ימאהה FJR1300


ימאהה FJR1300

לכאורה אופנוע תיור כבד ושמן, תכ'ס אופנוע שיכול בשקט לתת בראש בפיתולים, ועוד לא דיברנו על המנוע

עמיר שבתאי  צילום: אפי שמח


יש משהו באופנוע הזה שמגדיר איכשהו מחדש את משמעות ה"ספורט תיור". בעולם כל כך מוצהר לכיוון הספורטיבי או התיורי, הפילו פתאום ימאהה את ה- FJR 1300 לנישה די ריקה: אופנועים שפחות או יותר מסוגלים לתייר למרחקים ארוכים ובנוחות די גבוהה, אך מבלי לוותר על יכולת ספורטיבית איזושהי. כלומר, הכלי לא אמור להתעוות ולגנוח אם הרוכב מחליט פתאום לנער מעט את השיעמום עם זוית הטיה שמקפלת את הרגליות וטחנת את גששי ההטיה. עיצובו של האופנוע אף הוא חדשני ושונה עם זויות משולשות מוזרות משהו שמצהיר כי מדובר באיזשהו קונספט חדש ישן שימאהה מחזירים לחיים. תנוחת הרכיבה על האופנוע מדגישה כי מדובר באופנוע גדול. הרוחב הנשקף באיזור הברכיים, מצריך העברה של המבט מצד אחד של האופנוע אל צידו השני. הכידון אף הוא רחב מאד, מה שמבטיח פקודות היגוי זריזות, ואילו לוח השעונים גדול וברור, משולב אנלוגי/דיגלי, ומראה כל מה שרוכב למרחקים ארוכים צריך לדעת תוך כדי נסיעה. אין בעיה של מקום על ה- FJR. יש לכולם, גם אם אתה מוטציה של 2 מטר. המושב אינו רך כפי שהיה אפשר לצפות מאופנוע תיור אבסולוטי. אבל אין מדובר כאן באופנוע שכזה, אלא באופנוע שגם אמור לענות על צרכים ספורטיביים ברמה כזו או אחרת.

מי אתה
מנוע ה- FOUR (ארבע בוכנתי) אינו  מתבסס על שום דגם אחר של ימאהה שיצא עד כה, אלא מנוע חדש לחלוטין בתכנון. המנוע קונבנציונאלי למדי עם כל הפיצ'פקעס של האופנועים דהיום המודעים לאיכות הסביבה והרעש: 1,298 סמ"ק, 16 שסתומים, הזרקת דלק, ממיר קטליטי ולא פחות משני גלי איזון לפעולת מנוע חלקה. מי שהפתיעה בחסרונה היא מע' ה- EXUP האגדתית של ימאהה שנפקדה מהמנוע. ולא שהוא ממש צריך אותה. אמנם עם 237 ק"ג יבשים ובערך 265 עם מיכל דלק מלא ושמן מים במקומות שרצוי שהם יהיו בהם, מדובר באופנוע כבד למדי, אך המנוע הזה עדיין מספק 145 כח סוס בסל"ד בו מרבית אופנועי הספורט רק מתחילים את הספירה אל מעלה הסל"ד. ואילו כמעט 13 קג"מ ב- 6,000 סל"ד, תורמים מצידם לגמישות מנוע מדהימה. סע בכביש המהיר, לא משנה למעשה באיזו מהירות אתה נמצא וגם לא ממש באיזה הילוך ופשוט תן גז ובקלות תעקוף את המכונית שתוקעת אותך במהירות המזוויעה של 100 קמ"ש. האופנוע הזה יכול בקלות לנסוע במהירות הזו גם בהילוך חמישי, אבל אז זה ממש יהיה בזבוז של המנוע. מהירות שיוט של 160-180 קמ"ש תהיה הרבה יותר הגיונית והמנוע ינשום לרווחה. ודרך אגב: כמעט בשום מצב לא שומעים את המנוע. ההנעה שקטה מאד, ואפילו מכות גז קטנות בעמידה ברמזור למשל, לא מצליחות ממש לחדור את הקסדה בדרך אל עור התוף. שקט בצורה אבסולוטית. מכוניתי משהו… מע' ההינע הסופי של ה- FJR אינה מורכבת מגלגלי שיניים ושרשרת, אל מגל הינע -בדומה לרוב דגמי BMW, אשר מצריכה מרווח טיפולים רחוק הרבה יותר מאשר מע' גלגלי שיניים ושרשרת. מה שמוכיח כי ימאהה כיוונו את האופנוע אל קהל חובבי המרחקים. בנושא זה מגיע צל"ש למהנדסי ימאהה אשר הצליחו לווסת את תנועת הנידנוד הידועה לשמצה של גל ההינע, ולמעט פתיחות מצערת נמרצות ביציאה מפניה בצורה שלא ממש התכוונו מתכנני האופנוע שירכבו עליו, לא מרגיש הרוכב כי הוא אכן רוכב עם גל הינע ולא עם מע' גלג"שים סטנדרטית. נייס.

