CBR600F4 2004



טעם של פעם

עמיר שבתאי צילם: גלעד קוואלרצ'יק


פעם, כשהאופנוע הספורטיבי היחידי בנפח 600 סמ"ק והיה מכוון ספורט נטו (GSXR600), נמכר רק בארה"ב, וה- ZX6R של 95 היה חלום רחוק, היה זה ה- CBR600 על שלושת הדורות הראשונים שלו שהוביל את אופנועי ה- 600 סמ"ק. סוזוקי ניסו לזנב בו עם ה- GSX600F ואחר כך עם ה- RF, ימאהה ניסו לתת פייט בגרסה ספורטיבית לקטגוריית ה- 600 עם ה- FZR600, לקאוואסאקי היה את ה- GPZ600R, אך דווקא היה זה ה- CBR600 שצלח בהצלחה וניצח את המבחנים ההשוואתיים בכל רחבי העולם.

 הסיבה הייתה פשוטה וזהה כמעט בכל מבחן בו ניצח האופנוע. שילוב מבורך בין יכולת ספורטיבית לשימושיות יומיומית גבוהה, ויכולת תיור מצוינת – גם בזוג, גרמה ל- CBR600 להיות אופנוע כמעט מושלם למגוון רחב של משימות. כבר כתבנו עליו בעבר ש"שילוב של אופנוע שיכולת לנסוע אתו לעבודה בבוקר, עם חליפה ועניבה, ובשבתות להגיע אתו, בחליפת רכיבה אל המסלול הקרוב לביתך, קסם להרבה מאד רוכבים בעולם ועד היום האופנוע הזה על האבולוציה המתפתחת שלו נחשב לאחד מרבי המכר הגדולים בכל הזמנים". משפט זה נכון גם היום.

רק שממגוון סיבות, (העיקרית שבהן לטעמי, היא היעלמותה הכמעט מוחלט של קטגורית ה- 750 הספורטיבית), חלה בשנים האחרונות הקצנה לכיוון הספורט. הסנונית הייתה ה- ZX6R ב- 95, ואחריו, אופנוע סופר-ספורט קיצוני שבא מסוזוקי עם השם המחייב, GSX-R600 ,שהגיע לישראל ב- 98. הונדה מצידה המשיכה בשלה עם אופנוע רב גוני, ורק ב- 2003 באה עם גרסה מוקצנת לקטגורית ה- 600 עם ה- CBR600RR. זאת לאחר שניסו להוציא את כבודה של הונדה בקטגוריית ה- 600 עם ה- CBR600FS ללא הצלחה מול המתחרים המוקצנים מבית סוזוקי וימאהה.

אבל… ה- F4 הוא אופנוע מצוין. מהסוג שהיה חביב על רוב אוכלוסיית רוכשי קטגוריית ה- 600 ברחבי אירופה. גרסאות ה- F לדורותיו עד ל- FS/F4 נמכרו כלחמניות. האופנוע זכה שוב ושוב בתואר רב המכר במדינות שונות באירופה. אבל אז שינה הקהל את טעמו. אופנועי ספורט-תיור הלכו ונשכחו, ובמקומם באו מפלצות חדשות. קלות ואתלטיות, עם העדפה לספורט "על אמת". בלי יכולת תיורית ובלי נעליים. הונדה ניסתה לענות ל- R6 ול- GSXR עם ה- FS, אבל זה לא היה זה. האופנוע הלך וראה איך אופנועי הספורט עם שיא של קיצוניות ב- ZX6R הולכים וכובשים את הבכורה זה מזה בעוד הוא נשאר מאחור.

דגם ה- F4 שבמבחן יצא למעשה במקביל ברחבי העולם ביחד עם דגם ה- FS, כאשר הונדה מנסה לשמר גם את קהל לקוחות הספורט-תיור. המנוע מעט מתון יותר, הכידון מעט גבוה יותר, אך המושב בסגנון של ה- CBR-ים של פעם. יחידה אחת, וגובהו עומד על 805 מ"מ מסבירי פנים, להבדיל מאחיו לסדרה, ה- RR למשל, שגובה המושב אצלו עומד על 15 מ"מ נוספים וגבוהים למדי. המראה מקדימה עדיין קשוח וספורטיבי בדיוק כב- FS.

הסבר פניך לטייס
ישיבה על ה- F4 היא אכן מסבירת פנים. אין שום רגע בו אתה מפחד מהאופנוע, ולו בשניה שהושבת עליו את עכוזך דורש הרוך והעדנה. קל מאד להתרגל לאופנוע הישר מתחילת התנועה והנסיעה עליו. היציאה מבית הונדה אל הכביש הראשי זורקת אותך ישירות אל תוך העיר באופן המוקצן ביותר. שלושה נתיבים של פקק מלא באנשים עצבניים שמתים לחזור הביתה אבל מאולצים להישאר ברכב ואוהבים להתעצבן מזה (לכו תקנו קטנוע יא קק..). אין כידוע הרבה דברים יותר מעצבנים מזה. כבר פה, בשניות הראשונות עם השתחלויות מעשה שליח (נגיד), מגלה האופנוע את אופיו הידידותי. אני מתמרן בין המכוניות במהירות אפס כמעט בלי להוריד רגל. האופנוע עם משקל יבש של 170 ק"ג סבירים מאד יציב בתוך הפקק, וגם סיבובים על המקום בגבולות מעצורי הכידון לא גורמים לי להוריד רגל הססנית ונגררת אל אמא כביש. זוית הצידוד אף היא מצויינת. אין בעיה להשתחל בתוך העיר בפרמטרים של אופנוע ספורט. מי שמורגל באופנועים מהסוג הזה, יגלה חבר ידידותי לנסיעה תוך עירונית.

