בנדיט 1200 נגד פייזר 1000


בנדיט 1200 נגד פייזר 1000

עמיר שבתאי, יהונתן ענפי  צילום: יובל חן



יהונתן נכנס אלי לחדר: "אנחנו הולכים לבחון את הפייזר 1000 מול הבנדיט 1200. ניב בחו"ל, אז אתה יוצא איתי למבחן. תרשום ביומן". עושה פרסה ויוצא מהחדר. אני מסתכל על החלל שהוא השאיר בשוק. הנה עוד בוס נחת לי על הראש. מה אני מגדל פה.. מפלצות?! טוב, אני אני אומר לעצמי: כבר עברו לפחות שלושה חודשים מאז בחנתי אופנוע, ואפילו על ה- SP2 הסופר סקסי לא יצא לי לרכב עדיין. אני מרים את הראש מהניירת של החברה החדשה שממלאת אותי ביותר שעות עבודה ממה שחשבתי: כוס אמק העולם, יומיים רכיבה יכולים לעשות לי רק טוב. שיהיה. ואשר יגורתי בא לי: מגיע יום ראשון, השעה כבר שעת צהריים מוקדמת, האופנועים מחכים בחניה של המע', ואני לא מצליח לצאת מהמשרד. דמותו הגדולה של יהונתן יושבת מתבשלת בתוך חליפת הרכיבה על הכסא שמולי, ואני כבר מזיע בתוך החליפה שלי ועדיין לא מצליח להוריד את הטלפון. אדם עסוק הפכתי להיות. יהונתן מזכיר לי בעדינות שחוץ מזה שהוא תותח, הוא גם לפני הוצאת חגורה שחורה בקרטה ועוד כמה מילים יפניות שנגמרות בהברת המפתח "טסו". לראות בחור בגובה 1.85 עם 90 ק"ג ללא טיפת שומן ועם עוצמה ומהירות של אריה פצוע יושב מולי במבט עצבני, גורם לי לנתק את הטלפון ל-א-ט  וב-ז-ה-י-ר-ו-ת. או קיי... יוצאים.


