השוואתי: דוקאטי ST3 נגד סוזוקי SV1000

16/12/2005 17:39:19

יפן נגד איטליה


כן כן, אנחנו יודעים שבעולם מעדיפים לבחון את הדוקאטי ST3 נגד ה-VFR800 של הונדה, אבל אנחנו העדפנו לבחון דווקא את הסוזוקי SV1000 מולו. רצינו לראות באמת עד כמה שני מנועי V2 ושלדות מסבך צינורות שבאים משני קצווי עולם, יכולים להיות שונים. מבחן של גישה איטלקית מסורתית, נגד נסיון יפני לנגיסה בעוד פלח שוק.

נמרוד בוקר,  צילם: אילן מגן


קטגוריית מירוצי אופנועי ה-BOTT (מירוצים לאופנועי שני צילינדר בלבד נפוצה עדיין - אם כי לא כמו בעבר, במקומות רבים בעולם, במיוחד באירופה ובאוסטרליה לוכסן ניו זילנד. הרעיון הוא שכל רוכב בעל אופנוע טווין יכול להשתתף בקטגוריה הזו. לא משנה איזה אופנוע יש לך, ואיזו מוטציה בנית לעצמך בחצר האחורית של הבית. כל עוד יש ליצור שבידך מנוע שני צילינדרים, אתה מוזמן לעלות על המסלול ולהתחרות. האופנועים שראיתי רצים על המסלול במסגרת מירוצי ה-BOTT, היו מגוונים כמו הרוכבים שבאו איתם. החל מסופרבייקס מדוגמים על בסיס דוקאטי והונדה, וכלה בקומבינות מוזרות המתבססות על שלל דגמים של אופנועים שאף אחד חוץ מאותו מוזר שבנה אותם, לא חלם שהם ישתתפו במירוצים. על הנייר, יכולים גם הסוזוקי SV 1000 והדוקאטי ST3 להתחרות ראש בראש בקטגוריה הזו. שניהם בעלי צמד צילינדרים בנפח של (כמעט) 1,000 סמ"ק, שניהם מקוררי מים, ושניהם מתפארים ביכולת ספורטיבית משהו, לצד יכולת תיור למרחקים ארוכים. מי יותר ומי פחות. יצאנו לבדוק מי יותר תיירותי ומי יותר ספורטיבי, ועד כמה באמת התקרבה יפן לאיטליה.


בוקר
הסוזוקי חיכה לי בבוקרו של יום בסוכנות אבניר. חצי עירום, חושף זוג צילינדרים גדולים, שילדת קורות בולטת לעין כמו גם זוג אגזוזים גדולים מאחור. נחזור אליהם בהמשך.
ישיבה על האופנוע העומד מגלה קוקפיט קטן ופרקטי, עם לוח שעונים חצי דיגיטלי (מהירות) ומעליו אנלוגי (סל"ד). אהבתי. תנוחת הרכיבה רכונה מעט קדימה, יותר ספורטי מאשר תיורי. הקליפ-אונים בגובה המשולשים, והרגליות מעט גבוהות. עם מושב מעט גבוה בן 810 מ"מ, כל החבילה הזו נותנת תחושה קרבית משהו. משהו בסגנון של ישיבה מע-ל לאופנוע. סידור המתגים הוא הסידור המסורתי של סוזוקי, לחיצה על המתנע והמנוע מתעורר ליום מבחן. שילוב לראשון אופייני לתיבות ההילוכים של סוזוקי. קל ונעים, ללא פיצוצים והקלאץ' מדויק ונוח לתפעול. תחילת תנועה והמשיכה האופיינית למנועי ה-V, ישר מתחתית קשת הסל"ד, מרגיש שהולך להיות יום כיף. בתנועה בתוך העיר המנוע מושך נהדר עם כוח גם בסל"ד הנמוך שאליו אתה מגיע בעיר, וחוסך לך בכך את הצורך לדפדוף תכוף ברגלית ההילוכים. לא נזקקתי לקילומטרים רבים כדי להרגיש שהמתלים לחלוטין לא מכוילים. בסוכנות היבואן של דוקאטי, שם אספתי את השפם והאיש הצמוד אליו, ואת ה- ST3 , כיילתי את הבולמים (עם ערכת הכלים של דוקאטי משום מה..) למצב יותר קשיח, הרבה יותר קשיח. דבר שהתברר בהמשך למה שעשה את ההבדל.

