הונדה ג'אז ABS


קטנוע המנהלים של הונדה בנפח 250 הסמ"ק, כבר מוכר טוב למדי בשוק הישראלי. הקטנוע שהובא לישראל לראשונה בשנת 2001, צבר לעצמו מספר חסידים מושבעים שלא מוכנים להחליף אותו בשום דבר, וזאת מהיכרות אישית של שני ג'אזניקים כאלה. כיום, הוא נותר למעשה הנציג היחיד של קטנועי המנהלים ה"אמיתיים", אלה הגדולים והמרווחים, בקבוצת הנפח של 250 הסמ"ק. שני האחרים שהתחרו בו בקטגורית הרבע ליטר, הבורגמן של סוזוקי, והמג'סטי של ימאהה, כבר אינם מיובאים יותר. את שניהם אגב, החליפו קטנועים בנפח 400 סמ"ק.

כתב עמיר שבתאי


האמת שכבר בחנו את הקטנוע הזה לפני שלוש שנים, אבל כמו מקרים אחרים של קטנועים שבחנו, לא התפרסם גם המבחן הזה משיקולי מקום. התוספות שאיתן מגיע הג'אז השנה, מערכת ABS, ומע' ISS, ותיכף נגיע לשתיהן, העניקו לנו הזדמנות שניה לכתוב עליו סוף סוף.

שנשב?
ועוד איך שכן. המושב של הג'אז הוא מהטובים ביותר בהם נתקלתי אי פעם על אופנוע או קטנוע נקודה. רחב ותופס את התחת (המיובש) שלי מכל הצדדים, רך ונוח בדיוק במידה, וגם שעה ורבע רצופות כמעט על המושב לא מוציאות אותי או את הישבן המוזכר למעלה משיווי משקל. רחב, נוח ותומך. משענת הגב ממשיכה את הנוחות המצוינת והפינוק שאותה מספק המושב. כאן גם יש עזרה למשענת מהמתלים המצוינים ועוד נגיע לכך. הכידון מעט רחוק מהגוף, והידיים נשלחות קצת יותר מדי קדימה. בגובה הממוצע שלי זה לא הפריע לי, אבל רוכבים נמוכים יותר יצטרכו לשלוח ידיים ארוכות מדי קדימה עם השפעה ישירה על נוחות הרכיבה לטווח הבינוני והארוך. מרווח הרגליים מדהים. המוווןןן מקום לכל סוג תנוחה שרק תרצה. כן, גם אם יש לך כמה סנטימטרים מוגזמים בגוף.
איכות הגימור מעולה. לא שציפיתי מהונדה לפחות.

שניסע?
עם מושב כל כך נעים, זאת כמעט מצווה מהתורה לשבת עליו. יציאה אל תוך פקק הבוקר התל אביבי שנכפה עליך עם היציאה מאולם התצוגה של היבואן, מגלה קטנוע שיכול איכשהו להתנוענע בין המכוניות, אבל מדובר בכל מקרה בקטנוע בעל מימדים שלא יעבור בכל מקום בו יעבור קטנוע סטנדרטי, ואתם יודעים מה? לי, שלא מיהרתי לשום מקום, זה היה בסדר גמור. מושב מפנק כבר אמרנו? אבל לרוכב שחשוב לו להגיע ממקום למקום במהירות, היכולת הנחותה של הג'אז בפקקים – כמו כל קטנועי המנהלים הגדולים אגב, תפריע. מצד שני אפשר להתנחם בזוית צידוד מצוינת ומפתיעה, שגורמת לרוכב להכניס את הקטנוע למקומות בהם לא נראה ממבט ראשון שהוא יכול להיכנס אליהם. נקודה נוספת שאפשר היה בקלות לשים לב אליה, היא יציבותו של הקטנוע במהירויות אפס. הקטנוע נשאר יציב גם בנסיעה במהירות של כמעט עמידה. פתאום אתה קולט שאתה בעצם כבר כמעט עומד, אבל שום דבר לא מכריח אותך להוריד רגל אל הכביש.



פתיחת מצערת מגלה גם את נקודת החולשה העיקרית של הג'אז: המנוע. לא מדובר במנוע רופס, אך הוא בפירוש אינו חזק כמו המנועים האחרים של אחיו לשעבר לקטגוריה ואשר מוזכרים מעלה, ואפילו רחוק מיכולת המנוע של המג'סטי 250. בכל מקרה, שיוט בינעירוני יעמידו את מחוג מד הסל"ד על 7,000 סל"ד לא מאומצים במהירות של בין 110 ל- 115 קמ"ש. לא בדקתי מהירות מירבית, אבל הקטנוע הגיע ל- 130 קמ"ש בכניסה לקו האדום. מה שחיובי במנוע הוא האופי החלק שלו. עד שלא מגיעים לסל"ד גבוה, אופי העבודה חלק ושלו מאד. מה שכמובן מוסיף לשאנטי של הרוכב בנסיעה.

