפאב בחמש לפנות בוקר, לפגוש שמה מישהי, להביט לה בעיניים, ולהתחיל להז.. בלי לומר אפילו מילה אחד לשניה. יודעים מראש שהולך להיות כיף יחד, וחבל לדחות את זה עם דיבורים. החיבור שלי לאופנוע הוא מהסוג הקשה. אני מבין אותו והוא מבין אותי כבר בתחילת התנועה. מזכיר לי את הפיירבלייד האלמותי שהיה לי פעם. אחד מארבעה אמנם, אבל משופר בטירוף. סוס קשה שליטה שדורש ממך לדעת מה אתה עושה כדי לא לעוף קיבינימט. אני יוצא ממגרש החניה של ה"סופרלנד", שהוא גם אתר הצילומים הקבוע כמעט שלנו, והאופנוע מגרגר מתחתי. מחכה לפקודת ההסתערות קדימה על הפניה. אם הדגם המקורי הרגיש כמו שאופנוע ספורט מעולה צריך להרגיש, הרי שזה מרגיש כמו חיה המחכה שישחררו אותה מהכלוב, ורק מחכה שיסובבו לה את המצערת כדי שהיא תראה מה היא יודעת לעשות. לך.


רצח בעיניים
ההיגוי מרגיש קליל. כמעט מדי. למרות משכך ההיגוי המשובח המותקן על האופנוע, קל מאד להרגיש שההיגוי של האופנוע הזה עצבני. זוית המזלג פה מטורפת ללא ספק, ויהיה "מעניין" מאד לרכב על האופנוע הזה ללא משכך היגוי. פקודת היגוי קלילה, והאופנוע סוטה הצידה מהקו כמעט באלימות. אני מתחיל את סשן הרכיבה. הלוך חזור אין סופי כמעט על קוי פניה אחידים. הצמיגים עדיין קרים, אך אני מעט מרשה לעצמי לשכוח את הגבולות, והברך מפתיעה אותי ומלטפת את האספלט כבר בפעם הראשונה שאני לוקח את הפניה שמאלה. אני מעיף מבט מהיר אל לוח השעונים, ומגלה שאני נמצא בערך בעשרה קמ"ש מהר יותר ממה שתכננתי, ובערך במהירות הפניה של צילומי ה- GSXR1000המקורי של גילי. טוב נו, אז התלהבתי, אבל כמי שמנסה להיות רוכב ובוחן מקצועי, אני מחליט החלטה ברורה ואמיצה לחזור אל עצמי ולהחזיר את השפיות. לקחת את עצמי חזרה בידיים ולרכב על האופנוע כמו בן אדם שפוי שרוכב על אופנוע לא שלו. זה לא הצליח. האופנוע הזה כובש אותי לגמרי. כבר על האופנוע הקודם לא אהבתי את ההתנהגות של צמיג הברידג'סטון מקדימה, ועל האופנוע הזה אני מרגיש ממש לא טוב אתו. אבל איך אומר טור העורך שלי? Fuckem all. האופנוע קולט לחלוטין את הראש שלי ומשתף אתי פעולה כרוכב ואופנוע שחוברו להם יחדיו. בפעם השלישית שאנחנו נכנסים יחד לפניה אני הרבה יותר אגרסיבי עליו מאשר הייתי במשך יותר מארבע שעות של רכיבה רצופה על הדגם המקורי. אני מגיע אל הפניה במהירות גבוהה יחסית, ובמקום להיכנס אליה עגול וחלק, אני נכנס אל הפניה כמו שאני אוהב לרכב. במילים אחרות, אני שוכח שאני בוחן אופנועים שאמור לבחון את האופנוע, ומתמסר לחלוטין להוויה הכתומה המפתיעה. הפניה מתקרבת אלי בכמעט 30 קמ"ש מהר יותר מאשר ההגיון אומר לי שצריך על אופנוע של אדם פרטי, בולם מעט אל תוך הפניה, ונכנס אל הפניה מהר כשהגוף מוטה פנימה אל הפניה אך עם רגל עדיין צמודה לאופנוע. הברך יוצאת סופית החוצה רק אל תוך שיא הפניה