שניה של היסח הדעת בכביש מפותל בלי אחיזה, הספיקה לי כדי להימרח על האספלט. הפגז שחטפתי בברך הוציא לנו את החשק להמשיך את הטיול, ויצאנו לכיוון ת"א

אם תנוחת הרכיבה בסוזוקי היא על האופנוע, הרי שכאן בדוקאטי התנוחה היא עמוק בתוך האופנוע. הפיירינג המלא מרגיש כאילו הוא מקיף ועוטף אותך מכל הצדדים, ומיגון הרוח גבוה. מאד גבוה. המושב, לפי נתוני היצרן יותר גבוה משל הסוזוקי בעשרה מילימטרים, ועדיין, בישיבה על האופנוע אתה מרגיש נמוך יותר, שוקע אל תוך האופנוע.
המושב רחב מאד ונוח מאד. בהחלט בנוי למרחקים ארוכים, והידיות יושבות גבוה גבוה מעל למשולשים. תוסיף את זה לרגליות הממוקמות הרחק למטה ותקבל תנוחת רכיבה זקופה, בלי אוריינטציה ספורטיבית ועם זאת אתה נהנה מחיפוי רוח שממש "מכסה" אותך.

לוח השעונים של מאגנט מארלי, (שנים לא הבנתי של מה המודעות הענקיות האלו במסלולי הסופרבייק) אוצר בתוכו שפע של נתונים, ובהחלט שובה את העין. כמות דלק, חום מנוע, מאפס קילומטרים ואפילו שעון. אפשר גם בלחיצה על כפתור לראות את צריכת הדלק לקילומטר לפי קצב הרכיבה שלך, כמה דלק נשאר לך וכמה קילומטרים נשאר לך עד לתדלוק הבא. די שימושי ברכיבות משעממות לאילת, אבל לא ממש ישים בנסיעת המבחן שלנו.

המזלג ההפוך מלפנים חסר כל אפשרות כיול למעט שיכוך החזרה. הבולם האחורי הוא בעל אפשרות כיוון מלאה, אבל כמעט בלתי אפשרי לכיוון בלי לפרק את האופנוע. פנל הצד מסתיר את בורג השיכוך, ופנל הרגלית מסתיר את משכך הכיווץ. ניתן גם לכוון את עומס הקפיץ עם כלי ייעודי שנמצא בתיבת הכלים המרשימה של הדוקאטי, (הכוללת אפילו מנעול U..) אבל אפשרי רק מצד אחד של האופנוע ובטווח סיבוב כל כך מוגבל, שאחרי רבע סיבוב בחמש דקות ירדנו מזה. לחיצה על המתנע והקול שעולה מהסטרטר נשמע כאילו הסטרטר מחליק.. הוא לא, ומסתבר שזה הרעש האופייני למתנע של הדוקאטי. הרעש שעולה מהמנוע בהילוך סרק נשמע כמו מגרסת ברזל, וכשערן, מנהל אולם התצוגה של דוקאטי רואה את הבעת פני, הוא מרגיע אותי שזה הרעש האופייני לאופנוע עם "קלאץ' יבש"..(וואללה.. עבר זמן מהפעם האחרונה..) ובאמת, לחיצה על הקלאץ' משתיקה מיד את המגרסה.

אם עד עכשיו האופנוע לא נסך ביטחון, הרי שביציאה מהכביש המהיר לכבישים המפותלים התחושה הלכה והתחזקה. הרעידות הלא נעימות בבלימות לא נתנו לי השראה למלא את הוראות העורך בדבר בלימה אל תוך הסיבוב. (מה יש לו עם זה??)

