ג'ילרה נקסוס - 2004



איפה הקליפאונים?!

ג'ילרה הלכו על כל קופת הספורט, והוציאו קטנוע הארד קור ספורטיבי, אבל על אמת!

עמיר שבתאי



  ג'ילרה החליטו לצאת השנה עם שוס. יש להם כבר מנוע 500 סמ"ק, ויש להם מצד שני קטנועים ספורטיביים בנפחים 50 ו- 200 סמ"ק, יש להם ים של נסיון במירוצי קטנועים, ואפילו הרצה של שני אופנועי מירוץ בקטגוריה הקטנה של הגרנד פרי (הדרבי והג'ילרה הם אופנוע זהה). שמועות רצות באיטליה שה- T MAX הוא כלי שמוכר, ומוכר הרבה. אז למה שלא לשלב בין כל הגורמים האלה ולייצר קטנוע על ספורטיבי? אופן קבלת ההחלטות הרשום מעלה הינו במקרה הטוב השערה לא מבוססת לצורה בה התקבלה ההחלטה על הולדת הנקסוס, ובמקרה הגרוע מדובר בדמיון מזרחי מפותח. כך או כך, הכלי האדום ויפיפה הזה כאן, וצריך לבחון אותו. מה לעשות. לעשות.



והוא יפה. מכל צד שתסתכלו עליו, מדובר בכלי מהמם. הקוים העיצוביים החדים שלו (כמעט אמרתי יפניים), הצבע האדום פרארי, האיתותים המשולבים במראות, הזנב המורם אל על, ואפילו השילוב בו משתלב הצבע השחור עם האדום בחזית האופנוע, הכל אומר ספורט, ומזכיר את אופנוע הגרנד פרי של החברה. צמד הפנסים "כועסים" כמיטב האופנה האחרונה מיפן, וכונס האויר באמצע משווה לקטנוע מראה של אופנוע ספורט מהדור האחרון. הבולם הקדמי מסיבי, אך בשונה מה- T MAX, זהו מתלה קדמי קטנועי עם שני בולמים המתחברים לצינור אמצע, ולא מזלג אופנועני של ממש. רוחב הצמיגים מזכיר מידות של אופנוע ספורט. 120 מקדימה, ו- 160 מאחור. וכמובן, איך אפשר שלא לדבר על המתלה האחורי. לא מצאתי לו סגולות או חדשנות מיוחדת לעומת מתלה אחר, אבל הצורה בה הוא מתכוונן מגניבה לגמרי. אתה מעמיד את הקטנוע על ג'ק האמצע שלו, מסובב את הקליקר (אין לי מילה טובה יותר) ימינה או שמאלה, ואתה פשוט רואה איך הזרוע האחורית עולה מעלה או מטה. לוח השעונים אף הוא אומר ספורט. מד הסל"ד גדול במרכז לוח השעונים, ואילו מד המהירות ה"פחות חשוב", מונח מבויש בצד השמאלי. בצד הימני של לוח השעונים ישנו צג אלקטרוני המודד הכל, החל מהקילומטראז', וכלה במד המודד לך את צריכת הדלק בכל רגע נתון. המצב החסכוני ביותר אליו הצלחתי להגיע היה 40 ק"מ לליטר. על פי השעון. כן, ויש בו עוד אלמנט אחד. שעון המודיע לך מה המהירות הגבוהה ביותר אליה הגיע הקטנוע שלך. סתם כדי שיהיה לך נתון אתגרי לשבירה. לסיום פרק הייחודיות, כל נוריות לוח השעונים אינן ממוקמות על לוח השעונים, אלא על הכידון. הנחת הישבן על הקטנוע היא כמו ישיבה על אופנוע ספורט. קשה. קשה. המתלה האחורי לא שוקע מילימטר, והמושב מעביר תחושה זהה. באופן מיידי אתה מרגיש שהקטנוע הזה לא נועד לשליחים, או לקהל קטנועני המנהלים. לרכרוכיים האלה יש את ה- X9. כאן מדובר על קטנוע לגברים אמיתיים. רצוי שיהיו קצת מזוכיסטיים. כאלה עם ישבן פלדה, שידעו כבר אופנוע ספורט אחד או שניים בחייהם. ואם הקטנוע קשה, הרי שתנוחת הרכיבה חדשה לי על קטנוע בכלל. אתה יושב אי שם למעלה, מנותק לגמרי כמעט ממה שקורה מתחתיך. הכידון גם הוא שם למטה ולפנים, וההרגשה הכללית היא כמו ישיבה על גמל. אין כאן את הקטע הקטנועי של קטנוע שאתה יושב בתוכו, והוא מצידו עוטף אותך מכל הצדדים. מרגישים שג'ילרה ניסו כמה שיותר לתת לקטנוע הרגשה של אופנוע ספורט. ואכן, ישיבה עליו בפעם הראשונה, מזכירה משהו ישיבה על אופנוע ספורט. מרווח הרגליים אינו מספק. בקטנוע כל כך גדול יכלו ג'ילרה לנדב עוד כמה סנטימטרים טובים של מקום לרגליים. המושב עצמו מלבד היותו קשה, נוטה באלכסון קדימה, כך שהרוכב מחליק אט אט קדימה אל המעיכה הבלתי נמנעת, ומאלץ את הרוכב לרענן מדי פעם את תנוחת הישיבה, ולהחזיר את המכנסיים למקום.

