ימאהה בולדוג BT-1100


בולדוג? לא ממש

הימאהה בולדוג הוא ממש לא בולדוג, אבל אופנוע שמפתיע את הרוכב ביכולות רב גוניות כמעט מוחלטות, גם בתוך העיר

עמיר שבתאי צילם: יובל חן



 

 

 

 

 

 מילא היה עלי לבחון משהו מעניין. את ה- R6 למשל, אבל אופנוע עם מנוע טווין?! 65 כ"ס?! מה אני אעשה איתו? לאן כבר אפשר לנסוע עם אופנוע כזה? וזה לא שאני מזלזל בהספק. אבל מילא היה אופנוע ספורטיבי. אז גם 65 כ"ס היו מספקים אותי לחלוטין. "מה אתה מאשים אותי"! יורה עורך מבחני הדרכים שלי מצד אחד. "אני במילואים". יריה נוספת נשמעת מצד אנגלברג: "תשאיר את הראש שלך פתוח ותפסיק להיות השמוק שאתה בדרך כלל". "אתה מפוטר" ניסיתי להרים את הגאווה שלי מתחת לשטיח. דני בהתעלמות מופגנת, ניסה לדחוף את היד קצת עמוק יותר אל תוך המכנסיים לוודא שאין פינה מתחת לביצים שהוא עדיין לא הגיע אליה. אז השארתי את הראש המחורבן שלי פתוח. ממילא כבר שנים שאני לא מקשיב לאף אחד, אז אולי סוף סוף הגיע הזמן. מזמן כבר הגעתי למסקנה שאני לעולם לא אוכל לרכב נכון על אופנוע כמו שרוכב עליו אנגלברג, ובטח אני בחיים לא אגיע לרמה של מאסטר ניב כבוחן. אז הקשבתי, ונסעתי על הבוקר למטרו כשבראש משורטטת היטב מפה של נתיב הנסיעה המתוכנן. "אבל אתה אמור לקחת את האופנוע רק מחר" אומרת לי דורית ממטרו. וואלה. אני באמת אהבל, אבל אני בכל זאת מנסה לשחק אותה גבר. "לא נכון. קבענו להיום. אז אולי נוותר בכלל על המבחן?" אני זורק לה. דמותו של אנגלברג עולה לי אל מול העיניים: תשאיר את הראש שלך פתוח. אז סתמתי את הפה, קבעתי יפה לקחת אותו בצהרים כפשרה, והתחלתי להתרגל למחשבה לנסוע לפגישות בתוך העיר על אופנוע ששוקל מעל לרבע טון כשיש בתוכו נוזלים.



