הונדה הורנט 600, נגד ימאהה פייזר 600, נגד הונדה טראנסאלפ

10/02/2006 18:22:54

קחו הגדרה: אופנוע בנפח בינוני עם יכולות תיור טובות, יכולת יומיומית טובה, ושאפשר גם להינות ממנו בטיול של סופשבוע.   שלוש נישות דו גלגליות, שלושה אופנועים שונים זה מזה ברמה זו או אחרת, הגדרה אחת. לא ממש מבחן השוואתי

שלושת האופנועים שבמבחן אין בהם כביכול ולא כלום במשותף זה עם זה. אולי הפייזר וההורנט חולקים משהו במשותף, אך מה הטראנסאלפ עושה פה? זהו שהוא איכשהו נופל לקטגוריה של הפייזר. כלי שאמור לשאת רוכב אחד ושניים ביעילות יומיומית לעבודה, וגם לטיול של סוף שבוע. בעצם, את אותם הדברים אפשר היה לומר גם ההורנט.

שלושת האופנועים הללו נופלים היטב להגדרה של אופנוע יומיומי, שאמור גם לגרום להנאה של סופשבוע. שלושתם נופלים לתוך ההגדרה של אופנוע כלבו יומיומי בנפח בינוני, שלושתם אמורים לגרום לרוכב לצאת לטיולים של שבת, ושלושתם אמורים להיות טובים בטווח רחב של שימושים.

ישנם אופנועים נוספים העונים לאותה הגדרה באותה הקטגוריה שאינם מופיעים כאן, כי אחרת זה לא היה נגמר. ה-DL650 למשל שמשלב בין שלושת העולמות המופיעים כאן. גם תנוחת רכיבה זקופה כשל הטראנסאלפ, גם שלדה ומתלים מתקדמים כשל הפייזר, ויכולת יומיומית מצויינת. אופנוע מצוין אחר שהיה אמור להשתלב במבחן ולא הגיע אליו הוא אחיו הרגוע יותר של ההורנט: ה- CBF600. אפשר להמשיך ולצרף אל הקטגוריה הזו עוד ועוד אופנועים, אך ההחלטה נפלה דווקא על שלושה קיצוניים העונים להגדרה שבפסקה הראשונה. אחד עם מתלים ארוכים ומנוע V2, אחד עירום עם מנוע "פור", אך עם שלדה מיושנת משהו ומנוע כמעט עתיק – אך יעיל מאד, ושלישי עם מכלולי שלדה ומנוע מודרניים בתכלית, ולבוש. המבחן הזה לא רק שלא ימצא את נקודות ההשוואה בין שלושת הדגמים, אלא שאף יחדד את ההבדלים ביניהם. יהיה מנצח, אך זה יהיה מנצח של רגש. כל אחד משלושת הבוחנים יבחר את המנצח שלו על סמך הרגש, ללא קשר לתוצאות ההשוואה ביניהם. שלושתנו רוכבים שמעדיפים כמה שיותר את האות R בשם האופנוע, ולאחר ההשוואה שאלנו את עצמנו שאלה פשוטה: אם היום היינו חייבים לוותר על האופנוע הפרטי שלנו ולבחור אופנוע ליום יום, איזה היינו בוחרים. אלא שאז שינינו את ההגדרה קלות, אך עם תהום עמוקה בין שתי השאלות: אם היינו צריכים לבחור באחד משלושת האופנועים הללו כאופנוע יומיומי ל-צ-ד האופנוע הפרטי שלנו, במי היינו בוחרים. הבדל עצום בין שתי השאלות, ושלושתנו נשיב על שתיהן. כמנהג בייקס, כל אחד מהאופנועים יקבל קודם סקירה קצרה, ואחר כך נגיע להשוואה עצמה.
קדימה לעבודה

חוצה האלפים
ישנם אופנועים שלא משתנים. כולנו יודעים שהונדה יודעים ויכולים לשפר ולשנות אופנוע כל שנה אם ירצו, אך בטראנסאלפ הם מסרבים כמעט לגעת. השנה קיבל האופנוע מעט שינויי עיצוב, שלא שינו כלום במהותו של האופנוע. כך קיבלנו שוב את אותו אופנוע מצוין ללא שינויים מהותיים.

וטוב שכך. רב המכר המצוין של הונדה הגיח לאוויר העולם לפני שנות נצח. הגלגול הראשון של גלגל הטראנסאלפ עשה את דרכו אל מחוץ לאולם התצוגה ב... 1987. לפני 18 שנה, ומאז כמעט ולא השתנה. 50 סמ"ק נוספו למנוע ה- 600 סמ"ק במהלך השנים, ורענונים קלים כל ארבע שנים בערך. המהותי שבהם גידול מסיבי ביכולת הבלימה כשהתווסף לו דיסק נוסף מקדימה. זהו בערך. חוץ מאלה למעלה, מדובר ממש באותו אופנוע.