עולים על כביש מס' 1 לכיוון בית שמש, ואחרי כמה קילומטרים עושים את ההחלפה הראשונה. כבר כאן עולה בנו החשש שאנחנו מערבבים מין בשאינו מינו, ובוחנים שני אופנועים שהקשר ביניהם אינו ממש ברור למעט העובדה ששניהם בדרגת הנפח הנכונה, ואולי גם עיצוב שמרמז שהם פונים לאותו חתך רוכבים. מה עושים?! בוחנים. בעצירה הראשונה אנחנו מעבירים מבט מעמיק יותר על שני האקזמפלרים. שניהם עם שלדת צינורות בסגנון של "פעם". הימאהה מזכיר לי משום מה דווקא את ה- Z1 האגדי של קאוואסאקי. אמנם הוא לא ממש דומה, ולא ממש בנוי בהתאם. אבל משהו בנשמה שלו מזכיר את הזדוניות של ה- Z1. עירום אך לא לגמרי, מסגיר מנוע מוטרף שבולט החוצה מעבר לצינורות השילדה רק כדי להדגיש שהוא פה, ועצם זה שאנחנו יודעים שהוא שייך למפלצת כמו ה- R1 רק מחזקת את תחושת הבלבלת בראש שנשקפת מהמפלץ. הצבע השחור גם הוא בתורו מוסיף לחוויית השאול הנשקפת מהאופנוע, ומבט אל החזית מגלה זוג עיניים רעות שמביטות אליך בהתרסה (אז הבאנו את שפיצר שיסתום לאופנוע את הפה ויראה לו מאיפה משתין הדג). לסוזוקי גם יש מבט עצבן, אבל לעומת הימאהה הוא ילד טוב. אמנם גם הוא אחד מהילדים הרעים של הכתה, אבל הוא לא המופרע שזורק על המורה קונדום ממולא מים באמצע השיעור (נחשו את מי זרקו מהבי"ס בגלל אירוע דומה). הוא בפירוש בעל מראה רך יותר. אבל מה שיפה אצל הסוזוקי הוא הנוסטלגיה הנבעטת ממנו ישר לתאי המוח של ה"פעם" בראש. המנוע מקורר האויר/שמן מגרגר בדיוק כמו כל אחד ממנועי סדרת הקירור הנ"ל של סוזוקי מאמצע שנות השבעים ועד אמצע שנות ה- 90. אני מקשיב ומתענג על הרעש הבשרני של המנוע עם כל הקירקושים של איזור ראשי הצילינדרים שמזכיר את ה- GSX1100ES של פעם . נוסטלגיה במיטבה מהימים שעדיין לא השתיקו מים מתרוצצים מצידי הצילינדרים את רעשי המכניקה הבריאה. הימאהה ליד הסוזוקי ממש אנמי. שקט כמו אותה מכונת תפירה ידועה לשמצה, ולסעפות הפליטה בהחלט מחובר "משתיק" שמונע מכל דציבל מיותר לפרוץ החוצה אל אויר העולם. סטרילי מדי. מזכיר את הסרט המצויר עם הענק המפחיד בעל קול הציפציף. אני מחליט לעלות דווקא על הסוזוקי בגלל הצליל. המנוע מושך יפה, אבל לא יותר מזה. המצערת נדבקת לעצר והאופנוע מאיץ במהירות של אופנוע עם 97 כ"ס ואני עורג לימים בהם הייתי צעיר ויפה עם אופנוע בעל צליל זהה. אבל עליה על הפייזר אחרי הבנדיט מספקת לך מיד פרספקטיבה חדשה לגבי תאוצות. מנוע ה- R1 אמור להיות מעט מתון יותר על פי הנתונים הרשמיים מהמנוע המקורי עם שני כ"ס פחות, אך לא רק שלא מרגישים מתון יותר, אלא שבחלק העליון של הסל"ד המנוע מרגיש בדיוק אותו דבר כמו האח הספורטיבי. הבנדיט מרגיש חזק מאד בסל"ד הנמוך יותר. עד 6,000 סל"ד בערך ובדיקות רול און מאששות את מה שיהונתן ואני חושבים. מסובבים את שתי המצערות עד הסוף בהילוך העליון, ולמרות העליונות הברורה של הימאהה על הנייר, לוקח לו הרבה מאד זמן להתנתק מהבנדיט. לאחר אותו שלב ראשוני, פשוט אין שום נקודה להשוואה בין הכח הכל המתפרץ של הפייזר לעומת המנוע המתון של הבנדיט. אנחנו מגיעים לכביש מפותל משהו ונאלצים ללחוץ חזק על ידית הבלם ממצב של פול מצערת. בלמי הפייזר הם מעולם אחר לעומת בלמי הבנדיט שמרגישים כאילו הם הולכים דור אחד אחורה. אין להם את הרגש והעוצמה המודרניים של הפייזר שמביאים אותך ישירות אל עולם האופנועים הספורטיביים של שנות ה- 2000, לעומת הבלמים של הבנדיט שנלקחו מעולם האופנועים המתונים של שנות ה- 90 למרות הקליפרים משושי הבוכנות. אבל גם אצל הפייזר העולם אינו ורוד לחלוטין, ועדיין חסר רגש בבלם הקדמי.