יציאה לנתיבי איילון ותנועה מהירה לכיוון צומת שער הגיא. האופנוע מרגיש מצוין. מצוין בשביל אופנוע תיור הכוונה. המנוע מטפס במהירות מאפס ל- 7,000 סל"ד, מהר יותר מהסוזוקי, למרות מהלך בוכנה ארוך יותר משל ה-SV. (קדח בוכנה של 94 מ"מ ומהלך של 71.5 מ"מ ). המנוע מניב 9.5 קג"מ לעומת ה-7.5 קג"מ של סוזוקי, אבל נופל מה-SV בהספק הסופי: 102 כ"ס לעומת ה-110 של ה- SV.

מעל ל- 8,500 סל"ד המנוע מתחיל להיחנק מאסטמה ולא מספק לך שום כוח. חבל להתעקש ולהגיע לשם, כי שם המנוע נגמר. האופנוע הכבד (214 ק"ג) לא נותן לך השראה להשתולל כדרכנו בקודש בין הנתיבים, ולטוס בתנועה צפופה במהירויות שמעל 200. האופנוע הזה, רצוי שלא תפתיע אותו, והוא מצידו לא יפתיע אותך. ברכיבה במהירות גבוהה ההרגשה מהפרונט היא שעוד רגע הוא נפרד מהכביש, אבל לא בצורה המלהיבה של "עוד מעט יהיה פה אחלה ווילי", אלא יותר בהרגשה לא נעימה של חוסר כל תקשורת עם הפרונט. אופנוע המבחן עבר תאונה קלה בפרונט והתוצאה מורגשת בכל פעם שאתה מנסה לקזז מהירות. כל הפרונט רועד קשות ולא משרה עליך ביטחון.
בכביש הפתוח האופנוע מצליח לאחר מאמצים רעידות וויברציות לרוב להראות על לוח השעונים היפה שלו את הספרות 238. יותר מזה לא ראינו ואת האמת, גם לא כ"כ ניסינו.. בשיוט בכביש המהיר וגם בכבישים צדדיים, כדאי לא לשייט בתחום שבין 6-7,000 סל"ד שם הידיות מווברצות בצורה כזו שיכולה להרדים לכם את הידיים בקלות. (ועוד איברים אם אתם רוכבים צמוד מדי לטנק הדלק...).


טראומה
לי אישית, אין מזל גדול עם הדוקאטים. הדוקאטי הראשון שעליו רכבתי היה דוקאטי אינדיאנה. ניסיון של דוקאטי תחת שליטת קאג'יבה לייצר אופנוע קאסטום קרוזר דל נפח וזול במחיר. התוצאה היתה מביכה, אבל בשנת 89 לא ידענו את זה והעגלה המקרקשת הזו נחשבה ל"אחלה אופנוע".. לקחתי מחבר את האופנוע לטיול של סופשבוע בצפון, חברה חיכתה לי עם יין ותה "צמחים" ברמות נפתלי, והייתי אמור לאסוף אותה לסופשבוע של חגיגות בכנרת. הספקתי לעלות על נתיבי איילון לכיוון צפון, לעבור את מחלף רוקח, והאופנוע פתאום עבר לו לניוטרל... התחלתי להעביר הילוכים, אולי נפל לי ל"ניוטרל מדומה" , אבל לא. אני עוצר בצד, מטה את האופנוע על ג'ק הצד ומגלה מתחת לאופנוע וואחד שלולית שמן.. מסתבר שהשרשרת נקרעה והצליפה על בלוק המנוע, שם היא פערה חור ענק.. בעסה. יצא יקרררר.

אנחנו יוצאים לדרך עם תיק גב קל במשקל מצלמה מהתיק שאיתו הגענו. השפם טוען שלא סגרתי לו היטב את התיק, אני טוען שהוא בכלל לא שם אותו בתיק. מהיכרות העורך עם ההיסטוריה הכימית שלי, לא קשה לו לשכנע אותי שהזיתי וכן היתה מצלמה בתיק. אני דווקא הייתי בטוח שיש שם פיל