קחו את הפייזר לפיתולים מהירים, והוא פשוט יכה את ההורנט ללא רחם. השלדה המצויינת, המתלים הקשיחים והמנוע שחי בסל"ד גבוה, עושים אותו אופנוע כמעט ספורטיבי לחלוטין. הפייזר מתחיל לחיות במקום שבו ההורנט מת

שמו של האופנוע מסגיר יותר מכל את ייעודו בעיני מתכנניו: "חוצה האלפים". לא ה-K, אלא ההרים האימתניים ביבשת המכונה אירופה. ואכן, האופנוע מעולה בכל מה שקשור להגנה של הרוכב מפני הרוח מלפנים. גם הרגליים וגם הגוף מכוסים היטב בפלסטיקה מודרנית, כך שיוכלו להתמודד אל מול הקור המנשב בהרי אירופה במהלך רוב השנה הקלנדרית, וגם העברית בעצם. באופן מפתיע, חסרה הגנת רוח באיזור הראש. זה לא שהיא חסרה באופן אבסולוטי. כמובן שהיא קיימת. אבל היה אפשר לצפות ליותר, והגנת הראש אינה עומדת ברמה אחת עם ההגנה על שאר מכלולי הגוף הרופס שלך.

הישיבה על האופנוע מעולה לתיור. המושב רחב ורך, כמעט כורסה. הידיים נופלות היטב לרכיבה ארוכה, ויש ים של מקום לרגליים בין המושב לרגליות הנמוכות. המנוע כמעט חשמלי: שקט מאד וסטרילי, ומאוזן היטב. בעמידה יש מצב שתבדוק על מד הסל"ד אם המנוע בכלל חי. אין הרגשה ברכיבה של עליה גבוהה מדי בסל"ד, אלא כשהאופנוע נחנק. אתה לא מרגיש התגברות ממשית של כח באף אחת מהספרות על לוח הסל"ד העגול והגדול, וגם פתיחה מלאה של המצערת לרול און מהיר לא תרגש את המנוע. מנוע V2 עם אופי של מנוע V2, אבל לא חזק. הוא עושה את שלו היטב, אך בקצב שלו. קצב המתאים לאופיו של האופנוע בכלל. נינוח ורגוע. קשה שלא להצמיד לו את הכינוי "כלי רכב". המנוע החשמלי משהו, תנוחת הרכיבה המכניסה אותך למצב שאנטי, הכל אומר "צ'מע, אם אתה רוצה אופנוע ליום יום, אני כאן". אופנוע "צלמים" עם יכולות רכיבה ארוכות טווח ללא שום בעיה.

המתלים מזכירים מתלים של דו"ש אמיתי. בשונה מאד משני האופנועים האחרים כאן, עם מהלך מתלה קדמי בן 200 מ"מ, שורשי הטראנסאלפ נעוצים בדו"שים של פעם שעל בסיסם הוא נולד, ואכן מרגישים שהוא כזה. הוא בולע את הכביש על מהמורותיו בקלות, המתלים הרכים מעלימים מפניך את מה שקורה על הכביש כדי שלא תופרע חס ושלום מאיזה בורון מזדמן. עליה על מהמורה - אפילו גדולה יחסית, לא מותירה חותם על הרוכב, והמתלים הארוכים בולעים אותה בקלות. ההיגוי של האופנוע מצוין. לא מאומץ, קל יחסית לפנות עם הכידון הרחב, והאופנוע יפנה היטב ועגול. ברכיבה מאומצת ו"אתגרית" יותר, יחשוף האופנוע את שורשי הדו"ש שלו, ויחל להתנדנד (לא שזה הפריע לנמרוד ויוני להיעלם לי עליו בכביש בר גיורא כשאני רכוב על ההורנט, אבל זה כבר יותר קשור ליכולת הרכיבה שלי. יש לי הרגשה שהם היו עושים את לי זה גם על פיאג'ו C. טוב נו, אני אולי מגזים: פיאג'ו טייפון. ע"ש).


הורנט
על ההורנט לא נרחיב יותר מדי. האופנוע הזה נבחן כבר פעמיים בבייקס, והנה הקישור למבחן המלא. האמת שהוא הגיע למבחן הזה די במקרה. התכנון הראשוני לבחן בעמודים הללו היה בכלל אחר וכלל את הפייזר, אבל אופנוע אחר של הונדה שהיה אמור להצטרף אליו הלך למקום אחר בשל קצר בתקשורת, כך שנשארנו רק עם הטרנסאלפ. ההורנט נראה איכשהו זנוח שם בהונדה, ונמרוד הציע להוסיף גם אותו למבחן. נישה שלישית עירומה למבחן אופנוע הכל בו הטוב ביותר. בערך. עניין של השקפה.