לא שה- F4 הפך פתאום לקטנוע שליחים. עדיין מדובר במרובע צילינדרים יפני, עטוי מעיל פלסטיק על כל המשתמע מכך. סביר אך להניח שרוב רוכשי האופנוע הזה ישתמשו בו גם ליום יום, וכאן אין ממש מקום לחשש. לא מדובר פה באופנוע מהדורות האחרונים עם תנוחת רכיבה מוקצנת הזורקת משקל על הזרועות. תנוחת הרכיבה על ה- F4 נוחה בחיי היום יום. הכידון המותקן מעל למשולש העליון, יוצר תנוחת רכיבה זקופה, ויש לי הרגשה שגם הרגליות מעט נמוכות יותר ממה שזכרתי ב- FS, אם כי יכול להיות שכאן אני טועה. בכל מקרה מיקום הרגליות מסונכרן עם הכידון פשוט מעולה! הוסיפו לכך גם מיכל דלק עם שקעים מושלמים לחביקה של הרגליים, ותקבלו תנוחת רכיבה שנוחה לכל מצב. שוב: לכל מצב.

המשך הנסיעה בעיר מגלה גם מנוע מצוין. מנוע זה מוציא אמנם 108 כ"ס מ- 600 סמ"ק בלבד, אך אין לו בעיה לבלות את חייו בתחומי הסל"ד הנמוך והבינוני. מערכת ההזרקה עובדת טוב, ומחפה על כך ששיא המומנט מתקבל רק ב- 10,000 סל"ד גבוהים למדי. האינג'קטורים יודעים לירוק החוצה את כמות התערובת המדויקת כמעט לכל מצב, ורק פעם אחת הרגשתי היסוס כלשהו. בנסיעה תוך עירונית אפשר גם לרדת ל- 1,500 סל"ד בהילוך שלישי, והמנוע לא ישהק או יגהק עם פתיחת המצערת, אלא ייתן קו עליה ישר לחלוטין של כוח, עד שיגיע לתחום הסל"ד האפקטיבי ללא גמגומים או שיהוקים כלל. המתלים במצב האמצעי שלהם מצוינים בעיר. מספקים היזון חוזר מצוין, ומגהצים את תלאות מע"צ ברמה גבוהה מאוד ומפתיעה בהתייחס ספציפית לאופנוע עם מתלים קשיחים וייעודיים לרכיבה ספורטיבית. המראות מספקות שדה ראיה סביר. אי אפשר לראות ממש את כ-ל מה שקורה מאחור מבלי להזיז מעט את הגוף. האופנוע מראה בקטע הפונקציונלי היום יומי כי הוא למעשה נבנה למטרה מעט אחרת מאשר הועידו אותו בגרסה הזו, הממותנת משהו. הזמבורה היא מהסוג היפני הרגיל. כלומר אין מה לסמוך עליה ורצוי עד מאד להתקין אחת ראויה. לוח השעונים יעיל מאד. האותיות גדולות, קלות לקריאה, ושעון הסל"ד השחור אף הוא ברור ונהיר. המושב עצמו נוח. צר בחלקו הקדמי והולך ומתרחב מאחור (לההה) עד למדרגה שתומכת היטב את חלקו האחורי של הגוף. בקיצור, יש מקום להיתמך בעת תאוצות, ולא מדובר במושבים הפחוסים של פעם. הגיר נוקש. שילוב לראשון מעניק לרוכב את הצליל החולני של נקישת ברזל רמה שבאופן אישי גורמת לי לצמרמורת. הורדה של הילוכים דורשת גז ביניים מדויק ומחושב, וגם אז ההילוכים עוברים נוקשה משהו ומחוספס. העברה למעלה בהילוכים מראשון לשני נוקשת אף היא. בקיצור, אנחנו יודעים שהונדה יודעים לבנות תיבות הילוכים טובות יותר.

