הונדה שאדו 1100



אצלי או אצלך

עמיר שבתאי צילם: גלעד קוולרצ'יק


אני מודה שהופתעתי. מבחן של אופנועי קאסטום תמיד גורם להגרלה של מספר שחור במערכת. מי יבחן אותו?! זה פתאום יהיה חולה בדיוק בעוד שבוע בזמן המבחן, זה בדיוק ייפרד מאישתו לשעה, זה בדיוק יהיה בטיפול טחורים, וזה יהיה עסוק באופן כללי קוסמי. אף אחד מהתירוצים הנ"ל לא יהיה נכון אם יעמוד למבחן ה- ZX10R למשל. חולה? מה פתאום?!!! אני אף פעם לא חולה, מי סיפר לך את השטויות האלה. אישתי?! איזו אישתי? מה אני נשוי?…
אבל מישהו חייב לבחון את האופנוע, וחוץ מפעם אחת בזמן האחרון (מבחן להרלי ספורטסטר בגליון שעבר), יצא שתמיד אני נדפקתי. הקאסטומים נדבקים אלי כמו נעץ בתחת של המורה שהתיישבה עליו (כתה ז' המורה לערבית), וגם הפעם לא יצא לי להימלט.
"אבל מה"?! כמו שאומר יוסף שילוח במבטא פרסי כבד בכל הסרטים האלה שאני טוחן לפחות פעם בשנה, יצא הפעם טוב, ובואו נהיה כנים: אם באח הגדול של ה"שאדו 1100" הנבחן כאן, ה- VTX1800, נאלצתי לגייס את כל האובייקטיביות העיתונאית שלי כבוחן כדי לכתוב עליו את מה שכתבתי, הרי שעל השאדו פשוט נהניתי. אני. נהניתי. על קאסטום. אמנם זו לא פעם ראשונה. ה- V- ROD של הרלי גרם לי להרגשה דומה, אבל הוא לא ממש קאסטום. הוא משהו אחר קצת. השאדו לעומת זאת, הוא קאסטום שבקאסטום


בואו ונתחיל כרגיל מתנוחת הרכיבה. שלא יהיה ספק. האופנוע הזה גדול. גדול ומפנק. בניגוד לספרטניות של האופנועים האמריקאיים המקבילים לו, השאדו כולו מלא נפח, הוד והדר. העיצוב שלו יפיפה. על כך היתה הסכמה מלאה בין חברי המע'. אין עליו שטויות מיותרות כמו לוח שעונים מפורט (יש מד מהירות בלבד), או איבזור מיותר. העיצוב נקי ושמנמן, ופשוט יפה. הצבע הכחול העמוק משתלב מצוין עם כל המבריקים האלה מסביב, ויוצר מראה סולידי ויפה מהאופנוע. חלק הגוף היחיד שלא אהבתי הוא הזנב, שדומה באופן חשוד לזה של ה- EN500 של קוואסאקי. המושב מבטיח כבר כשמסתכלים עליו שהוא הולך להיות בן לוויה מצוין לסיבוב ארוך. רחב וגדול, תומך היטב ועוטף את הישבן מכל הצדדים. הרגליים שלוחות קדימה כמיטב המסורת, אך לא באופן מוגזם. יש שם את הפוזה הכל כך נדרשת מאופנוע כזה, אך אין הגזמה של "למי איכפת מהרוכב, העיקר שזה ייראה טוב". הכידון נותן תחושה רחבה עם מפתח ידיים ענק השולח את הידיים לצדדים ולמעלה. המושב כאמור, מצוין. עוטף מכל הכיוונים, כולל בחלקו התחתון של הגב – או חלקו העליון של הישבן, איך שתרצו, שם הוא מקבע את הגב לתנוחה נוחה למדי. המושב האחורי אף הוא נוח מאד עם סיסי בר מאחור, ומיקום נוח לרגליים (יונתן ענפי בתפקיד הכוסית מאחור). הצליל שיוצא מן האגזוזים חרישי למדי. אני אוהב את זה ככה. הגימור הונדאי לחלוטין, דהיינו מעולה.