נסיעה
תחילת הנסיעה כופה עלי לעשות פרסה על המקום. שתי הרגליים שלי אמנם מונחות היטב על הקרקע, אך תנוחת הרכיבה המוזרה מפחידה אותי קצת. תחילת תנועה, וההרגשה על הקטנוע מוזרה. מוזרה מאד. אתה ממש יושב מעל הקטנוע, ומהצדדים… אוויר. מבט אל לוח השעונים מזכיר ישיבה על אופנוע ספורט תיור. אין ספק שבכל מה שנוגע לאספקה של תחושה מזוקקת של כלי ספורטיבי, ג'ילרה הצליחו בגדול. פניה ראשונה שמאלה מתבצעת בהיסוס. אני עוצר ברמזור הראשון ומביט בלוח השעונים. המנוע כבר מזמן בטמפרטורת עבודה, אך אני עדיין לא לוחץ אותו. יציאה מהמקום. גם לאחר מכן כשאפתח את כל המצערת ביציאה מהמקום, הקטנוע לא ייצא כסוס פרא. ישנו היסוס באספקת הכח. סביר מאד להניח שהוא מכוון, אגב. המנוע כאילו מווסת את עוצמת הכח היורד אל הקרקע, ומיד אחרי שתי השניות הראשונות, מתחילה חגיגת הכח. המנוע הוא אותו המנוע שמניע גם את ה- X9, והוא בהחלט מרגיש כזה. 40 כוחות הסוס השוכנים במנוע מטיסים את הקטנוע קדימה במהירות. או קיי, אז יש לו כח. אבל מה שיותר מרשים במנוע היא אספקת הכח. אין שום גמגום, כחל או הבהוב מהמנוע בכל סל"ד נתון. העליה בסל"ד מתבצעת בעקומה ישרה לחלוטין, כאילו מתוכנתת, ועם המהירות שכמובן ועולה ביחד עם מד הסל"ד באופן חלק וליניארי עד 160 קמ"ש על השעון. כאן מתמתנת עוצמת המנוע, והמהירות המירבית שהצלחתי אליה היתה כ- 175 קמ"ש על שעון המהירות. יש כאן איזושהי הגזמה קטנה של מד המהירות, אבל בכל מקרה המהירות המירבית מכובדת. יותר מרשימה היא מהירות השיוט של המנוע. סינגל או לא סינגל, המנוע הזה אוהב סל"ד. תן לו רק לרוץ למעלה בסל"ד, ולא פעם מצאתי את עצמי ב- 160 קמ"ש בלי לרצות ומבלי להתכוון. שיוט קליל ולא חוקי של המנוע יהיה באיזור ה- 7,000 סל"ד המספקים 150 קמ"ש. מהירות שיוט שפויה של 120 קמ"ש, תעמיד את מד הסל"ד על כ- 5,600 סל"ד נמוכים יחסית. עקיפה במהירות הזאת תתבצע במהירות. אמרנו כבר שהמנוע הזה אוהב לעלות בסל"ד? 120 130 קמ"ש, פתיחה מהירה של המצערת, והמנוע מתחיל לנגן הבי מטאל עם עליה סופר מהירה במד המהירות אל עבר ה- 160 קמ"ש. אין ספק שהמנוע מרשים. הזרקת הדלק עובדת מצוין, למעט היסוס ראשוני בעת סיבוב ידית הגז. יש כאילו השהיה של כמה עשיריות שניה, ואז המנוע מתחיל לנגן. המהירות הגבוהה גם חושפת מעלה נוספת של הקטנוע והיא מיגון הרוח. המשקף הגבוה מעביר נאמנה את רעשי הרוח אל הרוכב, אך מסנן כמעט לחלוטין את הרוח הבאה מקדימה. אין מכות רוח בקסדה בשום מצב, ותיור בקצב של 100 קמ"ש, או לחילופין 160 קמ"ש, יהיה זהה מבחינת כמות הרעש המגיעה אל הרוכב, מכות רוח, כאמור, לא יגיעו, והרוכב ממוגן ממנה היטב. מהירות גבוהה של כ- 165 קמ"ש וצפונה, גורמת לקטנוע הגדול ל… סטירינג. הכידון פשוט מתחיל להתנדנד ימינה ושמאלה בקצב אחיד. רוכב מתחיל עלול לפחד מזה, אך לא מדובר במשהו מסוכן, אלא בנענועי ראש נשלטים לחלוטין, ושאינם מגיעים בשום מצב לאיזור הפחד.