אז הוספנו את ההורנט. אופנוע עם שלדה סבירה ומנוע כאילו מיושן, אבל איזה כיף אתו. לפעמים על אופנועים מסוימים כדוגמת ההורנט עדיף מנוע "מיושן", אך עם מומנט שופע בתחומי הסל"ד הבינוני והנמוך, מאשר מנוע של אופנוע ספורט מודרני המרגיש כמעט ולא שייך למקומו. קדמה היא לא תמיד הדבר שעושה לך הכי טוב.

פייזר
הפייזר חנך את חופי ארצנו ב- 2004. האופנוע הזה כמו גם אחיו העירום ה-FZS, זכה להמון יחסי ציבור לפני שהוצג לציבור. הפייזר הפך באותה השנה לרב מכר כמעט מיידי באירופה: בחודש הראשון שלו בשוק הוא נמכר בלא פחות מ- 4,500 יחידות.

המנוע המשמש את הפייזר הוא מנועו של ה-R6 ממודל 2002. המנוע ויתר על 20 מכוחות הסוס שלו שלא נזקקים על אופנוע מסוגו של הפייזר - שאינו אופנוע ספורטיבי, כדי לשמש טוב יותר ברכיבה יומיומית ולהעלות מעט את השימושיות של המנוע בסל"ד שאינו מרקיע שחקים. המושב אינו גבוה במיוחד, ועומד על פחות מ- 800 מ"מ. מה שאומר שיש הרבה סיכויים להגיע אל הקרקע גם אם אתה לא יהונתן ענפי או נמרוד בוקר. נוחת הרכיבה שמספק האופנוע מצויינת. הידיות אולי היו יכולות להיות מעט קרובות יותר ונמוכות יותר, אך אין בכך כדי לומר איכשהו על האופנוע הזה שהוא אינו נוח. המושב רחב מאד, ויכול בקלות להכיל גם ישבן מאותגר סנטימטרים והיקף, אך אי אפשר לרכב על חלקו הקדמי שמסתיים במשולש כנטע ספורטיבי. ריפוד המושב סביר ביותר, ואפשר לרכב על האופנוע לאורך זמן סביר מבלי לחשוש לכאבי ישבן. חביקת מיכל הדלק עם הרגליים טובה מאד, ומיקום הרגליות מצוין למי שאוהב רכיבה שאינה תיורית לחלוטין. מי שאוהב את הרגליות נמוכות מאד, יצטרך מעט זמן להסתגלות. אבל ממש מעט זמן. לא יותר.

הטראנסאלפ כאילו מביט עליך בתימהון כשאתה מסובב את המצערת, מסתובב אליך ואומר "היי, לאן אתה ממהר. 'סתכל איזה נוף". אתה מרגיש כמעט לא נוח להרים אותו למהירות גבוהה

 השלדה של האופנוע היא מסוג יהלום, שזה אומר שזה טוב. שתי קורות אלומיניום המתחילות בצוואר שלדה מסיבי ביותר, ומהן נתלה המנוע, אמורות לשמור על קשר קשיח בין ראש ההיגוי לזרוע האחורית. ההרגשה על האופנוע מכל מה שקשור לשלדה פנטסטי. השלדה קשיחה מאד, וזרועות האלומיניום עושות עבודה מצויינת בכבישים הרריים, כמו גם כבישים מהירים עם פניות בעלות מהירות גבוהה יחסית. גם בפניות של 200 קמ"ש, לא מרגישים שהשלדה עובדת קשה. צריך לרכב אל מעבר למגבלות התכנון של האופנוע, כדי לגרום לשלדה להתחיל להתאמץ.


אבל השלדה עצמה לא היתה מצליחה להראות את יכולותיה המרשימות כשלעצמן, בלי עזרה של המתלים. גם כאן הולך הפייזר על הצד הספורטיבי של משוואת התיור/ספורט, ומעדיף מתלים קשיחים, על פני מתלים שסופגים הכל, אך מעבירים פחות רגש ותחושה אל הרוכב, או לחילופין, מנדנדים את האופנוע יותר מדי בפניות מהירות. בקיצור, האופנוע הזה הולך על הכיוון היותר ספורטיבי של משוואת הספורט תיור. ההיגוי זריז מספיק ויעיל מאד, אם כי לא זריז ברמה של אופנועי ספורט. הירידה אל הפניה עגולה, ועם היכולת הגבוהה של מערכת ומכלולי השלדה, מתקבל היגוי מצוין. האופנוע יורד אל תוך הפניה כמקשה אחת הומוגנית מאד.