כמה שנים מאוחר יותר כשגרתי בחו"ל, הגעתי לביקור בארץ. השאלתי מחבר (אחר, כן?) דוקאטי 650 אלאזורה. בעיקרון אותו מנוע כמו של האינדיאנה, עם שילדה פחות קרוזרית. יצאנו שני זוגות לטיול בצפון, ואחרי לילה עם המון תה צמחים* בצימר בנווה אטיב, יצאנו לחפש מעיין נסתר שרק המקומיים מכירים. שם חשבנו שנוכל להמשיך במעשינו הנלוזים ללא הפרעה. שניה של היסח הדעת בכביש מפותל בלי אחיזה, הספיקה לי כדי להימרח על האספלט. הפגז שחטפתי בברך הוציא לנו את החשק להמשיך את הטיול, ויצאנו לכיוון ת"א. אחרי כמה קילומטרים נפל האגזוז השמאלי, מצאנו אבן ודפקנו אותו חזרה למקום, רק כדי לדפוק איזה דיסקית לתוך ראש המנוע, ובסיכוי של אחד למיליון המנוע המדומם נשאר עם אחד השסתומים פתוח, כך הדיסקית הגיעה ישר לצילינדר. סיימנו לחבר את האגזוז, היינו מאושרים, הנענו את האופנוע ומיד הלך המנוע. כל זה עבר לי בראש בדרך לשער הגיא כשבין רביעי לחמישי האופנוע נתן לי ניוטרל מדומה. "הלך מנוע, פאק, ועכשיו אפילו לא נסענו לצפון"... אז בדוקאטי עם מהלך רגלית ההילוכים הארוך צריך להעביר הילוכים כמו על אופנועי מרוץ משנות התשעים: בהחלטיות, ובכוח. אחרת אתה עלול למצוא את עצמך בניוטרל מדומה, לא סיפור גדול בישורת אבל עלול להיגמר בבכי באמצע פניה. (גם כן מניסיון מר...)

אם עד עכשיו האופנוע לא נסך ביטחון, הרי שביציאה מהכביש המהיר לכבישים המפותלים התחושה הלכה והתחזקה. הרעידות הלא נעימות בבלימות לא נתנו לי השראה למלא את הוראות העורך בדבר בלימה אל תוך הסיבוב. (מה יש לו עם זה??), וגם בלימות מאוחרות בכביש בר גיורא בואכה ברבהר, לא היו ממש חלק מהמבחן. המשקל הגבוה של ה- ST3 (214 ק"ג) היה בעוכריו, ובהטיות במהירויות גבוהות נדנודי הראש המחישו את היתרון של הסוזוקי המצויד במשכך היגוי, זול ככל שיהיה, אך עושה את העבודה ועדיף על כלום.
המצב קצת השתפר בכביש בית ג'וברין, המתאפיין יותר בסוויפרים מהירים וחלקים ללא צורך כמעט בשימוש בבלמים. שם האופנוע הרגיש חי יותר ובא לידי ביטוי הרבה יותר טוב מאשר בכביש בר גיורא הטכני. זה לא שהאופנוע הפך למנצח מרוצים פתאום, אלא היה יותר נינוח ויציב מאשר בכביש בר גיורא.

הסוזוקי לעומת זאת נתן חווית רכיבה שונה לגמרי. עם תנוחת גוף מוטה הרבה יותר קדימה מאשר בדוקאטי, רגליות הרבה יותר גבוהות ומיגון רוח יותר ספרטני, כל המסר של ה- SV הוא תן בראש, ותן חזק. כיול המתלים הביא את ה-SV לסאג מצומצם של 4 מ"מ, וכך נסך הרגשה טובה יותר בכל הקשור לרכיבה ספורטיבית.
בכביש הטכני של בר גיורא, האופנוע הסתדר מצוין עם הפניות ההדוקות והפתוחות יותר. עם היגוי שמרגיש חד יותר משל ה-ST3, למרות 5 מ"מ עודפים בבסיס הגלגלים, כמו גם משקל נמוך יותר (189 ק"ג), יכולת הפניה של האופנוע טובה יותר משל ה- ST3 והקשר עם הגלגל הקדמי רציף והדוק יותר. האופנוע יושב טוב בפניות ונוסך בך ביטחון להוריד אותו עוד ועוד עד לרגליות. לקח לי זמן, אבל בסיבוב באתר הצילומים שלנו הזווית הפכה לקיצונית מרגע לרגע עם מהירות פניה גבוהה יותר ויותר. (לצערו של נמרוד, דווקא התמונות עם ההטיות הטובות יותר, יצאו שלא בפוקוס).