בעיר?
לא ממש מומלץ. האופנוע כבד רחב וארוך. אך בכל זאת נסיעה בעיר אינה מהווה מפגע של ממש כמו באופנועים מקבילים לו הנמכרים בארצינו. האופנוע אמנם כבד, אך מרגישים את המשקל בעיקר ברמזורים כשהוא נשען לכם על הרגל. תחילת תנועה, וכל המשקל נעלם בדרך נס. האופנוע הנמוך יחסית יציב באופן מפתיע למדי גם במהירות פקקים, והכידון מאפשר זוית צידוד כמעט קטנועית המאפשרת לאופנוע להשתחל לחורים קטנים בצורה כמעט ביזארית יחסית לגודלו של האופנוע. נסיעה עם מצמד משוך במהירות אפסית, מדגישה יכולת אדירה של שמירה על יציבות, ואילו נסיעה תוך עירונית עם הטיות של 30 קמ"ש, מראה כי טוב תכננו המהנדסים את האופנוע הזה כשהוא נשאר אדיש במקום בו אופנועים אחרים שאני מכיר היו מנסים לנשק את החריץ של מע"צ עם הפיירינג. מה שכן מפריע הוא תיכנון הפיירינג, שמוציא את האויר החם הנפלט מהרדיאטור ישירות אל הרוכב, או יותר נכון אל חלקו התחתון של הרוכב, או יותר נכון ישירות אל הביצים. לא ממש לעניין. המתלים בתוך העיר לא מרמזים כי באופנוע תיור עסקינן. הרוכב מרגיש היטב את מהמורות הכרך. אמנם לא בצורה כואבת, הכסא הרחב והרך יחסית דואג למתן את החבטות בדרך מהצמיג אל הגב. אך בכל זאת מדובר במתלים קשים מכפי שהיינו מצפים למצוא על אופנוע שכזה.