ומיד מתחככת בכביש. כך פניה אחר פניה, מהר יותר ומהר יותר, עד שנורית הדלק עוצרת אותי. הבלמים של האופנוע מדהימים. אם על האופנוע המקורי הם עושים עבודה מעולה ומעבירים רגש טוב אל הרוכב, אך לא מושלם, הרי שעם מערכת הבלימה החליפית וצינוריות הפלדה השזורה של האופנוע המשופר מדובר בחוויית בלימה שונה לגמרי. הבלמים חדים מאד, וצריך גם כאן רגש רב ביד כדי לא לנעול את הצמיג. הידית מספקת לרוכב רגש שלא יאומן ביד. אני מגיע במכוון אל הפניה מהר מדי, ובולם קלות אל תוך הפניה על הצמיג הקר עדיין. הידית נותנת לי לדעת בדיוק בכל שניה נתונה כמה חזק אני לוחץ את הרפידות אל הדיסקים הפרפריים החליפיים, ואני לא מתקשה לעזוב את הידית באופן מדויק ככל שהפניה מתחדדת. סתם בלימה חזקה היא פשוט תענוג עם הבלמים האלה. קל לדעת בכל שניה איפה אתה נמצא, ואתה שולט בבלמים ובאופנוע כולו תחת עומסי הבלימה בקלות. אני לא ממש רוצה לחשוב מה בלמים כאלה יעשו לרוכב לא מיומן וזה גם לא ממש משנה. יש רק בלם אחד כזה בארץ, והוא הטוב ביותר שרכבתי אתו. הנה זה נפלט לי: הבלם של ה- GSXR1000 המשופר הוא הטוב ביותר שרכבתי עליו אי פעם. יש גם בלם אחורי טוב, אבל זה כבר פחות מעניין. שותף לבלם המוטרף הוא הבולם הקדמי. התוכן החדש של הבולם מקדימה מדהים. קשה מאד, אך מאפשר עקיבה מושלמת (!!!!!!) אחר פני הקרקע. מהמורות בתוך פניה לא מרגשות אותו בשיט. הכידון מקבל זץ קטן, אבל החיבור של החלק הקדמי של האופנוע עם הכביש לא נפגע אפילו לא בצחוק. לא נגעתי בכיוונונים כי לא היה צורך, והאמת היא שגם לא חשבתי על זה עד לרגע שירדתי מהאופנוע. הוא היה לי מושלם כפי שהוא הגיע. עומס הקפיץ מכוונן גבוה וקשה, ואפילו לחיצה במצב עמידה על החלק הקדמי בכח כמעט ולא גורמת לאופנוע לשקוע. שיכוך הכיווץ של האופנוע קשה גם הוא, אך עושה את הבלתי יאומן וסופג מצוין את השטויות הקטנות שיש לכבישים הציבוריים שלנו להציע. הפרוגרסיביות שלו מדהימה, ואתה ממש מרגיש איך המתלה כאילו מתחיל רך ומתקשה תוך כדי המהמורה. שיכוך ההחזרה מחזיר את הגלגל למקום כאילו הוא לא קיבל כרגע זפטה לפנים מהכביש. בלימה חזקה לא מרגשת אותו, ולא פוגעת באופן משמעותי מיד ביכולת הספיגה של המתלה, גם כשהוא עולה על מהמורה בכביש. ואכן, הכניסה לפנית הצילומים "מעוטרת" במהמורה רחבה לרוחב הכביש. אני מגיע אל הפניה על הבלמים. חזק על הבלמים. הבולם הקדמי מקבל את המכה, ואין לי ספק שעל הרוב המוחלט של אופנועי הספורט בעולם, הייתי חייב לעזוב את הידית ולתת לבולם להתאושש כדי לא לנעול את הגלגל הקדמי. במיוחד בלם קדמי כל כך חזק ורגיש. אבל הבולם הקדמי של הכתמתם כאילו אומר לי "עזוב, יש לי מספיק רזרבות. אל תדאג. אני אוציא אותך מזה כשאתה מעלי ולא להיפך. תמשיך ללחוץ". גם עזיבה מהירה של הבלם בתוך הפניה ופקודת היגוי חזקה ישירות אל