ברכיבה מהירה אתה מרגיש טוב מאד על האופנוע הזה. מיגון הרוח עושה עבודה מצויינת, והשורשים הספורטיביים של האופנוע מורגשים בכל אופן של הרכיבה עליו. מלבד מה שהוא כמעט כורח בלתי נשלט שלנו לקחת כל אופנוע אל המגבלות שלו, הפייזר כמעט וקורא לך לבוא ולעלות עליו לרכיבה ספורטיבית. פתאום אתה מוצא את עצמך בכביש ירושלים ת"א רכון עמוק מתחת למשקף ולמסיכת החזית הרחבים, והצצה מהירה על לוח השעונים מבשרת לך שכרגע עברת בין שתי מכוניות במהירות של 230 קמ"ש על השעון. האופנוע אוהב ספורט, ואוהב שנותנים לו בגז.

המנוע כאמור הוא מנועו של דגם 2002 של ה-R6, וזה מורגש. למרות המחסור בכ- 20 כ"ס לעומת הדגם המקורי וכיוונון שאמור היה להיות לטובת סל"ד הביניים, המנוע אינו שופע מומנט למטה. אפשר לנסוע אתו ללא בעיה בסל"ד בינוני, אך תאוצה מהירה במהירות שיוט סבירה תדרוש הורדה של לפחות שני הילוכים, אחרת הוא יגיב מאד לאט.

יכולות עירוניות? נו...
שלושת האופנועים הללו יעשו עבודה טובה בתוך העיר. הטראנסאלפ ירכב בתוך העיר בדיוק כמו שהיית מצפה מאופנוע דו"ש גבוה לרכב שם. הידיות הגבוהות יעברו בקלות מעל מראות המכוניות, וזוית צידוד מצויינת תעזור להשתחל בקלות יחסית בין הרכבים. גובהו של האופנוע דווקא לא מורגש במיוחד, עקב שקיעה מסיבית של המתלים הרכים בעליה עליו. האופנוע יציב גם במהירויות נמוכות מאד, ולמרות גובהו, רק לעתים רחוקות תמצא את עצמך מוריד רגל מהססת אל הכביש. בעיקר במהירויות אפס. ההורנט מפתיע בתוך העיר, ואולי בעצם לא ממש. אופנוע קטן מימדים עם זוית צידוד מצוינת ויכולת השתחלות של יתוש בדיאטה, גורמים לאופנוע הזה להיות אופנוע עירוני מצוין. אפשר להשתחל בין הקרציות העומדות בפקקים אין סופיים ברמה גבוהה, ויכולתו של האופנוע לשמור עליך נייד ולא תקוע בפקקים של מרכז הארץ, מצויינת. הפייזר יהיה גם הוא כלי עירוני מצוין, אך קצת, אבל רק קצת, פחות טוב משני האחרים. לא משהו משמעותי מדי. זוית הצידוד של הכידון גם כאן מעולה, ומה שלעתים מפריע הוא החרטום הארוך של האופנוע. לעומת ההורנט בכל אופן.
המנוע של הטראנסאלפ בתוך העיר הוא פנינה של ממש. אופי מנוע ה-V2 מתאים היטב לעבודה עירונית. נכון שאין בו המון מחוץ לעיר, אך בתוך העיר יש בו כל מה שיכול להיות צריך. אופי עבודה שטוח כמעט והרבה כח בסל"ד נמוך, גורמים לך להישאר בתוך העיר בסל"ד נמוך, וללא צורך ממשי לשימוש במצמד. ואם כבר נגענו במצמד, הרי שהוא מצוין. רך, אך לא מדי, ומשלב בין המנוע לגיר באופן מעולה. פנינה של ממש בתוך העיר, וכיף להשתמש בו. אין צורך להקדיש לו מחשבה, והאופי החשמלי שלו לא יפתיע אותך בשום מצב. מנוע ההורנט אף הוא לא יעשה בעיר יתר מדי בעיות, גם אם תטעה בהילוך אחד כלפי מעלה. האפשרות להתחיל את הרכיבה בהילוך שני עם ההורנט, היא אופציה קלה שבהחלט קיימת. המנוע גמיש מאד, חלק מאד, וניכר כי הונדה עשו השנה כל מה שאפשר כדי להחליק את עקומת המומנט שלו ככל הניתן, וזה מורגש.

ההורנט מרגיש בבית לחלוטין בכבישים ההרריים. ההיגוי המאד זריז שלו, והיכולת שלו לקחת פיתולים איטיים עם הרגשה לרוכב שהוא רוכב מהר מאד, אולי אפילו מכפי שהוא רוכב באמת, עושים אותו לאופנוע שאתה לא רוצה לרדת ממנו