 
אמרנו ספורט, לא?
אני לוקח את הקטנוע לסיבוב בזק בהרי ירושלים, אל אותם סיבובים המוכרים לי היטב באיזור לטרון. צריך פרק זמן ארוך כדי להתרגל לקטנוע הזה, לאופן בו אתה יושב עליו, ולצורה בה הוא משדר. הקטנוע הגדול, ובאופן לא מפתיע, שתול בסיבובים האלה ולא משנה באיזו מהירות אני רוכב בהם. המתלים הקשיחים עושים עבודה מצויינת. הן מקדימה והן מאחור, מדובר בצמד בולמים איכותיים מאד. התשדורות שהם מעבירים לרוכב מצויינות, ואתה יודע כל הזמן מה קורה מתחתיך. למען הסדר הטוב, לא מדובר בתשדורות המדהימות שמעבירים אופנועי ספורט. אלא שיחסית לקטנוע, מדובר ברף גבוה מאד של מתלים. גם במעבר מעל מהמורה גדולה בסוויפר מהיר, ישדרו לך המתלים עצבנות מצד אחד, אך עם הנסיון המצטבר תגלה שאמנם הם מודיעים לך באופן חד ובלתי אמצעי את מה שעובר עליהם, אך בשום מצב נתון הם לא מרפים מהאחריות שלהם להצמדת הגלגל לכביש. סיבובים מהירים של 160 קמ"ש ייבלעו בקלות מתחת לצמיגיו הרחבים של הקטנוע, ואם בתחילה חשבתי שצמיג 120 על חישוק 15 ייתן תגובות היגוי איטיות, הרי שהתבדיתי. ההיגוי של הנקסוס פשוט מעולה. הוא לא עצבני מצד אחד, אך בטח ובטח שאינו איטי. פקודת היגוי קלה תגרום לקטנוע לרדת באופן עגול מאד אל הפניה. תיקונים בתוך הפניה אף הם מתבצעים בקור רוח מאת הקטנוע. רכיבה אגרסיבית יותר עם בלימות סופר מאוחרות, בשילוב הטיה מהירה וחדה אל תוך הפניה ופתיחה חזקה של הגז, תוציא מהנקסוס נענוע ראש. מרשים מאד שצריך להתנהג אתו ממש באלימות כדי שמשהו יתחיל בכלל להוציא אותו מהאדישות. את הבלמים לא אהבתי. קוראי הוותיקים יודעים שאני מגדולי השונאים של מערכות בלימה משולבות, וגם כאן הסיפור אינו שונה. ידית הבלם הקדמי מפעילה רק דיסק וקליפר אחד מקדימה, והתוצאה היא הרגשה של בלם קדמי שאינו מספק. ידית הבלם האחורי שמפעילה – מלבד כמובן, את הבלם האחורי - גם את חציו השני של הבלם הקדמי, דורשת לחיצה חזקה על ידית הבלם כדי לספק עוצמת בלימה ראויה לשמה. עוצמת בלימה לא חסרה בשום מצב, אך האופן בו היא מסופקת לרוכב, חסרה משהו. רגש, חסר משני הכיוונים. גם מקדימה וגם מאחור. לחיצה על שני הבלמים, תספק כאמור בלימה חזקה מאד. קל גם לבלום את הקטנוע אל תוך הפניה. הנקסוס כנראה אינו יודע שהוא אמור להתנגד לבלימה המתמשכת אל תוך הפניה בשל קוטר הגלגל שלו, והוא מצידו משתף פעולה באופן מלא עם ירידה לינארית למטה גם כשהרוכב אוחז עדיין את ידיות הבלמים. ובעיר? לא שציפינו ממנו לגדולות. בכל זאת קטנוע 500, אתם יודעים… אבל הנקסוס המשיך להפתיע. לכאן ולכאן. היות ואת החלק העירוני של המבחן עשיתי רק בפרק הרכיבה השני, הרי שהייתי כבר רגיל איכשהו למתלים הקשיחים, אך בכל זאת. המתלים קשיחים. אפילו מדי. למרות הבולם האחורי המתכוונן, הרי שמדובר במתלים קשיחים המעבירים נאמנה את תלאות הכביש אל הרוכב. איכותם של המתלים שוב באה לידי ביטוי כשהם לא ממש חובטים ברוכב, אלא מודיעים לו בגסות משהו על המהמורה שכרגע עברה תחתם. אבל אל המתלים קל להתרגל. מה שקשה להתרגל אליו הינו המושב הקשיח. קצת יותר מדי. המושב בהחלט פגם בנוחות הרכיבה על הקטנוע ברכיבה עירונית. גם בשל הקשיחות המוגזמת, וגם בשל השיפוע המובנה שלו שגורם לרוכב להחליק כל הזמן אל קידמת הקטנוע. באופן אישי, בסופו של דבר התיישבתי על קצה המושב. פשוט נמאס לי לקום כל רגע כדי למשוך מטה את המכנסיים. ההפתעה הטובה באה בתוך התנועה העירונית. אתה מראש מוותר על השתחלויות למיניהן כשעל דופן הקטנוע שלך מופיעה הסיפרה "500". אבל הנקסוס הפתיע. בגדול. אין לו בעיה להשתחל כמעט בכל מקום. המראות הגבוהות יעברו מעל למראות המכוניות מעשה אופנוע שטח, ואילו מימדיו הצרים יחסית ואורכו המצומצם יחסית, יעשו את כל השאר. בשלב הזה עולה ההשוואה המתבקשת למה שאנחנו כבר מכירים: קטנועי המנהלים. אז לא. אין מה להשוות אליהם את הנקסוס. היכולת שלו בתנועה העירונית עולה עליהם, ובהרבה. עד כדי שאין מה להשוות בניהם כלל. משחקי מצערת יעזרו אף הם לאותה השתחלות כדי שהרוכב לא יצרך חלילה וחס לרגלו שתיגרר על פני הקרקע. גם כאן עושה המנוע עבודה מצויינת בגיזגוז (מלשון גז) בין המכוניות. זחילה במהירות אפס חושפת יציבות מדהימה. הקרדיט במקרה הזה מגיע בעיקר לצמיגים הרחבים. המראות עושות עבודה פשוט מצויינת בצורה בה הן מראות את הנעשה בעבר הקרוב של הרוכב, והצפצפה.. וואלה. ידעתי שהיה משהו שלא עברתי עליו.