בא לך לבוא אלי לקפה?….
היציאה הראשונה מבית הונדה אל דרך השלום בשעה של פקקים מעידה כי האופנוע הזה הוא לא החיה העירונית המובהקת. האופנוע הגדול לא אוהב במיוחד את הכרך העירוני. יש לו כמובן את היתרונות של היותו אופנוע, ומי שינסה יוכל להשתחל בין המכוניות אל הקו הלבן שמתחת לרמזור, אך זה לא ממש הקטע שלו. אבל… כולנו יודעים שאופנוע לא יכול להישאר מאחור כמו איזו קופסה, ואני מתחיל בפעולות השתחלות. המושב הנמוך, והמנוע שמתחיל לגלות סגולות שאחר כך יתבררו כמצוינות, עוזרים להשתחל בין המכוניות בקלות יחסית. מרווח הצידוד גם הוא מצוין. מה שמפריע לצידוד הוא הכידון המרוחק שדורש רכינה קדימה מהרוכב כדי להגיע אליו כשהוא מסובב הצידה. בעיה זו יכולה לבוא על פתרונה במהירות ובקלות עם כיוונונו של הכידון מעט יותר אחורה אל כיוון הרוכב. המתלים בתוך העיר עושים עבודה מצויינת. המתלה הקדמי לא מעביר כמעט כלום אל הרוכב. גם רגש דרך אגב. אך מעט הרגש שהוא כן מעביר מספק אותי על סוג כזה של אופנוע. הבולם האחורי רך בבסיסו, מספק יותר מידע על מה שקורה מתחת לתחת, ומיישר היטב את מפגעי מע"צ. הן הכיווץ והן ההחזרה עובדים מצוין מעל המהמורות הקטנות שמספק הכביש הממוצע, ומבחינה זו האופנוע בהחלט עובד מצוין. הבלם הקדמי חסר רגש במהירויות עירוניות, אך בולם היטב את המסה של האופנוע. הבלם האחורי הינו מסוג תוף, ועל זה נאמר "על מה הם חשבו"? אין לו מה לחפש על האופנוע הזה או על כל אופנוע בכלל. לחיצה אמיצה עם הרגל תביא אותו אמנם לעזור לבלם הקדמי בבלימת האופנוע, אך הוא חסר עוצמה ונטול רגש לחלוטין. אין לבלם מהסוג הזה מה לחפש על אופנוע בשנת 2004. המנוע מצוין. שים בשני וסע. ממהירות 0 ועד בכלל. אין מה לשחק עם ההילוכים. ואם כבר מדברים על ההילוכים, הרי שמרגישים שתיבת ההעברה היא לא מהחדשות. העברת ההילוכים נוקשת מאד ונוקשה משהו, וברור ששורשיה נעוצים איפשהו בעבר הטכנולוגי. אך כאמור, אין הרבה מה לשחק עם ההילוכים, וגם כשצריך להעביר, הנוקשות היא לא כזו שצריך להקדיש לה מחשבה כדי להעביר הילוך.
לסיכום הפרק העירוני בואו נאמר שהאופנוע הפתיע משהו. לא ציפיתי להשתחל אתו כפי שהשתחלתי בין הרכבים. המנוע מצוין בקטע הזה. כל מה שצריך היא יד על המצמד וביטחון עצמי. בין הרמזורים המנוע פשוט כיפי, ובשילוב עם תנוחת הרכיבה האופנוע מרנין לב. סביר להניח שגם אם הייתי בעליו של קטנוע ביחד עם השאדו, הייתי מדי פעם לוקח דווקא את השאדו לסידורים בעיר, גם בחלקה הצפוף.