המנוע של הפייזר הכי פחות טוב לתנועה עירונית. החוסר הממשי והלא ממש ברור בטיונינג החדש שעבר מנוע ה-R6 במומנט ובכח זמין בסל"ד נמוך, לא עוזרים לו לשמש ככלי עירוני ברמה גבוהה של שימושיות. צריך להחליק את המצמד יותר מדי למנוע שמספק בסופו של דבר, רק 98 כ"ס מ- 600 סמ"ק. ישנה הרגשה כאילו לקחו את מנוע ה-R6, הורידו לו בהספק, אך השאירו את עקומת הכח כפי שהיא במנוע המקורי. השוואה מהירה בין מנועי שני אופנועי ארבעת הצילינדרים הנמצאים כאן, לא עושה טוב לפייזר. המנוע של ההונדה גמיש מאד, עם יכולת עבודה מצויינת בסל"ד נמוך, ולעומתו מנוע הימאהה שצריך לבעוט בו עם המצמד כדי שיזוז באותו הקצב. ואגב המצמד, הרי זה של הימאהה קשה מדי.
על תנוחת הרכיבה כמעט מיותר ולדבר. קשה למצוא לרכיבה עירונית תנוחת רכיבה טובה יותר משל דו"ש. עם גובה מושב ענני של 843 מ"מ, אתה נמצא עם ישיבה של מלך העולם, גבוה מעל לגגות המכוניות בעוד כמה סנטימטרים טובים לעומת אופנועי הכביש עם גובה מושב נמוך יותר בכחמישה ס"מ (795 מ"מ בימאהה ו- 790 בהונדה). תנוחת הרכיבה של שני האחרים אינה דומה, אך משתווה ביכולתה וביכולת הנוחות שהיא מספקת. המושב של שני האופנועים מציע רמת רווחה טובה לישבן, אם כי שני המושבים בנויים שונה לחלוטין מבחינה ארגונומית. המרחק בין הגוף לכידון טוב בשניהם, אך של הימאהה טיפה טובה יותר מצד הידיים. גם מצד הרגליים נרשם כמעט תיקו, עם יתרון קליל מאד להונדה מבחינת מרווח הרגליים. כאן אנחנו סולחים לימאהה לאור תוצאות היכולת שלו בכבישים מהירים, אבל על כך בהמשך.

המתלים של הטראנסאלפ בתוך העיר מעולים, כמו שאפשר לדמיין. מהלך המתלה הרחב בשני הצדדים, מספק יכולת ספיגה אינסופית כמעט עד שמשהו מגיע גם אל הרוכב. מתלים של הפייזר סופגים ברמה גבוהה, אך הקשיחות שלהם מעבירה אל הרוכב את כל מה שקורה על פני הקרקע. לא ברמת קשיחות האופיינית לאופנועי ספורט, אך אין ספק שהמתלים הללו מיועדים לספוג יותר במהירויות גבוהות, מאשר במהירויות נמוכות כמו אלו של תוך העיר. יש ביננו כאלה שהעדיפו את הקשיחות היחסית ואופי העברת המידע מהכביש אל הגוף, על פני גיהוץ הכביש והשארת הרוכב במצב סטטוספרי, מבלי יכולת לדעת מה קורה למטה.

המתלים של ההורנט קרובים יותר לאלה של הפייזר בתוך העיר, אך עם מעט פחות העברה של מידע, בתמורה לקצת פחות קשיחות. אי אפשר לומר עליהם שהם עומדים באמצע בין הטראנסאלפ לפייזר, כי בכל זאת מדובר באופנוע שקרוב באופיו הרבה יותר לפייזר מאשר לטראנסאלפ, אבל הם רכים יותר מאלה של הפייזר, ומעבירים רק מעט פחות מידע בתנאים מאד מסוימים. רוב רובו של הזמן יעבור על הרוכב כשהוא יודע בדיוק מה קורה מתחתיו, אך עם מתלים רכים יותר.


מחוץ לעיר
את פרק מחוצה לעיר נחלק לשניים. האחד הוא פרק השיוט והתיור, והשני הוא פרק ההנאה. בחלק הראשון המנצח כלל לא ברור. ציפינו שהטראנסאלפ יטחן את השניים האחרים ללא מלח, אך המצב לא היה ברור כל כך בסופו של דבר.

מהירות השיוט של הטראנסאלפ עומדת על בערך 130 קמ"ש, שזו בערך גם מהירות השיוט של ההורנט העירום. שני האופנועים נותנים את אותה רמת נוחות במהירות הזו, למרות הפלסטיק שהטראנסאלפ עוטף אותך בו. אם אנחנו מדברים על מהירות שיוט חוקית, הרי שאין לטראנסאלפ מתחרים. אוירת השאנטי שהוא משרה אינה מדרבנת לגלגל את ידית הגז כלפי העצר, להיפך. הטראנסאלפ כאילו מביט עליך בתימהון כשאתה מסובב את המצערת, מסתובב אליך ואומר "היי, לאן אתה ממהר. 'סתכל איזה נוף". אתה מרגיש כמעט לא נוח להרים אותו למהירות גבוהה. זה לא האופנוע כדי לתת אתו גזיות.