גזר דין
הנקסוס אינו קטנוע לכל אחד.הוא צורך פרק הסתגלות ארוך, והוא שונה מאד ממה שמצטייר לנו בראש בכל פעם שאנו אומרים "קטנוע". אם אתה מחפש קטנוע בנפח 500 סמ"ק לחיי היום יום, אושר ונוחות, הרי שהנקסוס יוצא מיידית מהרשימה. בשביל רוכבים מהסוג הנ"ל (והנפוץ), הוציאו פיאג'ו לשוק את ה- X9. אחיו הבוגר של הנקסוס אשר מצלע מצלעות הקירור שאין לו, היווה את הבסיס הראשוני לנקסוס. הנקסוס הוא אמנם קטנוע, אך למחפשי ריגושים. כאלה שרוצים להשיג את שני העולמות. אופנוענים שמתים להחזיק אופנוע, אך חייבים להחזיק קטנוע ולוותר על האופציה האופנועית בשם הפרקטיות. הנקסוס יוכל לשמש את אלה כקטנוע ליום יום, ואופנוע לשבת. ושוב, ולמען הסר ספק. אם אתה מחפש קטנוע, רד מהנקסוס. אך אם אתה מחפש ריגוש בכל פעם שאתה רוכב בדרך לעבודה, ואתה חייב שיהיה לך קטנוע ולא אופנוע, או אז הנקסוס יספק לך תמורה מדהימה.

 

 

שליחת כתבה לחבר
תגובות גולשים    הוספת תגובה חדשה
לא נשלחו תגובות לידיעה


by xol | רשת מתנות מקוריות | דומיין עברי | משחקים וקונסולות | לוח קטנועים ואופנועים