קח מקל קח תרמיל
או קיי. למרות שההתנהגות האורבנית שלו בהחלט מפתיעה לטובה, הרי שהסביבה הטבעית של ה- FJR טעונה כבישים מהירים, ורצוי שיהיו מה שיותר ארוכים. האופנוע פשוט נבנה למרחקים ארוכים. המנוע מרגיש בכביש בינעירוני בסביבתו הטבעית, ומאפשר לרוכב לבחור כל מהירות שיוט שבין 120 ל- 240 קמ"ש. עקיפות כאמור הן עניין של מה בכך, והדרך המובילה מבאר שבע לכיוון ערד הראתה גם 260 קמ"ש על השעון. תיבת ההילוכים עובדת חלק מאד, ו"חבל" שהיא מבוזבזת על ה- FJR. האופנוע הזה יכול בכל מהירות שמעל 100 קמ"ש לשמש כאופנוע אוטומטי. סע איתו בהילוך חמישי, תעקוף, תבלום, תאיץ, תוריד מהירות, תנשום, חזור ל- 260 קמ"ש. הכל בהילוך אחד. אין כמעט צורך לשחק בתיבת ההילוכים במהירות אוטוסטרדה, למעט האצות בקצה גבול ההספק. הפיירינג מבודד את הרוכב באופן מספק. חלקו התחתון מגן היטב על איזור הרגליים והברכיים, וכמעט לא מגיעה אליהם רוח מבחוץ. אך אליה וקוץ גדול מאד בה. כל האמור בפרק האורבני לגבי רוח חמה המגיעה מהרדיאטור אל רגלי הרוכב, נכון גם לגבי הכביש המהיר. לא בחומרה שכזו, כי רוח קרירה מגיעה בכל זאת גם מסביב, אך בהחלט מדובר בחום רב מדי המגיע למקום בו הוא לא אמור לנשב. בחלק העליון התקינו ימאהה משקף מתכוונן חשמלית מהכידון, המאפשר לכוון את גובה המשקף בהתאם לצורך הרוכב. בשבילי המצב העליון היה פשוט מעולה, ובודד אותי די טוב מהרוח שבאה לפנים עד כדי שגם במהירות שיוט של כ- 160 קמ"ש, לא הרגשתי צורך לסגור לגמרי את משקף הקסדה. הישג די רציני בהתחשב בתנוחת הרכיבה הזקופה שגורמת לרוח להגיע ישירות אל מרכז פני הקסדה. תנוחת הרכיבה נשארת נוחה גם למרחקים ארוכים. לא הרגשנו צורך מיוחד לעצור בדרך שבין תל אביב לערד למעט עצירה אחת לטובת הצורך האנושי לדיבור כתוצאה משיעמום. המושב נוח למדי, אך קשה מדי לרכיבה ארוכה לפרק זמן ארוך כשהרוכב למעשה מקובע פחות או יותר בתנוחה אחת. אין זה שהמושב עצמו לא ממש נוח, אלא חוסר האפשרות הממשי לתזוזה עליו. הרגליות ממוקמות מצוין לרוכב בגובה ממוצע וצפונה, והרגליים לא מקופלות אחורה בצורה שעוצרת את מחזור הדם. המתלים של האופנוע שהיו קשיחים מדי במהירויות נמוכות, משתפרים ככל שעולה המהירות. מזכיר לכם משהו? נכון. את המשפט הזה אפשר לכתוב על כמעט כל אופנוע ספורט מהעשור האחרון. בדיקה בכביש סדום ערד מגלה כי את אשר יגורנו, בא גם בא. האופנוע הזה עם כל הפוזה התיורית, מיישר כבישים מפותלים בצורה שהשאירה אותי עם פה פעור. לא משנה אם הפניה הדוקה ובמהירות נמוכה, או שהיא ארוכה ומהירה באזור ה- 200 קמ"ש. האופנוע עדיין נשאר יציב, והמתלים מצמידים את הגלגלים לקרקע. נכון, אין מדובר עדיין באופנוע ספורט. שילדת הקורה הכפולה אמנם קשיחה, אך עדיין אם תלחץ את האופנוע למטה תגלה נדנוד מסוים המגיעה מחלקה האחורי באזור ציר הזרוע האחורית. בסיס הגלגלים הארוך שעוזר לאופנוע לשמור על יציבות מרשימה בהטיות מהירות, הוא זה שגם מפעיל מנוף אדיר על ציר האורך של האופנוע, ובסופו של דבר גורם לאופנוע להתנדנד מעט על המתלים. אבל שוב. לא מדובר כאן באופנוע ספורט, והמרחק שבו צריך לקחת את האופנוע אל ציר הלחץ, רק מעיד כמה טוב עשו ימאהה את העבודה בשילוב שבין ספורט לתיור. הכידון הרחב וזוית המזלג החדה יחסית (26 מע') מאפשרים הפלקה מהירה למדי של האופנוע מצד לצד. הפלקה חדה מאד תדגיש את גודלו ומשקלו של המיני לוויתן, ותסביר כי עם כל הכבוד ליכולות הפרטיות, לא לשם הספורט נוצר הוא.

גזר דין

אז מה לא טוב? המתלים לא מעבירים תשדורות מספקת ברכיבה ספורטיבית. במיוחד בחלק האחורי. מרווח ההטיה אינו מאפשר להוריד את האופנוע ממש נמוך, ואפשר להמשיך בעוד מעט בולשיט. כי הרי השורה התחתונה היא שהוא אינו אופנוע ספורטיבי, ולכשכזה, היכולת הספורטיבית שלו יותר ממפתיעה לטובה. אז.. ה- FJR הוא אופנוע שיותר מכל מזכיר את האופנועים של תחילת ואמצע שנות השמונים לפני הולדת האות הקסומה R. אופנועים מרווחים ונוחים, עם תנוחת רכיבה מרווחת, מושב רחב, המון מומנט במנוע, יכולת לתייר למרחקים ארוכים, ובאותה נשימה לצאת לסיבוב קצר בכביש המפותל הקרוב. אמנם אותם ימים אינם ימינו אנו עם מפלצות ספורטיביות כמו ה- YZF-R6, או ה- GSX R1000, ומאידך כורסאות ממונעות כמו ה- R1150RS וה- K1200LT. אבל מה שבאמת חסר בשוק האופנועים היום הוא אופנוע רב גוני, שמסוגל גם לתייר, וגם לפספרט (נו, מלשון ספורט) ובמחיר סביר יחסית. ה- FJR פשוט מצליח לשלב שוב את שני התחומים האלה בדיוק ברגע שבו חשבנו שהם לא יפגשו בצורה מוחשית כל כך יותר לעולם.

 

שליחת כתבה לחבר
תגובות גולשים    הוספת תגובה חדשה
לא נשלחו תגובות לידיעה


by xol | רשת מתנות מקוריות | דומיין עברי | משחקים וקונסולות | לוח קטנועים ואופנועים