ההורנט כמעט דומה. אף אחד לא קונה אופנוע עירום כדי לבדוק את המהירות המרבית שלו, ולמרות שההורנט חוצה בקלות את קו 200 הקמ"ש, אתה לא מרגיש את הצורך לבעוט בו ולתת למנוע להשתחרר לסל"ד גבוה. להיפך. המנוע הגמיש גורם לך להרגיש מצוין בסל"ד הביניים, ואתה מוצא את עצמך משייט במהירות של כ- 130 קמ"ש. מהירות בה הרוח לא עושה בך שמות, ואם זכרת להרכיב אטמי אזניים, הרי שאתה יכול לשייט כך כל היום, בכפוף כמובן לנוחות הרכיבה לטווח ארוך, אבל לשם עוד נגיע.

הפייזר, אוי הפייזר. הפייזר שונה לחלוטין משני האחרים. אם הטראנסאלפ אומר לך להביט בנוף, הרי שהפייזר מביט עליך בתדהמה כשאתה ב- 120 קמ"ש. "תגיד", יאמר לך הפייזר, "אתה מודע לאילן היוחסין שלי, או שאתה אימפוטנט". עזבו אתכם סל"ד בינוני. הפייזר לא מכיר אותו. כמו באופנוע המקורי בו מותקן המנוע, הרם במטותא את מחט הסל"ד אל מעל ל- 9,000 סל"ד, ותן למנוע דרור. האופנוע הזה לא נועד לשיוטים איטיים של להביט בנוף. האופנוע הזה נועד לשיוט מהיר באוטובאנים ובכבישים המהירים של אירופה. תן לו לשייט כל היום ב- 200 קמ"ש, והאופנוע ירגיש הכי טוב בעולם. מנוע הפייזר הוא היחיד שגרם לנו שוב ושוב להיעלם בישורות לשני האופנועים האחרים, כי הוא פשוט דורש ממך לפתוח את הגז. קל לדמיין את רוכבי הפיתוח של האופנוע דורשים מהמהנדסים מתלים יותר ויותר קשיחים, כדי שיוכלו לעמוד בדרישות שמנוע הפייזר מייצר, וגם לשם עוד נגיע.
תנוחת הרכיבה של הטרנסאלפ היא הנוחה ביותר לשיוט מנהלתי במהירויות סבירות. על המושב המצוין שלו תידרש לפרק רכיבה ארוך עד לרגע שבו תהיה צריך לנוח. ההורנט העירום הוא כמובן הכי פחות טוב לרכיבות ארוכות. למרות תנוחת רכיבה מצויינת ומושב מפתיע לטובה, מאד, כמה כבר אפשר לרכב אל מול הרוח. סביר להניח שהרוכב הממוצע ירד להתרעננות מהר יותר מההורנט העירום, מאשר מהטרנסאלפ, אם כי סביר להניח שהוא יגיע לנקודת הריענון הראשונה מהר יותר. קשה מאד שלא לפתוח מדי פעם את המצערת של ההורנט ולתת למנוע לנשום דרך הקרבורטורים המצויינים שלו, לתת לשעון המהירות להגיע אל חלקו הימני. בכל זאת ארבעה צילינדרי עם כמעט 100 כ"ס.

אבל, מלך הכביש המהיר הוא ללא ספק הפייזר. אלא אם כן הטעם שלך הוא רכיבה איטית, ואז הטראנסאלפ יתלבש עליך יופי. תן לו רק עוד ועוד גז, שייט אתו מהר, והוא ירגיש רק יותר טוב. מרגישים שהמנוע כאן מודרני בתכלית, עם חלקים פנימיים קלילים שאוהבים לנוע מהר. הגנת הרוח המצויינת שלו רק מוסיפה לכך, אבל ביננו, למי אכפת כמה המשקף גבוה על אופנוע עם מנוע כזה. אתה ממילא משתופף קדימה, המושב קשה מעט אך מרווח ונוח, ויש בקצהו מדרגה שאתה יכול לדמיין אותה כקצה של כסא יחיד, ופשוט לפתוח גז. מבין השלושה, האופנוע שיגיע הכי מהר מנקודה לנקודה, הוא ללא ספק הפייזר. בנוסף לכך, הגנת הרוח המצויינת ותנוחת הרכיבה הטובה באופן כללי, יורידו אותך מהאופנוע גם רענן, בנוסף לכך שהגעת מהר.