אחרי מספר פעמים שרכבתי בכביש בר גיורא על אופנועים מרובעי צילינדר, רכיבה על אופנוע דו צילינדרי בכבישים אילו היא חוויה מעולם אחר. הדרך שבה אתה יכול לתת גז מוקדם ביציאה מהסיבוב, בעצם, עדיין בסיבוב, ממש יורה אותך אל הסיבוב הבא. לצערי, באופנוע המבחן שקיבלנו הבלמים הקדמיים הרגישו כאילו עברו בהרבה את שיאם, ולכן הפאן של לתת חזק בכביש הזה מפניה לפניה וחזק על הבלמים נפגמה קצת. יחידת הכח של ה-SV נלקחה ישירות מה-TL1000, פסגת היצירה של סוזוקי בשנת 97. האופנוע זכה באותה שנה בתואר האופנוע הטוב בעולם וגם בתואר האופנוע הרע בעולם, באותו מגזין.. מנוע ענק לאותם ימים, מאד מתוחכם, סופר חזק, ויחסית לאופנועים בעלי צמד צילינדרים גם קל, אבל עם שילדה שעוררה המון דיונים וויכוחים בשל הבולם הרוטארי שהותקן בצד האופנוע. היו באותם ימים הרבה דיווחים על אופנוענים חפים מפשע שחטפו היי סייד נוראיים על לא עוול בכפם. הנושא נחקר לעומק והמסקנות היו משהו על מתח שרשרת ובולם רוטארי.. מכל מקום, סוזוקי ניסו לתקן את המוניטין עם ה-TL1000R בעל שלדת הקורה הכפולה שלא הגיע לארץ, ואחרי כמה שנים הפרוייקט נסגר לגמרי. עכשיו סוזוקי מוציאה מחדש את ה-TL, רק עם שילדה הרבה יותר קונבציונאלית ועם 300 (?!) שינויים במנוע שנועדו לתת יותר מומנט וקצת פחות הספק סופי. המגמה הזו של להמציא מחדש את ה-TL כנראה תהיה יותר גלויה עם הוצאת הדגם שמתוכנן ל- 2006 (לפי שמועות ברשת) שיהיה חזק יותר וקרבי יותר.



אם כן, ה-SV מאיץ היטב מסל"ד נמוך ושלא כמו ה- ST3, והודות למהלך בוכנה קצרצר יחסית, ממשיך ה- SV לייצר כוח עד ל- 10-11,000 סל"ד. הרעש שבוקע מצמד המפלטים נשמע חנוק משהו וחבל. עם 500 סמ"ק בכל צילינדר, נראה לי שמפלטים פתוחים יותר יכולים לתת השראה לחוליגניות כדת וכדין. בכביש בית ג'וברין האופנוע מגלה יכולות ספורטיביות מפתיעות, והטיות על הסליידר במהירויות שמעל ל- 160 לא מוציאות את האופנוע מהקו שבחרת.

אחרי מספר סשנים על האופנועים בבית ג'וברין אני כבר סחוט, ואנחנו עוצרים לדסקס את העניינים בתחנת הדלק. השפם ממהר להגיע למרכז, הצלם מחכה לנו, ותוך כדי האצות גערות וצפצופים (ועוד הוא כותב על אישיות גבולית שלי...) אנחנו יוצאים לדרך עם תיק גב קל במשקל מצלמה מהתיק שאיתו הגענו. השפם טוען שלא סגרתי לו היטב את התיק, אני טוען שהוא בכלל לא שם אותו בתיק. מהיכרות העורך עם ההיסטוריה הכימית שלי, לא קשה לו לשכנע אותי שהזיתי וכן היתה מצלמה בתיק. אני דווקא הייתי בטוח שיש שם פיל.. מכל מקום אנחנו חוזרים מבית ג'וברין לכביש הנחשים. שוב ה- SV מתגלה כאופנוע פאן אמיתי. האחיזה שלו נוסכת הרבה יותר ביטחון מאשר אופנוע מרובה צילינדר בכביש מפוקפק שכזה, ואני נהנה לצאת מסיבובים בפול גז. צריך לרכב על אופנוע דו צילינדרי כדי להבין על מה אני מדבר בנושא של משיכה הגונה מ- 2,000 סל"ד כל הדרך למעלה. פאן אמיתי.