ואיך בכלל מגדירים את האופנוע הזה? לפי אילו קריטריונים אני אמור לבחון אותו? קאסטום הוא לא למרות מנוע הדראגסטאר המפעם בו. יש לו מראה של סטריטפייטר, אבל עם משקל והספק כמו שלו הוא רק נראה כזה. הוא לא כזה באמת. אז הלכתי על אופנוע כביש רגיל. בלי שום ייחודיות נראית לעין. או שאולי אופנוע בלי הגדרה ספציפית זה כבר מה שמיוחד בו. כמה כאלה כבר אתם מכירים? אופנוע כביש רגיל כמו שהיו עושים פעם ידע לעשות הכל. בין היתר הוא ידע גם לנסוע בתוך העיר ברמה סבילה. זוכרים תשאיר את הראש פתוח? יפה, שימו לב: הבולדוג הוא אחד האופנועים המהנים ביותר לרכיבה בתוך העיר. כל כך מהנה שאפילו הכפלתי את קילומטראז' המינימום שהקצבתי לעצמי למטרת המבחן, ולא רצתי חזרה למערכת לקחת קטנוע להמשך היום. שכחו את הנפח, שכחו את המשקל. לא מרגישים אף אחד מהם. המנוע פשוט מקסים. שים אותו בשני, ותחשוב שאתה על אופנוע אוטומטי. הפעמים הבודדות בהן יש צורך לרדת לראשון הן כשמגיעים לרמזור. ים של מומנט בכל סל"ד שהוא, מאפשר בתנועה עירונית צפופה פשוט להישאר בשני כולל כמעט מצבי עמידה. עוד הפתיעה אותי העלייה המהירה של הבוכנות במעלה הסל"ד. בהתחלה חשבתי שמחט הסל"ד עולה כל כך מהר למעלה כי פשוט השעון קטן וזו בעצם אשליה אופטית. אך לא היא. הבוכנות כנראה לא מודעות למשקל שלהן. התנהגות הכביש בתוך העיר היא כמעט כשל קטנוע. המשקל אינו מורגש, ושילוב של תנוחת רכיבה נייטרלית ומרכז כובד נמוך וממורכז באמצע האופנוע מאפשרים לו להתנהג בחופשיות שאינה מוכרת על ידי אופנועים אחרים. צידוד הכידון מצוין, והאופנוע הרזה מצליח להשתחל במקומות בהם אופנועי כביש אחרים היו יכולים רק לחלום. באחד הצמתים עומד שוטר לכוון את התנועה, ואני יודע שאני הולך להיתקע שם כמה דקות טובות. זמן טוב לבחון את לוח השעונים. מד המהירות הגדול מכיל את הספרות במיילים, ורק מתחתם בכחול שהוא מעט קשה לקריאה ישנן ספרות הקילומטראז'. מד הסל"ד קטן ומשולב בתוך מד המהירות על רקע לבן סולידי ונעים לעין. ישנו כמובן גם מד מרחק מתאפס אלקטרוני, שעון זמן, ונוריות חיווי הכוללות גם מד דלק. השוטר מורה לנו להתקדם ואני בדרך פ"ת לכיוון רמת גן. הדרך הכל כך משובשת ליד בית ידיעות אחרונות כמעט מתיישרת לגמרי מתחת לבולמים המעולים של הבולדוג. הבולם הקדמי בכלל מחולל נפלאות לכבישי ישראל המשובשים. מישר את הכביש כאילו כמעט ואין שם מהמורות. הבולם האחורי מתפקד רק מעט פחות טוב מהקדמי. כנראה בגלל עומס קפיץ קשה יותר המיועד לשאת את הרוכב/ת שמאחור. מה שבכל זאת מפריע בקילומטרים הראשונים היא תנוחת הרכיבה. חלקו הקדמי של המושב מטפס למעלה אל מיכל הדלק כמעט בתשעים מעלות, ויוצר תנוחת ישיבה כפויה ומוזרה. צריך לתכנן מראש את סידור הצ'יקי צ'יקי בנג בנג כך שהוא לא יימעך אל המושב (מצד שני אפשר לעשות שם חור וליהנות כל נסיעה מחדש). מי שרגיל באופנועי ספורט, בכלל ימצא את התנוחה מוזרה עקב כך שהיא פחות או יותר מושיבה אותך בתוך המושב בלי יותר מדי מקום לזוז אחורה וכמובן לא קדימה. בנוסף: החלק הקדמי של המושב אינו הולך וצר מקדימה, כך שאין ממש אפשרות לסגור את הרגליים אל תוך המגרעות במיכל הדלק, וכופה רכיבה עם רגליים פתוחות כשל רחב התנ"כית. מושב מעט גבוה יותר, נאמר בשלושה ס"מ, היה מחולל נפלאות באיכות הרכיבה על הבולדוג.

