הונדה ורדרו 1000


הונדה ורדרו 1000
רכבת לילה לקהיר
רכבת לילה לקהיר
הדור המחודש של הורדרו עושה חסד עם השם שקנה לעצמו האופנוע הזה כאופנוע תיור למרחקים ארוכים. הילוך שישי והתנהגות כביש עדיפה על הדגם הקודם, עושה את הורדרו המחודש לאופנוע טוב עוד יותר.
שיחות נפש
שיחות נפש
הורדרואים הקודמים נשאו בגאון את היותם תיירנים מצויינים. הדגם שנולד כאופנוע ספק דו שימושי, השאיר מהר מאד את האפריקה טווין כנושא דגל הדו"ש הגדול, והפך להיות אופנוע כביש לכל דבר עם יכולות תיור מצויינות ויכולת מעבר מפוקפקת בשבילים. בכל זאת, משקל יבש של 235 ק"ג הם לא ממש כוס התה של רוכבי השטח, וסביר להניח שלא זה יהיה האופנוע בו יבחר רוכב האינדורו הממוצע לרכיבה של שבת בבוקר. אבל לטיול של שבת בבוקר על כביש סלול... כאן אנחנו מדברים כבר בשפה אחרת לחלוטין. לא שהכל מושלם. תמיד אני אמצא משהו וגם בורדרו מצאתי את המינוסים שלו. אבל אני מודה שהופתעתי לטובה. אופנועים מסוגו הם לא בדיוק האופנועים שאני חולם עליהם רטוב, ובכל זאת לא השתעממתי עליו כפי שחשבתי שיקרה. האופנוע פשוט טוב. רציתי מאד לבחון אותו בכר המחיה הטבעי שלו: רכיבה בזוג פלוס ציוד (הונדה אגב מצהירים על יכולת נשיאה של 201 ק"ג חוץ מהרוכב) אבל כנראה שעקב המראה החיצוני שלי (ע"ע ורדה ר.ז'.) לא הצלחתי למצוא מישהי שתסכים לרכב איתי מאחור. בכל מקרה ולו היתה כזו, לא נראה לי שהיתה היא מתלוננת על רמת רכות המושב למשל או מרווח הרגליים. משניהם יש בשפע הן לרוכב והן למורכב. אז יצאתי למרחבים. המטרה הראשונית היתה צפונה. כבישים ואויר שבשבילי הם אויר טרי לנשימה, והתרעננות רצויה מאד מחיי היום יום. זו גם הסיבה שהתעקשתי אני לבחון את האופנוע ולא נתתי אותו לפטיש העל העונה לשם ניב חיימי. קצת אויר, מה יש. אופנוע גדול ונוח בשילוב כבישים פתוחים של לפני הצהריים בדרך לכבישי הצפון, יכולים לעשות רק טוב לגרוטאה משרדית. אבל אז קמה עלי הגרוטאה המשרדית, והמבחן נערך בהרי ירושלים כדי לקצר את אורכו ולא לבזבז זמן בדרך הארוכה אל הצפון וממנו, ולהקדיש כך יותר זמן למבחן עצמו. לא שיש לי מה להתלונן, בכל זאת יום רכיבה, ובכל זאת משהו כמו 5 שעות רצוף וכ- 300 ק"מ קרמו את יום המבחן החוץ עירוני. אבל אני רציתי צפונה, וזה הזמן גם מספיק לזיין ת'מוח ולהתחיל במבחן עצמו. אמרנו כבר שהאופנוע גדול. והוא אכן גדול. אתה עולה עליו ואתה מרגיש מסיביות של קטר. הכידון שלוח הרחק לפנים והידיים נזרקות ממש קדימה כדי להגיע אליו, מתחתיך שוכן מיכל דלק שנראה מספיק כדי להגיע לקהיר בלי לתדלק, ומכיל 25 ליטרים של הנוזל המצוין הזה שמניע אותנו קדימה. המושב רחב מאד, ואינו בצורת המשולש של הדגם הקודם, אלא רחב גם באיזור מיכל הדלק. הונדה מצהירים כי נעשו שינויים רבים במושב כדי שיתמוך בעכוז הרוכב למשך רכיבה ארוך, אך בפועל לא הרגיש המושב טוב יותר מזה של אופנועים המקבילים לורדרו. גובה מושב של 838 מ"מ ומפתח רגליים רחב כתוצאה ממבנהו של המושב, לא תורמים לביטחון של רוכבים נמוכים. מה שכן גורם להם ביטחון הוא השליטה הקלילה עד בלתי נסבלת בקטר ההונדאי כשאתה במהירות אפס. מרכז הכובד הנמוך מאד כנראה עושה את זה לאופנוע, כמו גם תנוחת הרכיבה שמכניסה אותך לתוך האופנוע כמכתב למעטפה. אתה יושב על האופנוע ומרגיש כולך מוקף במתכת ופלסטיק. מרווח הרגליים כמו שאמרנו קודם מצוין, יד ימין נשלחת אל הכידון, סטרטר....
סטרטר?!
סטרטר?!