הברך, לא גורמת לאופנוע להזדעזע. הבולם הקדמי המדהים הזה מתאושש מהר יותר מכל מתלה אחר שרכבתי עליו אי פעם. מאפשר לרוכב להתרכז ברכיבה נטו, ולבלום עמוק מאד אל תוך הפניה (כאן כבר גבר עלי ההגיון ולא ניסיתי לבדוק איפה הגבול של האחיזה על הבלמים). לעזוב את הבלם בתוך הפניה באופן אלים כמעט. חד מאד, ולתת מיד פקודת היגוי מטורפת ואחידה אל תוך שיא הפניה בשילוב של פתיחת המצערת. המתלה הקדמי יצליח לחפות על סגנון הרכיבה הכל כך לא מוסרי הזה (אבל שאני מטורף עליו), ולאפשר לך להתרכז בפניה עצמה ואיך לקחת אותה בפעם הבאה עוד יותר מהר. להיכנס אליה עוד יותר עמוק על הבלמים, ולהשיג מהירות פניה גבוהה יותר ויותר. אם הייתי עולה מחר למסלול מירוץ, זה המתלה הקדמי שהייתי רוצה על האופנוע שלי. הבולם האחורי שותף מלא לנעשה מקדימה. ברור לחלוטין, מבלי לבדוק בדף הנתונים, שמהלך המתלה החליפי ארוך משמעותית. אופי הספיגה שלו והאופן בו הוא עובד שונה לחלוטין מזה של הבולם המקורי של ה-GSXR1000. כמו הבולם הקדמי גם הוא קשה מאד, ומעביר אליך כל פסיק שקורה על הכביש. הרגש שהוא מעביר לך אל הישבן מעולה, אך לא ברמה שלא נתקלתי בה בעבר על בולמים חליפיים אחרים. בכל זאת מדובר בשיא טכנולוגיית המתלים. רוכבי סופרבייק לפני כמה שנים היו הורגים כדי לקבל מתלה אחורי כזה על אופנוע המירוץ שלהם, ותאמינו לי שאני יודע על מה אני מדבר. בשנת 98 הצלחתי לשים יד על בולם אחורי מקורי של הונדה המיועד למירוצי סופרבייק, אשר הותקן על הפיירבלייד הפרטי שלי. לא הבולם המקורי שהופיע על ה-RC45, אלא הבולם החליפי לאותו אופנוע אשר הונדה עצמה הוציאה לשוק בקיט המירוצים המקורי שלה. זה שייצרו בהונדה במיוחד לאלה שלקחו את ה-RC45 למירוצים ברמות הלאומיות. הבולם האחורי שמותקן על ה- GSXR1000הכתום טוב ללא צל של ספק מאותו בולם עליו שילמתי 4,000$ ואשר הוברח לי במזוודה ישירות מארה"ב. הוא אמנם נוקשה בדיוק כמו אותו בולם דלעיל, אך הספיגה שלו את פני הכביש בחלקו התחתון, בתחילת מהלך עבודת המתלה, פשוט מעולה. אני לא יכול לומר מושלמת כי לא בדקתי אותו בעומס של ממש, אך אין לי ספק שהוא קרוב לשם. הפרוגרסיביות שהבולם מספק על הכביש הציבורי, למרות הנוקשות הבסיסית שלו, פשוט מצויינת. פתיחת גז חזקה ביציאה מפניה כשהאופנוע עדיין על הברך מיד ביציאה מהאפקס, 8,000 סל"ד ומכת גז פתאומית, והבולם האחורי סופג את הכח וכמעט ולא מעביר אותו לזרוע האחורית ולצמיג. משאיר את האופנוע צמוד לקו היציאה מהפניה מבלי לחשוש מהרחבה של קו הפניה בשל "זריקות" מאחור. נסיונות מכוונים מצדי הוציאו לבסוף שבריר של החלקה מהצמיג האחורי, אך רכיבה חלקה כמו שצריך לרכב על אופנוע, לא תגרום לאופנוע לצייץ. מכלול המתלה האחורי המקורי עם הבולם המשופר והשלדה המדהימה, צורכים מסלול מירוץ כדי לבדוק את מגבלותיהם.