אחרי מספר פעמים שרכבתי בכביש בר גיורא על אופנועים מרובעי צילינדר, רכיבה על אופנוע דו צילינדרי בכבישים אילו היא חוויה מעולם אחר. הדרך שבה אתה יכול לתת גז מוקדם ביציאה מהסיבוב, בעצם, עדיין בסיבוב, ממש יורה אותך אל הסיבוב הבא


אני מגיע לצומת ראם והעורך והשפם אינם נראים באופק (זה לא אני, זה האופנוע. ע"ש). אני מוריד את הקסדה ונרגע, וכשהעורך מגיע אני דורש להחליף איתו ולרכב על ה- ST3.
כן כן, כי בסופו של דבר, אחרי שגמרת עם הקטעים המפותלים, אחרי שנרגעת מהגרזונים והפתיחות, ה- ST3 הרבה יותר מתאים לרכיבה בכבישים ראשיים צפופי תנועה בשעת הלחץ.


פסק דין
ה-SV, עם המשקל הנמוך יחסית שלו, והמנוע תאב הסל"ד, הופכים אותו לאופנוע ספורט פאן מובהק. בהחלט מתאים לרכיבות שבת בבוקר דרך בר גיורא או בית ג'וברין בדרך לבר בהר. (ויסלחו לי הצפוניים על כך שאינני מכיר את מגרשי המשחקים שלהם). האופנוע קל לרכיבה, וגם בעיר לא תתקשו להגיע לנקודה מנקודה. אבל אחרי יום רכיבה, זקנים בני ארבעים כמוני מתעייפים מתנוחת הרכיבה הקרבית, והמאבק ברוח (בתנאי שאתה 1.90).

ה- SV הוא הרבה יותר  ספורטיבי מתיורי, ואם הייתי צריך לצאת לטיול ארוך על אופנוע, נגיד, אתונה - לונדון, ה- ST3 היה הבחירה שלי. תנוחת הישיבה בתוך האופנוע עם חיפוי מושלם כנגד הרוח, ואני מתאר לעצמי שגם לא רע נגד הגשם, הרגליות במקום שפוי יותר, והידיות גבוהות יותר, שלא לדבר על המושב הרך והרחב שמתאים הרבה יותר להרכבת רוכב נוסף למרחקים ארוכים. ה- ST3 הוא אופנוע תיור קלאסי, שיכול לשייט בקלות על 200 באוטובנים בדרך לאמסטרדם. יכולת ספורטיבית ממש אין לו, ואם לברבהר פעמיך, עשה טובה, TUNE IN לקצב רגוע, ואל תתפתה לנסות לעקוף SV באחד העיקולים. לא תצליח. אלא אם קוראים לך אבי אלבז.







שליחת כתבה לחבר
תגובות גולשים    הוספת תגובה חדשה
1.הרשלה חברה, מאיפה הבאתם נתונים18/12/2005 22:51:04
לSV 2004 ישמעל ל 10 קג"מ ו120 כ"ס מוזמנים לבדוק כאן: http://www.suzuki-gb.co.uk/techspecs.asp?id=13&l= לדגם 2005 יש עוד איזה 10 כ"ס בשל יחס דחיסה גבוהה יותר
2.caRnafיפה,19/12/2005 09:02:52
אבל באוטוסטרדות בדרך לאמטרדם אפשר לרכב מקסימום120 קמ"ש . יש בהם יותר מצלמות מבמחסן של חברת מינולטה...
3.זיו19/12/2005 16:03:09
תענוג לקרוא, תודה


by xol | רשת מתנות מקוריות | דומיין עברי | משחקים וקונסולות | לוח קטנועים ואופנועים