אנו מתקרבים לפקודת ההיגוי בכניסה לפניה הראשונה שלנו. אני נוגע בידית של הפייזר, וההיגוי החד מוריד את האופנוע למטה בשניה. מזכיר את ה- R6. גם בתוך הפניה הפייזר מזכיר את צמד אופנועי הספורט של ימאהה לבית ה- R, ובדומה להם צריך גם עליו ללחוץ לכל אורך הפניה. האופנוע אינו שומר על קו פניה אחיד, ומנסה כל הזמן לברוח החוצה אל מעבר לקו. המינוס העיקרי של הפייזר הוא המעבר בשינויי כיוון מהירים מצד אל צד אם יש שתי פניות סמוכות אחת לשניה. צריך לתת את פקודת ההיגוי באיטיות מכוונת, שכן אחרת ירים האופנוע בקלות את הגלגל הקדמי לשמיים ואת הלב לכיוון האדמה עקב מרכז כובד גבוה מדי ונטיה גדולה מדי לטובת החלק האחורי. קצת יותר משקל על הפרונט בבקשה. ההיגוי של הסוזוקי לעומתו כבד יותר, אך עגול מאד, אחיד, והאופנוע יורד למטה ושומר על קו הפניה כאילו הדביקו אותו לשם. מעניינת ההשוואה הזו בין שתי הענקיות היפניות: כמעט כל אופנוע שיצא בשנים האחרונות משער של אחת החברות, נשא בדיוק את אותם המאפיינים של אחיו. כל דגמי ימאהה הספורטיביים וגם כאלה שאינם, לא שומרים היטב על קו הפניה ומנסים לברוח החוצה, לעומת כל דגמי סוזוקי שרכבתי עליהם בשנה האחרונה, החל מה- DL (המדהים), וכלה בגדול שבדגמי ה- R, יושבים מעולה בתוך הפניה ושומרים בקנאות על הקו. או כמו שהגדיר את זה פעם דני אנגלברג: "כאילו לקחת את הגלגלים של האופנוע, מרחת אותם בסופר גלו, ובנוסף חיברת אותם לקו עם חבילה של מסמרי 10". איפיון נוסף לשתי החברות הוא בבלמים. הבלמים של ימאהה באופן מסורתי חדים ורגישים, לעומת הבלמים של סוזוקי שבאופן מסורתי ספוגיים וחלשים משהו. אולי הגיע הזמן שמהנדסי שתי החברות יתעוררו קצת ויתחילו לשים דגש על העניינים האלה? בהסתייגות אפשר לציין את ה- R1 החדש (2002) שמהמעט שרכבתי עליו נראה כאילו נפתרה לו בעיית שמירת הקו. אבל סטינו משהו מהעיקר...


בפניות נמוכות ומהירות שני האופנועים אינם מזהירים מבחינת השלדה. את שתי השלדות מרגישים "עובדות", אם כי את זאת של הפייזר מרסנים מתלים בעלי איכות גבוהה יותר מאלה של הבנדיט. המתלה האחורי של הפייזר חסר מעט יכולת בשיכוך ההחזרה, ומקפיץ מהר מדי את הישבן של הרוכב למעלה. אך בכל מקרה הוא טוב יותר מזה של הסוזוקי שכמו המתלה הקדמי, סופג פחות טוב את תחלואי הכביש. עם הפייזר ניתן איכשהו לבלום חזק אל תוך הפניה אם יש לך גם צמיגים טובים שיאפשרו את זה, בעוד המתלה הקדמי של הבנדיט לא יבין בכלל מאיפה נפלת עליו. "היי חביבי" יאמר לך הבנדיט, "אל תאמין לכל מה שהמדבקות על האופנוע אומרות". הפייזר גם כאן מנסה להתיישר, וצריך לתת תשומת לב להיגוי כדי להוריד אותו למטה אל תוך הפניה תוך כדי שידית הבלם לחוצה פשוט מפני שהוא מנסה להתיישר באופן מאד לא אופייני לקוטר החישוק. משמעות נוספת באה מהמנוע. הפייזר, אשר ניחן במנוע סופר ספורטיבי, מכתיב לשאר המכלולים משמעת קשה ועמידה בסטנדרטים גבוהים מאוד שלא פעם אינם מצליחים לעמוד בו. מהלך המתלה הקדמי ארוך מאוד, והכניסה לפניה חייבת להתבצע מוקדם יחסית על-מנת לאפשר למתלים להתאושש (בניגוד לאופנוע ספורט אשר מהלך המתלה קצר וקשיח וזמן החזרה שלו לאיזון ראשוני קצר מאוד) ולאפשר לאופנוע להתנהג "יפה". כמו-כן שילוב של הילוך נמוך לפני פניה בצורה מהירה וחריפה תגרום לנעילה מהירה מדי של הגלגל האחורי של הפייזר ולזריקת זנב בשל גלגל נעול (תענוג צרוף מבחינתי האישית). מרכז הכובד של שני האופנועים ממוקם באופן שונה לחלוטין. הפרש המשקל של 12 ק"ג מורגש הרבה יותר ממה שהיו אמורים להיות מורגשים שניים עשר קילוגרמים בשני אופנועים כאלה. כאן יותר מכל, בא לידי ביטוי ההבדל בין שני האופנועים. שוב, הפייזר נבנה מראש ככלי תזזיתי בעל היגוי זריז מאד וחד (וחבל שהשילדה מתעוותת בעומסים כי אחרת השמים היו הגבול...) ואילו הבנדיט מראש לא נבנה למשחקים ספורטיביים שכאלה. אבל בכל מקרה, וגם כשמנסים להוציא מהבנדיט את מה שהוא אפילו לא מתיימר לתת, נשארת הכניסה לפניה עגולה וחלקה, והאופנוע לא מנסה להתיישר על הבלמים. בפניות חדות עם סליידר נעוץ באספלט (אם בכלל יש כוונה למישהו לעשות זאת), מבנה מיכל הדלק הרחב בפייזר, מאפשר חביקה יעילה על ידי הברכיים בזמן ההשכבה וכך מתקבלת הרגשת חיבור לאופנוע, לעומת הבנדיט אשר מיכל הדלק שלו אנמי יחסי באזור המושב ולכן בזמן חביקת המיכל בהשכבה מתקבלת ההרגשה כי אט אט הגוף מחליק מהאופנוע.


