השוואתי: X9 נגד בורגמן 400


X9 נגד בורגמן 400

מה עדיף? מאמא איטלקית חמה אך חונקת, או גיישה יפנית קרה אך מתמסרת. או לחילופין, מסעדה איטלקית משפחתית, או סושי בר גדול ומודרני?! שני הקטנועים הנבחנים כאן, מגיעים מאותו היבואן (עופר אבניר), אך גם הרוכב המגיע אל אותו היבואן יתלבט בין האיטלקי שופע האיבזור והנורות המנצנצות, לבין היפני המפנק. ה- X9, מיוצר ע"י פיאג'ו האיטלקית, ולא עבר שינויים מהותיים במשך השנתיים בהן הוא מיוצר. הבורגמן 400 לעומתו ותיק יותר בשוק, אך עבר מקצה שיפורים רחב בשנה שעברה ע"י סוזוקי הכולל שיפורי מנוע ושילדה. מחירם הזול יחסית של שני הקטנועים הללו, ממקם אותם היטב בנישת הקטנועים המושגים. כלומר כאלה שלמרות המצב הכלכלי השורר במשק, חלק גדול מרוכשי הקטנועים יכול עדיין להרשות אותם לעצמו למרות נפח המנוע המכובד.
תנוחות
תנוחות
תנוחת הרכיבה של שני קטנועים אלו שונה בתכלית. הפיאג'ו מצויד במושב רחב מאוד ורך יחסית למושבו של הבורגמן, וההרגשה עליו היא ביתית מהרגע שמניחים עליו עכוז. הנחתן של כפות הידיים על גבי כידונו של הפיאג'ו קרובה לגוף ביחס למרחק כפות הידיים הרחוק יחסית של הבורגמן. מרווח הרגלים בשני הקטנועים חסר מעט, אך הפיאג'ו הולך רחוק עם הקטע של תנוחת רכיבה עם רגליים בזוית של 90 מע'. הרבה יותר מכך אי אפשר, לעומת הסוזוקי שאפשר לפרוש עליו את הרגליים ולשלוח אותם קדימה. הבעיה מורגשת בעיקר בנסיעה בין עירונית כאשר רוצים לפרוש את הרגלים לרווחה שם הפיאג'ו מגביל את יכולת ההתרווחות של רגלי הרוכב, מה שללא ספק פוגם בנוחות הרכיבה לאורך זמן. תכולת תא המטען של שני הקטנועים גדולה ובעלת יכולת אכלוס מרשימה. מתגי התפעול של הבורגמן נוחים ונגישים יותר ביחס לפיאג'ו. רכים יותר ובעלי איכות תפעול רכה ויפנית. הפיאג'ו עתיר גימיקים מדליקים כגון רגלית חשמלית מרכזית ורדיו אוזניה לרוכב. הבורגמן לעומתו מאובזר בהרבה תאי אכסון בחלקו הקדמי, אך אין ספק כי בתחום ההייטק והאיבזור מנצח האיטלקי בהליכה. מותקנים בו מגוון אדיר של גימיקים העושים טוב לרוכב. הבורגמן לעומתו סולידי, אך נותן לרוכב את כל המידע הדרוש מלוח השעונים אשר עוצב מחדש בדגם 2003.