גזר דין
אם ה- GSXR1000 המקורי מרגיש כמו אופנוע כביש מדהים, הרי שהאופנוע של אייל עבר מטרמופוזה שהפכה אותו לרייסר מטריף. הוא מרגיש יותר כמו אופנוע מירוץ שניסו להתאים אותו לכביש, מאשר אופנוע כביש של ממש. האופנוע המשופר לא מרגיש בכלום כמו הדגם המקורי, ולכן הוא גם זוכה למבחן (לא מתוכנן) משלו. אין כמעט שום נקודה שנושקת בין שני האופנועים. החל מהצליל, דרך תנוחת הרכיבה השונה, וכלה בהתנהגות הכביש האחרת. זה בדיוק האופנוע שאני חולם עליו בחלומות הרטובים שלי מאוחר בלילה. אופנוע מרגש ומדהים שהיה לי ממש כואב להיפרד ממנו.

טכני
אייל החליט שלא לעבוד על המנוע ולשפר אותו. את המנוע המקורי קשה גם כך לנצל, וההחלטה הנבונה מאד שלו, הלכה על שיפור של התנהגות הכביש של האופנוע וקצת בייפיוף. גיחה מהירה להולנד אל שני מפעלים לשיפורים (אייל מבקש כאן להודות לסטפן אבנדיץ' ולניסים ברדה על משיכה בחוטים כדי להגיע למפעלים עצמם, ולאיציק ומוסך אישימוטו על העבודה), הולידה את התוצאה המתלהבת הרשומה מעלה. הפריט המשמעותי ביותר על האופנוע המשופר הם הבולמים. המזלג הקדמי רוקן מתוכנו המקורי, ובמקומו הוכנסו פנימה שני קפיצים ייעודיים למירוצים של "הייפר פרו". חברה המתמחה בייצור מכלולי מתלים למירוצים. שמן המזלג הוחלף אף הוא בשמן מזלג ייעודי למירוצים של הייפר פרו עצמם, אשר מגיע בחבילה אחת עם קפיצי המזלג. לקינוח, הועף החוצה משכך ההיגוי המקורי, והאופנוע קיבל משכך היגוי של הייפר פרו ייעודי למירוצים עם יכולת כיוונון אינסופית כמעט. הבולם האחורי הגיע גם הוא מאותה התוצרת. בולם אחורי שהחבר'ה ההולנדים הרימו גבה כשאייל החליט לרכוש אותו לכביש הציבורי. בולם קשיח אשר מיועד למירוצים אף הוא. שני אלה לבדם, שינו לחלוטין את התנהגות האופנוע. הבלמים הגיעו מברייקינג. תוצרת אשר מוכרת גם בארץ. הדיסקים הוחלפו בפרפריים, ומקדימה הוחלפו צינורות הגומי בכאלה מפלדה שזורה, המגיעים בקיט אחד עם הדיסקים. כל השיפורים הלל אגב, הם שיפורים ייעודיים המיוצרים על ידי החברות הנ"ל במיוחד ל-GSXR1000 מדגם 2005. סט הרגליות הוחלף אף הוא בסט יפה יותר רייסרי אף הוא, המיוצר על ידי "וולטר מוטו". מפעל קטן לייצור ומכירה של אביזרים חליפיים למירוצים. אייל ניצל את הביקור ב"וולטר מוטו" כדי לרכוש גם חלפים אסטטיים במהותם, וגם כאלה שמוסיפים עוד נדבך ליכולות של האופנוע, כמו אגזוז למירוצים של "בוס" העונה לשם הסקסי GP1, משקף מעושן וגבוה יותר, שרשרת מחוזקת של RK וגלגלי שיניים מטיטניום. בצד העיצוב נרכשו מדבקות חדשות, מיגוני קרסול חדשים עם לוגו ה-R ומשקולות כידון מוזבהות. בזמן שהיה אייל בחו"ל, עבר האופנוע תחת ידיו המנוסות של יניב גולן, וקיבל את הצביעה המופיעה בתמונות.

שליחת כתבה לחבר
תגובות גולשים    הוספת תגובה חדשה
1.פפרח28/11/2005 14:57:06
מה ניהיה עם הפרחים על התמונות ?
2.d60027/03/2006 19:13:47
פפרח- גנבת לי את התגובה
3.אלירןאופנוע אמיתי25/09/2006 23:56:51
האופנו נכון להיום אחד היפים ממוקם בעסק עם אופנועים מדהימים חייבים לראות כדי להבין יש להם הכול...חבל"ז


by xol | רשת מתנות מקוריות | דומיין עברי | משחקים וקונסולות | לוח קטנועים ואופנועים