תכל'ס, אין יותר מדי מה להמשיך ולפרט וללהג על יתרונות שיכוך הכיווץ וההחזרה בכל מתלה בשילוב עם עומס קפיץ כזה וכזה ולחץ אויר כזה וכזה בצמיגים בשילוב של מדבקה של שואי על הנעל של שפיצר, והאם היא משפיעה על ההיזון החוזר מלחץ האוויר בצמיג הרזרבי. אולי היפנים כיוונו את האופנועים אל אותו פלח אוכלוסיה, אבל אנחנו מכריזים בזאת כי אין שום דבר דומה בין שני האופנועים הללו. אמנם שניהם בעלי חצי פיירינג, אבל המסיכה הקדמית של הפייזר סמלית לחלוטין, דקה וקצרה לעומת המסכה האימתנית והמסוככת שיש לבנדיט. בפייזר הכידון גבוה יותר ומיועד בבירור אל – כמעט הייתי אומר עולם הסופרמוטרדים. עולם השטויות והחוליגניות על אופנוע. לעומת הבנדיט עם תנוחת הרכיבה ההגיונית בהרבה. תנוחת הרכיבה שונה בשני האופנועים. כתוצאה ממבנה כידון גבוה מאוד בפייזר גוררת תנוחת הרכיבה ישיבה זקופה, לכן לאורך כל ההאצה מתקבלת ההרגשה כי יש צורך לחבוק חזק את המיכל כדי שלא לעוף מהאופנוע. לעומת זאת בבנדיט, הישיבה רוכנת טיפה לפנים כך שבהאצות חזקות, לא מתקבלת אותה הרגשת אוטוטו קטסטרופה.

פסק דין
וזהו גם הסיכום. שני האופנועים הללו שונים לחלוטין אחד מהשני. האחד חוליגני, השני רגוע ונחמד. הראשון רוצה (וראוי) לרכב רק על הגלגל האחורי, השני מעדיף את שניהם על הכביש. כאופנועים, הרי שהפייזר טוב יותר מהסיבה הפשוטה שהמכלולים הם מהדור האחרון של עולם האופנועים. המנוע מתקדם וחזק, המתלים באיכות גבוהה, וכאופנוע הוא אופנוע חוליגנים נהדר, אבל שלא מתאים לכל אחד. מי שמחפש אופנוע כמעט עירום, הרי שלא יחפש מנוע עם פוטנציאל של 270 קמ"ש. הבנדיט הוא אופנוע מהצד השני של הסקאלה. במחיר שלו אי אפשר לרכוש אופנוע אחר בעל איכויות נוחות לרכיבה ארוכה עם יכולת ספורטיבית זהירה. אז מי המנצח? הרוכב. אי אפשר לקבוע כאן ממש מי המנצח. שני האופנועים כאמור שונים לחלוטין בייעוד שלהם, למרות שכביכול הם פונים לאותו קהל. הם מתאימים לרוכבים שונים לגמרי עם אופי שונה לגמרי. כך שכל אחד צריך לרכב על האופנועים הללו כדי להחליט מה ומי מתאים לו יותר. נו, מה לעשות... לא תמיד יש מנצח אבסולוטי.

 

שליחת כתבה לחבר
תגובות גולשים    הוספת תגובה חדשה
לא נשלחו תגובות לידיעה


by xol | רשת מתנות מקוריות | דומיין עברי | משחקים וקונסולות | לוח קטנועים ואופנועים