בכביש הפתוח
בכביש הפתוח
העדפנו להתחיל את המבחן דווקא מחוץ לעיר כדי לגוון מדי פעם. בפניות בין עירוניות ובמהירות בין עירונית, גילה הפיאג'ו התנהגות כביש עדיפה מהסוזוקי כשהמתלים מכוונים "סטנדרטי". האיטלקי שומר היטב על קו הנסיעה, לעומת היפני שמנדנד את הזנב תחת עומסי הפניה. לאחר נסיעה קצרה, הקשחנו את המתלים. המחשבה לפרטים קטנים באה לידי ביטוי בסוזוקי כשבפיאג'ו מלאכה זו דורשת זמן רב. זאת ביחס לכפתור הכל כך יעיל המוצב בחלקו האחורי והתחתון של הבורגמן, אשר מאפשר את הקשחתו של המתלה ביתר קלות. בתחום ההיגוי מנצח הסוזוקי עם היגוי קליל בהרבה ביחס למתחרה ואף מוליד הרגשת חוסר בטחון קלה ברוכב הבלתי מנוסה בפניות מהירות יחסית. הרגשה זו באה לידי ביטוי בתגובה מהירה מדי של הקטנוע לפקודת ההיגוי ותחושת חופש קלה בחלקו הקדמי. הקשחת המתלה של הסוזוקי העבירה עוד מעט משקל אל חלקו הקדמי של הקטנוע, ונתנה לו בדיוק את האיזון הנדרש שהפך את ההיגוי יציב יותר והעלמותה של הרגשת חוסר הביטחון של הרוכב. בכל מקרה, מדובר בחלק "אפור" של רכיבה מהסוג שלא ממש התכוונו יוצרי הקטנועים הללו כי הרוכב הממוצע יגיע לשם. כך ששני הקטנועים בכל מצב יותר מיספקו את הרוכש המאושר בתחום היציבות בפניות בין עירוניות.
בתוך הפרברים
בתוך הפרברים
רכיבה עירונית בין מכשולי המתכת מרובי הגלגלים הפתיעה לטובה בשני הקטנועים. הציפיה מקטנועים בנפח מנוע גדול ובמימדים גדולים יחסית היתה נמוכה בתנועה העירונית. לכן הופתענו לטובה כיוון שההשתחלות בפקקי תנועה של קטנועים אלה זהה לקטגוריית ה-250. בעיקר בזכות מרכז הכובד הנמוך של השניים, והמימדים שלהם אשר לא גדולים כמעט מקטנועי ה- 250. זוית הצידוד של שני הקטנועים גדולה, ויחסית לגודלם, נוח להשתחל איתם בין המכוניות. בתחום ההשתחלות העירונית מנצח הבורגמן עם היגוי זריז וקליל יותר מההיגוי של הפיאג'ו, מה שמורגש בעיקר בהשתחלות ממושכת בין הפקקים. לצורך נסיעה עירונית שיככנו את עומס הקפיץ (האחורי) בשני הקטנועים. יכולת הספיגה של מתלה הבורגמן טובה יותר ונעימה לגבו של הרוכב, בעוד ששיכוך ההחזרה של מתלה הפיאג'ו מהיר מידי והמתלה חובט בגבו של הרוכב בעת שהוא נפתח לאחר המהמורה. מקדימה מתלי שני הקטנועים נעימים, ומחליקים היטב את פני הכביש. אם לרדת לקטנות, המתלה הקדמי של הבורגמן מגהץ היטב את פני הכביש ומעביר לידיים תחושה של רכיבה חלקה, בעוד זה של הפיאג'ו מעביר את כל מה שקורה בפני הכביש אל ידיו של הרוכב בדמות פמפומים קטנים של חבטות. לא שזה מפריע, אך חובה לציין. לחיצה קלה על מנופי הבלמים של הפיאג'ו מניבה עצירה מספקת של הקטנוע, אך לצורך ביצוע עצירה מושלמת או בלימת חירום, על הרוכב לסחוט בכח את מנופי הבלם כדי לקבל יכולת תאוטה טובה. מאידך, הסוזוקי מצויד במערכת בלימה משולבת המסייעת בעיקר לבלימה פתאומית ומאפשרת לרוכב לא מיומן לבצע ניצול יעיל יותר של מרחק הבלימה. תחושת הבלם בסזוקי ספוגית מידי ודורשת לחיצה ארוכה מאוד בכדי להגיע לניצול הבלמים כיאות. אין ספק כי רוכב מתחיל יעדיף את הבלם המשולב של הסוזוקי. רוכב מיומן יותר ובעל נסיון, יעדיף את בלמי הפיאג'ו שנותנים עוצמה חזקה יותר בבלימות יומיומיות.