רצועה ארוכה

אבל אופנוע מסוגו של הבולדוג אינו אמור להישאר בתוך העיר. בולדוגים לא אוהבים שקושרים אותם וכזה גם אופנועינו. אני מקשיב למנוע הקורא לדרור, ובהחלטה לא ממש מוגדרת מראש מוביל את האופנוע צפונה. אני אוהב את הצפון. הכבישים המובילים אליו, הריח השונה באוויר הגליל, וכמובן ביקור חובה אצל יורם וצוות "נוע תנוע" בכרמיאל. איך אפשר שלא. אני יוצא מכרמיאל צפונה לאחר שלא ממש התעמקתי באופנוע בנסיעה לחיפה ולאחר מכן לכרמיאל לארוחת צהריים. אבל מה שבטוח הוא שתנוחת הרכיבה פחות גרועה משחשבתי. לוקחים מעט את הישבן לאחור, ואת כפות הרגליים מעלים טיפה למעלה גבוה יותר על הרגליות. וזהו. המושב מרופד בצורה סבירה, ורכיבה עד לכרמיאל לא היתה נוראית למצב העכוז למוד הסבל שלי ממושבי אופנועי ספורט אכזריים. תמיד נראה לי מוגזם כשמישהו בעיתון כלשהו היה כותב שמגן הרוח הקטנטן מהסוג שמותקן על הבולדוג, עוזר במהירויות בינוניות של 150 ומעלה. אבל לאחר הרכיבה על האופנוע הזה אני מודה ומתוודה כי אכן מגן רוח פצפון יכול לעשות הבדל גדול באיכות הרכיבה. לא שלא מגיעה אליך רוח. מגיעה גם מגיעה. אבל הרבה פחות מאופנועים עירומים לחלוטין כמו ה- GS500 ודומיו לדוגמא. אני מתיישב על האופנוע בתנוחת הרכיבה שהביאה אותי לצפון, וממשיך אל כביש הצפון. המתלים פועלים היטב בסוג זה של רכיבה תיירותית, והמנוע עושה עבודה מצוינת במהירויות בהן אני משייט. 160 קמ"ש אינם עושים ממש רושם על המנוע, והאופנוע נוסע חלק ללא ויברציות או זמזומים המגיעים אל הרוכב. איזון מעולה של המנוע. ההרגשה מהמנוע היא של מנוע חזק בהרבה מאשר 65 כ"ס מוצהרים. כנראה עקב פעימות כח מורשות ובשרניות והעליה המהירה של הסל"ד. אני מחליט לבדוק את העניין מבחינת מהירות מרבית. אין הרבה אופנועים שאפשר להשוות אליהם את הבולדוג, אז אני מחליט להתבסס על פרספקטיבה רחבה יותר של הספקים מאופנועים אחרים עליהם רכבתי בעבר ללא קשר לנפח. הדיוק של KTM למשל מוציא 60 כ"ס, הבנדיט 400 הוציא (כשהיה חדש) 54 כ"ס, ואילו ה- GPZ500 מוציא 60 כ"ס ומגיע לסביבות 200 קמ"ש אם כי הוא מצויד בפיירינג, ועל כולם רכבתי ב- Top speed. אני מושך את ההילוך הגבוה למעלה אל תוך הקו האדום ב- 7,000 סל"ד, ומד המהירות מראה 190 קמ"ש המרגישים אמיתיים למדי וזו כנראה מהירותו המרבית. המתלים מתאימים בדיוק לאופי האופנוע. רכים ומחליקים את הכביש בצורה מצוינת. שיכוך ההחזרה של המתלה האחורי מעט חזק מדי, וגורם לחלקו האחורי של האופנוע לקפוץ מעל מהמורה גדולה מדי. מקדימה אין בעיות מיוחדות. מה שכן אפשר לומר על המתלה הקדמי קשור דווקא לבלמים. זו אחת.. סליחה. זו הפעם הראשונה שאני מרגיש על אופנוע כלשהו כאילו הבלמים שלו חזקים מדי לפוטנציאל התאוצה והמהירות המירבית שלו. בלימה חזקה יכולה בקלות לעוות את המזלג הקדמי שאינו עומד בעומסי הבלימה המופעלים עליו. האופי הרך והנעים (מאד) שלו בנסיעה אינו עומד בשורה אחת עם יכולת הבלימה של הבלמים המצוינים. הביקורת כאן למי שלא הבין קשורה אל הבולם הקדמי. אופנוע ששוקל בערך 330 ק"ג כשהוא מלא בנוזלים ורוכב, טוב שיש לו גם בלמים ברמה שיש לו (לא בדקתי, אך הם נראים דומים באופן חשוד לבלמי ה- R1 וכנראה שמשם נלקחו מה גם שהמידות זהות). אלא שלא טוב עשו ימאהה שלא ציידו אותו במזלג קדמי עבה יותר שיכול גם להתמודד עם המסה הרבה העוברת קדימה תחת כוחות הבלימה המנסים –ומצליחים לעוות אותו, ומונעים ממנו להמשיך ולספוג את תחלואי הדרך גם במצב של בלימה חזקה מ- 150 קמ"ש.