…בתנאי שלא תעשן במיטה!
יומו השני של המבחן הולך אל מחוץ לעיר. הכביש הפתוח מוקדם (מאד) בבוקר מנקה לי את הראש מתלאות היום יום. האויר הקריר פותח לי את הסינוסים, ומשאיר לי את הראש נקי לרכיבה נטו. המנוע מעולה. הוא מושך קדימה, ואני לא תמיד זוכר באיזה הילוך אני. הכביש שחור לחלוטין, עדות לעבודה שעשו עליו לאחרונה, והשמש מתחילה לפקוח עין ולהציץ מעל לאופק. אני מצטער שלא לבשתי עוד משהו כי הקור מקפיא על האופנוע החשוף. טעות שהתבררה אחר כך כטעותית ביותר עם שיעול שנמשך יומיים (מזדקנים, מה לעשות?).
בדרך "מעניינת" אני מגיע לכביש תל אביב באר שבע. הכביש הישר מגלה לי את מה שאני יודע כבר מזמן. אני לא אוהב לנסוע בכביש יש על אופנוע חשוף, ועוד כל שכן כזה שמכריח אותך לפתוח רחוק את הידיים, ושהרוח הופכת אותך למפרש של אוניה ויקינגית. לא כל שכן עם אופנוע בעל רצון עז להגיע כל הזמן ל- 160 קמ"ש. אני מוצא את עצמי שוב ושוב מוריד מהירות לאיזור ה- 120, וגם שם הרוח מכה בי ללא רחם, אם כי אפשר לחיות עם זה. אני בכלל לא מבין איך אנשים שרוכבים על אופנועים כאלה רוכבים עליהם מחוץ לעיר, אלא שאולי הם נוסעים ממש לאט ויש להם המון סבלנות. מילה שלא מתקשרת לי לאופנוע.
הדרך "המעניינת" חושפת שילדה מצויינת. כל עוד אתה לא דורש מהאופנוע להגיע לרגליות במהירויות גבוהות, מה שסביר להניח שמי שיקנה את האופנוע ל-א יעשה, אין לה בעיה לשמור מצוין על קו הפניה. השילדה בשום מצב לא תספק הרגשה של חוסר יציבות. כנ"ל גם המתלה הקדמי. המתלה הקדמי ממשיך היטב את הקו העירוני שלו, ומספק אחיזה מצויינת בכביש. כמובן שגם כאן וגם בתוך העיר באה לעזרה העובדה שקוטר הגלגל הקדמי עומד על 19 אינץ'. מהלך הגלגל הארוך עוזר למתלה הקדמי שלא להתאמץ, תוך שהוא פוסח מעל מהמורות ובורות בכביש. אם להיכנס לקטנות, אז שיכוך הכיווץ של המתלה לוקה קצת בחסר, אך בסך הכל מדובר במתלה קדמי מצוין. המתלה האחורי פחות טוב. אמנם על אותן מהמורות קטנות הוא עובד מצוין, אך ברגע שהמהירות נצברת, הוא מתחיל לאבד את עצמו לדעת. עומס הקפיץ הראשוני רך למדי גם במצבו הקשיח ביותר, והוא אכן מספק ספיגה טובה במהירויות רגועות כשהמהמורות קטנות, אך בכביש בינעירוני מהיר וגלי, מתחילה התמונה להשתנות. נסיעה בכביש שאינו חלק לחלוטין מתחילה לזעזע את חלקו האחורי של האופנוע בתנועה גלית עד שהרוכב חושב לקבל מחלת ים ("עכשיו אני חיית ים, מה קוראים אותו כרררריש"). השילדה איכשהו מצליחה לרסן את תנודות האופנוע כך שהמצב אינו מפחיד את הרוכב, אבל בכל מקרה צריך להאט כדי לתת למתלה האחורי את הזמן לחזור לעצמו, ורק אז לפתוח שוב גז.


 

המנוע מ-ע-ו-ל-ה!!! עם 65 כ"ס בלבד אתה לא מצפה ממנו לגדולות ונצורות. בטח לא בתחום המהירות המירבית (המכסימום שהצלחתי להגיע אליו עמד על כ- 170 קמ"ש) וזה גם ממש, אבל ממש לא מעניין אלא אם כן אתה מזוכיסט שמחפש מכות מהרוח. המנוע גמיש מאד, למרות יחסי העברה סופר ארוכים. את ההילוך השני אין בעיה למשוך ל- 110 קמ"ש, ואילו ההילוך הרביעי יביא אותך גם אל המהירות המירבית של האופנוע. ההילוך החמישי הוא מעין חצי הילוך יתר (Over drive), אין בו את המומנט שיש בשאר ההילוכים, ולעקיפה מהירה תהיה חייב להוריד הילוך לרביעי. ההילוך הרביעי בכלל עשה לי את היום. גם כשהתקרבת לרמזור בכביש הבינעירוני וירדתי למהירויות של כ- 50 קמ"ש ופתחתי גז (התחלף לירוק), האופנוע משך כאילו אין מחר. שיחקתי בהילוך הזה באלף מצבים שונים, ותמיד, אבל תמיד, הוא סיפק את הסחורה עם משיכה בריאה וסופר מהנה. כיף לי לראות מצבים בהם אתה כבוחן מביא את האופנוע לקיצוניות מהסוג המסריח, והאופנוע עושה לך "נה בעין".
מאחור מצויד השאדו בגל הינע. כיאה וכראוי, אין השפעה לגל ההינע על המתלה האחורי בשום מצב. נקודה שראויה לציון היא שבניגוד ל- VTX1800 שבו העברת הכח מהמנוע אל גל ההינע לא היתה חלקה (מבחן בגליון 45), כאן העברת הכח פשוט מעולה.

הסיגריה שאחרי
ה- VT1100 שאדו, נולד במקור להתחרות בהרלי, ונמכר בעיקר בארה"ב. האופנוע פשוט מצוין. נוח לרכיבה, מנוע סופר גמיש, תנוחת רכיבה מצוינת, ועבודה מעולה בתוך העיר. תוסיפו על כך גם את היופי שלו ואת המבטים שהוא מושך, ועם תג מחיר של פחות מ- 80,000 ש"ח, תקבלו חבילה מצוינת.

שליחת כתבה לחבר
תגובות גולשים    הוספת תגובה חדשה
לא נשלחו תגובות לידיעה


by xol | רשת מתנות מקוריות | דומיין עברי | משחקים וקונסולות | לוח קטנועים ואופנועים