בשבוע שלפני המבחן רכבתי על עוד אופנוע מבית הונדה, והספורטיבי שבהם. מאז אותו יום גורלי מנועי הטווין נראים לי אחרת. אם לפני כן לא היה מה לדבר איתי על משהו שיש לו פחות מארבעה צילינדרים, הרי שהרכיבה על ה- SP2 גרמה לי להסתכל מראש על המנוע של הורדרו באופן שונה, וטוב שכך. המומנט שהוא משפיע על הרוכב פשוט מרטיט. לא שלמרובע צילינדרים בנפח זהה היתה איזושהי נחיתות מבחינת המומנט, אבל הצורה בה מעביר מנוע V טווין את פעימות הכח אל גוף הרוכב, היא זו שעושה אותו לכל כך מיוחד. רד עם האופנוע למשהו כמו 15 קמ"ש בהילוך חמישי (!!!!), המנוע עומד על כ- 1,300 סל"ד, וסובב את המצערת. הזרקת הדלק החדשה תעשה עבודה מצויינת במציאת התערובת המדוייקת, והאופנוע ימשוך קדימה עם קפיצות כח כל בערך 500 סל"ד עד שהוא יגיע לתחום המוחשי של עקומת המומנט אי שם באיזור ה- 3,000 סל"ד. המנוע הזה נועד ויועד מראש לעבוד בסל"ד נמוך יחסית. לנסיעה רגועה, אין שום צורך לעבור את ה- 5,000, והאופנוע ימשוך כמו פול טריילר אם תרצה לעקוף במהירות המנוע הזו בהילוך שישי. נכון, כמעט שכחתי. השנה נוסף לורדרו הילוך אחד נוסף לחמישה של הדגם הקודם. זו גם מהירות השיוט המומלצת על הורדרו: משהו בין 4,700 ל- 5,000 סל"ד יתנו מהירות שיוט של 140 עד 150 קמ"ש. באיזור השש, מתחיל להרגיש המנוע עסוק. לא ויברציות או משהו שעובר לרוכב מבחינה פיסית, אלא הרגשה ברורה כאילו האופנוע נמצא בהילוך אחד נמוך מדי וצריך להעלות הילוך. אם מתעלמים מההרגשה הסובייקטיבית הזו, הרי שאין בעיה לשייט במהירות של 170 קמ"ש כשהמנוע מגרד את ה- 7,000. בדיוק הקו החוצה בין שיא המומנט לשיא ההספק. משיכת מצערת אגב במהירויות המנוע האלו, תתן משיכה חזקה קדימה כשהתחושה הסובייקטיבית היא האצה חזקה בהרבה משהיא באמת. עניין של אופי המנוע והתחושה שהוא מעביר אל הרוכב.. מי שמתכוון לרכב באמת הרבה ורחוק על הורדרו במהירויות אוטוסטרדה אירופאית, טוב יעשה אם יחליף את גלגל השיניים האחורי לקטן יותר. הררי המומנט של הורדרו יחפו על יחסי ההעברה הארוכים יותר שיקבל האופנוע, ומהירויות המנוע ירדו יחסית למהירות האופנוע, כך שלא תורגש התחושה ה"עסוקה" של המנוע ותבוא על ישראל הברכה. הדרך לכיוון בית שמש עוברת בשיוט של 160 קמ"ש. האופנוע נינוח מתחתי, יציב לחלוטין מבלי שיפריעו לו מכות הרוח הבאות מהמשאיות אותן אני עוקף, נוסך שלווה. המושב רחב ומרופד מצוין, ומיגון הרוח פשוט טוב. המשקף הגבוה זורק את הרוח מעל לקסדה, ואין שום מצב בה מקבל הרוכב מכת רוח כפי שקורה לפעמים באופנועים אחרים. הרוח כשבאה, באה דווקא מאחור. תנוחת הרכיבה עם מפתח הכידון הרחב שחשבתי שיפריע לי ויציק לי לידיים ברכיבה לאורך זמן, התגלה כמצוין לסוג כזה של תיור במהירויות אוטוסטרדה. הרי ירושלים מקבלים אותי ואת האופנוע בפנים מאירות, אבל אני זונח אותם לטובת כבישים אחרים שאני נזכר בהם תוך כדי הרכיבה ומפנה אליהם את הוראדרו. האיכות המעולה של כבישים חדשים מאפשרים לי לבחון אותו גם במהירויות גבוהות יחסית הנושקות לקידומת "2", ובהטיה משמעותית. היציבות הפנטסטית שמפגין האופנוע בקו ישר נשמרת היטב גם כשהאופנוע מוטה. אפילו בליטה בכביש שהורידה לי את הלב למכנסיים במהירות של כ- 190 קמ"ש ובהטיה של כ- 30 מע', הוציאה מהאופנוע מכסימום פיהוק. בסיס גלגלים של 1,560 מ"מ וזוית מזלג בת 27 מע', יכולים להבטיח יציבות במקומות בהם אופנועי ספורט היו מנענעים בראשם. היציבות נשמרת לאורך כל תחום הנסיעה. אבל לנתוני בסיס הגלגלים