המתלים של הפייזר הם קשים יחסית. בטח ובטח לעומת אלה של הטראנסאלפ. שני האופנועים הללו מייצגים שתי אסכולות רכיבה ואופנוענות שונות לחלוטין, עד שאין בכלל מה להשוות ביניהם, ולא שלא ידענו את זה מבראשית, אלא שההבדל כל כך גדול שאפילו אנחנו הופתענו. המתלים של הפייזר מתאימים למנוע שלו. השלדה המעולה שלו נותנת לך לרכב ולעלות על מהמורות כך שאתה בהחלט מרגיש אותן, אך השלדה והמתלים מרסנים את התנהגות האופנוע כך שקשה לאופנוע לצאת משליטה, והרוכב בהחלט מודע לזה. גם אם הוא רוכב מתחיל, האופנוע נותן לו להרגיש את העובדה שהכל תחת שליטה, ושליטה מלאה. הטראנסאלפ פשוט מעלים מהרוכב את מה שקורה שם למטה. המתלים הארוכים והרכים שלו, אך עם שיכוך החזרה מעולה, מעלימים את פני הכביש מהרוכב. אתה עולה הרים, יורד גאיות, ובאופן כללי עובר את כל החירבונים שיש לכביש הציבורי להציע, ואתה בקושי מודע להם. הטראנסאלפ יהיה אופנוע תיור נהדר לאלה שאוהבים לרכב נינוחים ובניחותא, ומה שחשוב להם באופנוע היא יכולת התיור שלו במהירות סבירה, והקטע הספורטיבי רחוק מהם. הפייזר הוא הצד ההפוך. זהו ה-אופנוע לאלה שרוצים אופנוע יומיומי, אך עם יכולות תיור מהירות. כאלה שאוהבים יותר את הצד הספורטיבי של המנוע, שרוצים להגיע מהר, אך נוח, ממקום למקום.

מלך הכביש המהיר הוא ללא ספק הפייזר. אלא אם כן הטעם שלך הוא רכיבה איטית, ואז הטראנסאלפ יתלבש עליך יופי. תן לו רק עוד ועוד גז, שייט אתו מהר, והוא ירגיש רק יותר טוב

וכאן אנחנו מגיעים להורנט. שוב: העירום של ההורנט לא מאפשר יכולת תיור מהירה כמו זו של הפייזר, למרות שהמנוע בהחלט יכול לעשות את זה. לכן אין מה למדוד את יכולת המתלים שלו במהירויות שיוט גבוהות. אם מודדים את המתלים שלו אל מול מה שהוא א-מ-ו-ר לעשות, הרי שמתקבלת יכולת מעולה של פשרה בין קשיחות המעבירה רגש מפני הכביש, לבין רכות המאפשרת יכולת תנועה לטווח ארוך. מתלים מצויינים, שגם במהירות גבוהה יותר באיזור ה- 160 קמ"ש, עדיין לא מאבדים מקשיחותם ומספקים יכולת עקיבה טובה.

תן לו בראש
או קיי. בעניין הזה הטראנסאלפ נשאר בחוץ. אין מה להשוות אותו לשניים האחרים, והוא גם לא ממש בעניין הספורטיבי. הטראנסאלפ יחפה על חוסר היכולת המובנה שלו ברכיבה ספורטיבית ביכולת שטח שאינה קיימת אצל השניים האחרים. לעניין הרכיבה הספורטיבית, המצב מתחלק בפירוש לשניים בין שני האופנועים האחרים. את פרק הרכיבה המפותלת חילקנו לשניים. רכיבה ספורטיבית איטית יחסית בכבישי בר גיורא, ולאחר מכן בפיתולים המהירים מאד של כביש 44.

בבר גיורא אין ממש משמעות לחוסר הפיירינג של ההורנט, והוא מככב שם ללא מיצרים. המתלים קשיחים מספיק כדי להתמודד עם הפיתולים הלא מהירים של בר גיורא, ויכולת השיכוך וההחזרה שלהם מצויינת. ההורנט הוא פליי בייק אמיתי, וללא ספק, אחד מהטובים שבהם. אם יש אופנוע בארץ שאפשר ויהיה מעניין להשוות אותו אליו, הוא המונסטר 1000 של דוקאטי. ההורנט מרגיש בבית לחלוטין בכבישים ההרריים. ההיגוי המאד זריז שלו, והיכולת שלו לקחת פיתולים איטיים עם הרגשה לרוכב שהוא רוכב מהר מאד, אולי אפילו מכפי שהוא רוכב באמת, עושים אותו לאופנוע שאתה לא רוצה לרדת ממנו.

הפייזר, עם עוד 20 מ"מ בבסיס הגלגלים ועוד 9 ק"ג המרוכזים בעיקר בחלקו העליון של האופנוע, רק טיפה פחות טוב בפניות הללו. ההיגוי שלו מעט כבד יותר, והוא נכנס אל הפניות האיטיות מעט פחות עגול מאשר ההורנט. גם המנוע משפיע פה קצת לרעה. המחסור שלו בכח זמין בסל"ד נמוך, והצורך לשחק בהילוכים יותר ממה שהיית רוצה, עושים אותו לאופנוע פחות טוב מההורנט בכבישים הללו. היכולת שלו לקחת קו הדוק טובה יותר, אבל הכניסה שלו אל תוך הפניה איטית יותר מאשר של ההורנט.