יאללה לתכל'ס
בצד הספורטיבי, האופנוע יותר מסתם "ספורט טורינג". מורגש בבירור שהמקור שלו הוא ספורטיבי טהור, עם התנהגות כביש מצוינת. לא, לא מדובר בספורט מהדור האחרון של ה- 600 תים, וגם הדור שלפניו היה קיצוני בשביל ה- FS, אחיו התאום של האופנוע שבמבחן. אבל בכל זאת המכלולים הספורטיביים עושים יופי של עבודה. הכידון הגבוה לא פוגם בהרגשה הספורטיבית, והאופנוע נותן תחושה של אופנוע ביניים מצוין. המנוע מפתיע עם עוצמה מצוינת, וגמישות גם בסל"ד הנמוך ביניים. מעל 6,000 סל"ד כבר מורגשת עוצמה של כמה עשרות כוחות סוס השואפים לחבור לאחיהם במעלה הסקאלה כמה שיותר מהר, ומעל 9,000 סל"ד עוצמת המנוע מספקת בהחלט. אין בעיות. קל לרכב ספורטיבי בין תחום ה- 9,000 סל"ד ל- 12,000 סל"ד עם מנוע שמספק מספיק כוח לרכיבה אגרסיבית מהסוג הזה, וגם אם אתה נופל ל- 7,500 סל"ד אתה עדיין נמצא בתחום המנוע היעיל ומספיק כדי לצאת מפניה בכביש הציבורי מבלי צורך להוריד הילוך. תיבת ההילוכים הנוקשת מפריעה משהו גם כאן, אבל הרבה פחות מאשר בתוך העיר. במצב בו אתה על הגז ובטורים גבוהים יותר, גז הביניים עוזר כנראה יותר כדי להחליק את ההילוך למקום. בלימה חזקה אל תוך פניה ושחרורו של הבלם תוך כדי הפניה מגלה אופנוע מאוזן מאד. המתלים כוילו על מצב אמצע, וכך גם השארתי אותם. המתלה הקדמי מגלה שיכוך החזרה מצוין, ומחזיר את הגלגל הקדמי למקום כמעט בכל מצב. צריך רוכב ברמה של ניב או יוני, כדי להוציא ממנו את מה שהוא לא מסוגל לספק. שחרור הבלם בתוך הפניה מגלה אופנוע שנוטה לחזור מהר מאד לאיזון ראשוני, ממש כמו הפיירבלייד החדש שנבחן בגיליון קודם, למרות שנות הדור ביניהם. המתלים מגהצים מצוין את הכביש, אך למרות שלא כיוונתי אותם למצב הקשיח שלהם, קל לי להאמין כי הם לא יעמדו בקצב רכיבה חזק במיוחד. בטח לא כשמשווים אותם לדור החדש של אופנועי ה- 600. הבלמים גם הם לא מציאה. הבלם הקדמי פשוט לא חזק כמו שבלמים של אופנועים ספורטיביים אמורים להיות. גם הרגש חסר משהו, אך מספיק כדי לשמש אופנוע מסוגו של ה- F4. בתחילה חשבתי שאולי משהו לא בסדר באופנוע המבחן, אך דפדוף אל המבחן ההשוואתי של אופנוע ה- 600 מגיליון 31, נתן את אותה התוצאה בדיוק כשהעמדנו את ה- FS אל מול אחיו לקטגוריה. הבלם האחורי חסר רגש, עם עוצמה רבה מדי בתחילת מהלך הרגלית, וננעל בקלות. ההיגוי מצוין. הוא לא הכי מהיר בעולם, אך מהיר מספיק כדי לספק כל אחד. הצד החיובי ביותר של ההיגוי הוא הצורה בה הוא מוריד את האופנוע לפניה. שלב הכניסה לפניה עם פקודת ההיגוי חלק מאד וליניארי מאד, ורוכב העושה את תחילת דרכו על אופנועי ספורט יידע להעריך אופנוע שלא מפחיד אותו בצורה אותה עושה את זה ה- R6 למשל.

טיולים

כן. בהחלט. גם בזוג. אולי בעיקר בזוג. המנוע חזק וגמיש מספיק כדי שלא יהיה צורך לשחק עם ההילוכים. המתלים המצוינים מרסנים כל מכה מהכביש שרוצה לעלות אל הרוכב למעלה, או אל ישבנה של זו שמאחור (קרן, שקט. אני יודע שזה יכול להיות גם להפך). המתלה הקדמי בכלל מחליק את הכביש באופן מצוין, והמתלה האחורי טוב כמעט באותה המידה. תנוחת הרכיבה הזקופה טובה גם לרוכב/ת מאחור, שלא צריך לשלוח ידיים קדימה אל מיכל הדלק מעשה אורנג אוטן.

גזר דין

אופנוע מתחילים מעולה. חד וחלק. לאלה העושים את תחילת דרכם מעל 500. יש בו הכל. מתלים טובים, מנוע חזק מספיק, אך לא מאיים, היגוי שאינו מאיים, ואולי זו ההגדרה הטובה ביותר לאופנוע הזה. הוא "לא מאיים". רוחה של הונדה שורה עליו. ממש כמו ה- CBR-600F של פעם, רק יותר טוב.

שליחת כתבה לחבר
תגובות גולשים    הוספת תגובה חדשה
1.TNTALאחלה אופנוע07/09/2006 19:22:39
באמת מצוין


by xol | רשת מתנות מקוריות | דומיין עברי | משחקים וקונסולות | לוח קטנועים ואופנועים