 


כביש הצפון מראה לי מוצבים קרובים של חיזבאלונים שנראים רחוקים כל כך כשאתה על אופנוע. הפניות מוכרות לי היטב ואני נכנס אליהן במהירות גבוהה יחסית למרות שחלק מהן עיוורות. מרווח ההטיה של האופנוע אינו מרשים ואין לי שום בעיה עם זה. הוא לא אמור להיות כזה. אך הוא מספק מספיק כדי שיהיה אפשר לרכב מספיק מהר מבלי לחשוש ממגע של הרגליות. אני לא מוריד מהירות ומגלה שהאופנוע יציב מאד גם בפניות מהירות של כ- 150 קמ"ש כשהרגלית על הרצפה. השלדה מצוינת, והחלק הקדמי שלה עובד מצוין וקשיח. לחץ שאין הבולדוג אמור לספוג יביא נדנוד קטן מחלקה האחורי התחתון. אין פלא עם כוחות פניה חזקים העובדים על צינור פלדה בודד. המתלים יציבים ולא מתעוותים, ורק בלימה בשילוב של פניה יביא עיוות קל מהחלק הקדמי ובלי קשר, בלימה בתוך פניה תגרום לבולדוג להתיישר באופן מיידי. הן שיכוך הכיווץ והן שיכוך ההחזרה עובדים בפניות מספיק טוב לאופנוע כמו הבולדוג. מי שילחץ אותם יותר ממה שהם מסוגלים לספק, כדאי לו לחשוב על החלפה של האופנוע. "תן לי משהו עם האות R בשם שלו בבקשה". הפניה השוטפת היא ימנית ארוכה אחרי שמאלית קצרה המלמדת על היגוי קל מאד. מרכז הכובד נמוך וממורכז טוב כל כך מעלים את המשקל של האופנוע, והכידון הרחב משלים היגוי מהיר כאילו האופנוע רזה בעשרות קילוגרמים מכמה שהוא שוקל באמת. פתאום אני מוצא את עצמי מתחיל להוציא ברך בפניות ומחליט להרגיע ולחזור הביתה לפני שאני גומר. את האופנוע.


גזר דין

אני חוזר למטרו לאחר יום רכיבה די רצוף של כמה מאות ק"מ. "נו נהנית"? שואלת אותי דורית. אני מביט שוב על הבולדוג, נזכר באנגלברג, ופשוט מברך את זה שניב במילואים. נהניתי. אין ספק. רני יורד איתי לקחת את המפתחות, ואז כשאני מעביר מבט אחרון על האופנוע אני מגלה… גל הינע. מה? מתי? איפה? גל ההינע לא מורגש בשום שלב של הנסיעה. היפנים – כמו היפנים, לקחו את עניין גל ההינע ברצינות, ופשוט פטרו אותנו מתחלואיו עד כדי כך שממש לא שמים לב שהוא קיים.


ועכשיו תקשיבו טוב. אם הייתי היום בשוק לאופנוע טוב וכיפי, זול לקניה ו(כנראה) גם לאחזקה, שיהיה מהנה לרכיבה תיורית למרחקים ארוכים בלי לקרוע את הכביש עם יד חמה על הגז. אלא באמת ליהנות מנסיעה כיפית של טיול של שבתות בבוקר, וגם ליהנות מנסיעה עירונית בלי לסבול ולחשוב על קניה של קטנוע נוסף כל רגע שאני בפקקים. אני, עמיר שבתאי, מס' אישי לא חשוב, חובב מושבע של אופנועי ספורט ארבעה צילינדריים, ואוהד מושבע של הספקי מנוע קיצוניים, מחר, אבל מחר, קונה לי בולדוג. ועוד בכלל לא הזכרתי את העיצוב. ועוד רעיון לחבר'ה מימאהה. קחו את אותו אופנוע בדיוק, תורידו לו - לא יודע איך - איזה 60 קילו, חזקו קצת את חלקה האחורי של השלדה, שימו מזלג קדמי רציני של 45 מ"מ, עוד 20 כ"ס, ויהיה לכם ביד סטריטפייטר מוטרף שייתן פייט גם למכירות של אופנועי הספורט שלכם.

שליחת כתבה לחבר
תגובות גולשים    הוספת תגובה חדשה
1.אביב17/05/2006 15:27:31
כל מילה במקום.אופנוע תותח עם מראה מדהים,כמו שרק ימאהה יודעים ליצור.


by xol | רשת מתנות מקוריות | דומיין עברי | משחקים וקונסולות | לוח קטנועים ואופנועים