וזוית המזלג הקהה - כמו גם למשקל, יש מחיר בהיגוי. גם המנוף הגדול שמקנה הכידון הרחב מאד, לא מצליח להעלים את התחושה כי ההיגוי של האופנוע כבד. במהירויות שמעל ל- 120 קמ"ש, צריך להפעיל כח ממשי בידיים כדי להפנות את האופנוע הגדול. היגוי מהיר מצד אל צד איננו בא בחשבון כלל, למעט אם יש לך את הזרועות של שפיצר וצפונה להן. מה שבכל זאת הפתיע בכל נושא ההיגוי הוא דווקא עניין הגלגלים. קוטר של 19 אינץ' מקדימה ו- 17' מאחורה, מבטיחים תמיד הרגשה שקודם פונה החלק הקדמי ומיד אחריו החלק האחורי. כמה שניסיתי להגיע לתחושה הזו בורדרו, לא הצלחתי. יכול להיות שזו השילדה המצויינת שהפתיעה אף היא לטובה, יכולים להיות גורמים נוספים שגורמים להרגשה הטובה שמקרין הורדורו שהוא בנוי מקשה אחת, ובעצם זה ממש לא משנה מה הסיבה. האופנוע מתנהג בעת ההיגוי באופן הומוגני לחלוטין, עם ירידה ליניארית ואחידה עד לרגלית. השילדה כאמור מעולה. צריך להיות ממש אלים על האופנוע כדי לגרום לה לצאת משלוות הנפש שהיא מפגינה, גם בעומסים כבדים יחסית. המתלים משלימים היטב את יחידת השלווה שמעניק האופנוע עם התנהגות וספיגה מצויינים בכל מצב. עצם זה שהם מופיעים ומסוכמים במשפט אחד מבלי שיהיה לי הרבה מה לומר עליהם, אומר מבחינתי את הכל עליהם. את הבלמים לא אהבתי. לא שחסרה להם עוצמה, אבל חסר להם את אותו הדבר החמקמק שהופך בלמים מסתם בלמים טובים, לבלמים מצויינים. הנשיכה המיידית למשל. הבלמים הם מהסוג המשולב. לחיצה על הבלם הקדמי מפעילה את שלוש הבוכנות של הקליפר הקדמי הימני ושתי בוכנות מהקליפר השמאלי, פלוס בוכנה של הקליפר משולש הבוכנות מאחור, עם השפעה על הבוכנה האמצעית דרך שסתום בקרה. בלמים מהסוג הזה תמיד גרעו מהרגש המועבר אל ידית הבלם ואל יד הרוכב, וגם כאן לא השכילו מהנדסי הונדה לגרום לרוכב תחושה טובה יותר בידית הימנית. הרגש לוקה בחסר. הבלם האחורי מפעיל את הבוכנה השישית של הקליפר השמאלי הקדמי, וכמובן את שלוש הבוכנות של הקליפר האחורי. גם שם אין רגש ויותר מכך, אין עוצמת בלימה ממשית אם הרוכב חושב להסתמך בחיי היום יום על הבלם האחורי כמו בגלישה לרמזור למשל. כאמור, לא אהבתי את הבלמים, בעיקר בשל המחסור ברגש. אין נשיכה חד משמעית המודיעה לך שהבלמים נושכים נקודה, אלא בלימה פרוגרסיבית המתגברת ככל שהלחיצה על ידית הבלם חזקה יותר ובעיקר, חסרת רגש. למען הסר ספק ובגלל שמדובר בנושא רגיש ובטיחותי, אין בעיה לעצור את המסה של האופנוע בכל מצב ובכל מהירות. את ההסתייגויות שלי כבר פרטתי באריכות אני חושב, לא? אין לי ספק שאותם הבלמים בדיוק ללא השילוב בין הבלם הקדמי לאחורי, היו נותנים עוצמת נשיכה ורגש גבוהים בהרבה.
סוף יום
אופנוע טוב הורדרו. הדרך בה הוא פועל על הרוכב מעולה. הנינוחות שהוא משרה כך שאתה לא צריך לחשוב כמעט בכלל על תנוחת הרכיבה שלך, או על תפעול של האופנוע, הם בדיוק האלמנטים הנדרשים כדי ליהנות מטיול ארוך טווח של סוף שבוע. הדור החדש של הורדרו לוקח את הדגם הזה צעד אחד קדימה לטובת תיור נוח עוד יותר.
היילייטס
רציתי מאד לבחון אותו בכר המחיה הטבעי שלו: רכיבה בזוג פלוס ציוד, אבל כנראה שעקב המראה החיצוני שלי (ע"ע ורדה ר.ז'.) לא הצלחתי למצוא מישהי שתסכים לרכב איתי מאחור היגוי מהיר מצד אל צד איננו בא בחשבון, למעט אם יש לך את הזרועות של שפיצר וצפונה
שליחת כתבה לחבר
תגובות גולשים    הוספת תגובה חדשה
לא נשלחו תגובות לידיעה


by xol | רשת מתנות מקוריות | דומיין עברי | משחקים וקונסולות | לוח קטנועים ואופנועים