המתלים מצוינים. במיוחד הקדמי. לא משנה על איזה גודל של מהמורה תעבור, או לאיזה בור תיכנס, אף פעם לא תקבל מכה אל הידיים. הקטנוע יעבור מעל המכשול מבלי להזדעזע, ובלי לסנוט ברוכב שהוא הכניס את הגלגל הקדמי לכזו מהמורה. המתלה משכך את המכה באופן מעולה, וגם כשניסיתי באופן מכוון להכניס אותו למצבים שהוא גם לא אמור לעמוד בהם כמו בורות שקוטרם גדול ממהלך הגלגל שלו, עמד בהם המתלה הקדמי בגבורה. המתלה האחורי מעט קשה יותר מטבע הדברים, אך גם כאן אין בשום מצב חבטה לגב הרוכב. המצב הזה מודגש שבעתיים בקטנוע עם משענת גב, שבקטנועים עם מתלה אחורי פחות איכותי, פשוט מכניסה לרוכב "קטנה" בעליה על כל מהמורה. בג'אז המצב הזה פשוט אינו קיים, והמתלה האחורי פשוט מצוין עם שיכוך והחזרה מצוינים.

מערכת הבלמים המשולבת פחות נוראית, והפעם לשם שינוי לא תזכה ממני לקטילה סוחפת. הבלם הקדמי מספק מספיק עוצמה לרכיבה יומיומית גם כשהוא משתמש בבוכנה אחת בלבד. לחיצה על הבלם האחורי מפעילה את הבוכנה השניה של הבלם הקדמי, ואכן לג'אז יש מערכת בלימה מעולה. רציתי בדיוק עכשיו להתחיל לכתוב על הרגש שמספקים הבלמים, אבל בעצם, מה זה משנה? הקטנוע מצויד ממילא במערכת ABS. ניסיתי אותה במגוון מצבים, כולל נסיעה באיזור חולי במרכז תל אביב, ולא הצלחתי לגרום לאף אחד משני הגלגלים להינעל. הפעם היחידה שהצלחתי כן לנעול את אחד הגלגלים, היה דווקא בבלימה חזקה מאד אך הדרגתית יחסית. המערכת כאילו היתה שאננה מדי, וברגע האחרון נזכרה לשחרר לחץ. רעש הנעילה של הצמיג בכביש ושחרור הגלגל על ידי ה- ABS היה כל כך מהיר, שאפילו לא הספקתי להבין איזה מהגלגלים ננעל.

ההיגוי של הקטנוע מעניק תחושה יוצאת דופן של יציבות ונייטראליות. ההיגוי קל וחסר מאמץ, אך עדיין איטי מספיק כך שהוא תורם להרגשה שכל הקטנוע פונה ביחד, ולא כמו שקורה לפעמים בקטנועים שאתה מרגיש את האף פונה, וחלקיק שניה אחריו שאר הקטנוע. מצוין. פניות ממשיכות את הקו של ההיגוי עם תחושת יציבות מעולה. הקטנוע נמוך מספיק כדי להעניק במילא תחושה טובה ומסבירת פנים כבר מהרגע הראשון שיושבים עליו, ופניות, איטיות או מהירות, מתבצעות בתחושה של ירידה לינארית ונשלטת מאד אל תוך הפניה.

מערכת נוספת שקיימת בקטנוע היא מע' המדוממת את המנוע במצבים מסוימים בזמן עמידה. כמו כשהמנוע חם מדי. הפטנט הוא שמירה על חיי המנוע, חיסכון בדלק, וכתוצאה מכך גם שמירה יתרה על איכות הסביבה (הונדה נו..). פתיחה של המצערת כשהרמזור מתחלף לירוק מחזירה מיד את המנוע לחיים כאילו לא היה אלא בניוטרל. לי אישית, לא יצא להשתמש במערכת הזו. היא פשוט לא עבדה אצלי. כנראה שזה שהמבחן התבצע ביום קריר יחסית יש קשר לעניין.


שנחזיר!
אם יש משהו שהג'אז מעניק לרוכב עליו, הוא שלווה. הקטנוע פשוט מסיח את דעתך מהרכיבה. הכל מתבצע עליו באופן אוטומטי. הכביש תמיד יהיה חלק בזכות המתלים המצויינים, ההיגוי תמיד יהיה נייטרלי, הפניות תמיד יתבצעו עם פידבק טוב לידיים, ולא משנה אם המהירות בפניה היא 110 קמ"ש, או 20 קמ"ש, הקטנוע תמיד יפנה אותו הדבר: בשלוה ונינוחות המאפיינים מכונית מנהלים אמיתית (אמרתי מכונית?). כמקשה אחת נייטרלית. השתמשתי למעלה במילה "שאנטי", ולא בכדי. אני מאלה שלא סובלים את המצב הזה של לעמוד מאחרי מכונית בפקק כשאני רכוב על קטנוע. על הג'אז לא ממש היה איכפת לי, וזה בעיני אומר הכל על הקטנוע הזה.

שליחת כתבה לחבר
תגובות גולשים    הוספת תגובה חדשה
לא נשלחו תגובות לידיעה


by xol | רשת מתנות מקוריות | דומיין עברי | משחקים וקונסולות | לוח קטנועים ואופנועים