אבל קחו את הפייזר לפיתולים מהירים, והוא פשוט יכה את ההורנט ללא רחם. השלדה המצויינת, המתלים הקשיחים והמנוע שחי בסל"ד גבוה, עושים אותו אופנוע כמעט ספורטיבי לחלוטין. "הפייזר מתחיל לחיות במקום שבו ההורנט מת" – נמרוד בוקר, וזה נכון. בפניות מהירות מתחיל ההורנט להתנדנד ולצאת משיווי משקל. מעבר מעל מהמורה בפניה מהירה, תנדנד את חלקו האחורי של ההורנט עד למצב שהרוכב יהיה חייב להוריד גז, ולעתים גם ליישר מעט את האופנוע ולהרחיב את קו הפניה. באותו מקום ממש הפייזר ינשום לרווחה. תן לו עוד ועוד גז, הוא רק יבקש עוד. הפייזר כאמור יהיה רק מעט פחות טוב בכבישים מפותלים ממש, אך היתרון העצום שלו בפניות מהירות, יותר ממחפה על כך. לגבי הבלמים, שני האופנועים מספקים את היכולת הנדרשת מהם ללא שום דבר הראוי לציון. שניהם חזקים מספיק, שניהם מספקים פחות רגש ממה שהיינו רוצים, ועל שניהם אין הרבה מה לומר, גם בהשוואה ישירה ביניהם.

רול און
את בדיקות הרול און עשינו משני מצבים. באחד הופתענו, בשני לא. הראשוןהיה ממהירות של כ- 100 קמ"ש. כאן חשבנו שהטראנסאלפ ינצח. בכל זאת מנוע שעובד בסל"ד נמוך, ואופי אספקת כח ליניארי מאד, אך ההורנט הפתיע בגדול כשפשוט זינק קדימה. אולי משהו לא היה בסדר חשב העורך, וניסינו שוב, עם אותה התוצאה. הרול און השני בוצע במהירות של מעט מעל ל- 120 קמ"ש. כאן כבר לא היו הפתעות. שוב ההורנט פרץ מיד קדימה. מנוע מצוין.

לסיכום
כמו שאמרנו בתחילת הכתבה, המבחן הזה חידד יותר את ההבדלים בין אופנועי קבוצת ה"אופנועי ה-600 עם יכולת יומיומית ולסופי שבוע". אופנועים שאינם קיצוניים לשום כיוון, אלא מה שקוראים אופנועי "כל בו". הטראנסאלפ הוא היוצא דופן בחבורה. אופנוע מעולה, שהונדה מסרבים לגעת בו, ובצדק מוחלט. זהו אופנוע יומיומי מצוין, ששורשיו נעוצים עמוק באופנות האופנועים הנפוחים שבאו בעקבות הצלחתם של מירוצי הדאקאר. הטראנסאלפ התנהג, כצפוי, שונה לחלוטין משני האחרים, אם כי הפתיע ביכולת ספורטיבית סבירה בכביש בר גיורא.

בין שני האחרים אי אפשר להכריז מנצח, אם כי לנו כרוכבים, היה לכל אחד את המנצח שלו הכתוב כאן בבוקסות נפרדות. ההורנט הוא אופנוע מעולה לחיי היום יום, עם יכולת מדהימה בכבישים מפותלים כדבעי. הפייזר רק טיפה פחות טוב לחיי היומיום, אך הוא טוב יותר לשיוטים ארוכים יותר ולטיולים, ויודע גם לתת בראש כשצריך. השאלה היא מה אתה מחפש. יכול להיות שזה המבחן הראשון בהסטוריה שהשאיר יותר שאלות בסופו מאשר היו בתחילתו? לא ממש. כאמור, ידענו מראש שאין הרבה קשר בין שלושת האופנועים שעונים כל אחד על צרכים אחרים, אבל אנחנו מקווים שכעת אנחנו יכולים יותר לכוון אתכם הקוראים, אל הכיוון אותו אתם מחפשים. ואם אתם באמת מחפשים, קחו גם את ה-DL650 וה-CBF600 לסיבוב. הראשון אל מול כולם, והשני דווקא אל מול הטראנסאלפ.

נתונים טכנייםהמנצח שלי - יהונתן ענפיהמנצח שלי - נמרוד בוקרהמנצח שלי - עמיר שבתאי

שליחת כתבה לחבר
תגובות גולשים    הוספת תגובה חדשה
1.קובי כהןפייזר 60030/04/2006 21:14:57
אני רוצה להגיד לכם שהאופנוע פצצה


by xol | רשת מתנות מקוריות | דומיין עברי | משחקים וקונסולות | לוח קטנועים ואופנועים