יום יום
יום יום
בנסיעות בין עירוניות קצרות, מושב הפיאג'ו נוח מאוד, רך ומפנק, בעוד שמושב הסוזוקי קשה במקצת וצר יחסית. אך ככל שהתארכה הנסיעה, התהפכו היוצרות ומושבו של הסוזוקי הראה עליונות על המתחרה. הסיבה היא התמיכה היעילה יותר לאזור הגב התחתון שמספק מושבו של הקטנוע היפני. המושב הקשה במקצת הפך נוח מאוד ועבד בצורה מושלמת עם המתלים, בעוד שהמושב של הפיאג'ו התגלה כרך מדי, שקע בנסיעה ארוכה, והעביר את מהמורות הדרך אל הרוכב ללא סינון. התמיכה לגב התחתון גם היא חסרה במקצת לעומת הסוזוקי. מיגון הרוח בפיאג'ו מתכוונן לשלוש דרגות גובה, ותנוחת הישיבה מציבה את הרוכב קרובה יותר למשקף. משקף הסוזוקי נמוך ורחוק יותר מהרוכב, ונחות בהשוואה לזה של האיטלקי. בזמן נסיעה מהירה יחסית (120 קמ"ש) מתקבלות בסוזוקי מכות רוח באזור הכתפיים בשל המשקף הצר. תופעה נוספת ברכיבה בין עירונית על גבי הסוזוקי היא רוח חזקה הפוגעת ברגלי הרוכב ולא פעם תכריח אותו להאט את מהירות הנסיעה בכדי לא להלחם עם המכנס אשר עושה את דרכו כלפי מעלה ומקפיא את שאר חלקי הגוף. בעיה זו מתעוררת כתוצאה ממבנה צר ואירודינמי של הסוזוקי בחלקו התחתון והקדמי. מנוע הסוזוקי מאיץ מהר יותר במספר המטרים הראשונים. זאת בזכות מבנה הוריאטור והעברת כוח המנוע אל הגלגל ממש עם תחילת עליית הסל"ד, בעוד שהוריאטור הפיאג'ו משתלב מאוחר יותר. מעבר למהירות זו הפיאג'ו חזק יותר, וגם בביצוע עקיפות במהירות של 120 קמ"ש ומעלה ממשיך לגלות הפיאג'ו עליונות על גבי הסוזוקי. אופיים של המנועים שונה, כשמנועו של הסוזוקי חלק עם אופי יפני מובהק, לעומת הפיאג'ו שמעביר פעימות מנוע בשרניות (שאנחנו דווקא אוהבים) של מנוע סינגל ראוי לשמו.
הכרעת השופטים
רוכש אשר עיקר התנהלותו היא נסיעות קצרות יחסית עם תנוחת רכיבה זקופה ועירונית, אשר אוהב הרבה אבזור ומשחקי תרפיה לאצבעות ידיו, יעדיף ללא ספק את הפיאג'ו האטלקי. אבל.. הבורגמן 400 היפני, עושה את כל הדברים הנדרשים ממנו (בממוצע) טוב יותר מה – X9. מתגי התפעול רכים ונוחים יותר, תנוחת הרכיבה והמושב טובים יותר, המנוע שקט ואינו מורגש, מערכת הבלימה המשולבת עובדת בצורה יעילה וטובה, וההיגוי קל יותר ופחות מאומץ מזה של הפיאג'ו. אומנם הוא יקר יותר, מוגבל במבחר הצבעים הניתנים לבחירה, אין בו את הגימיקים החשמליים שיש לאיטלקי, ומנועו בעל 100 סמ"ק פחות ממנועו של הפיאג'ו, אך בכל שאר הפרמטרים הסוזוקי מנצח את הפיאג'ו, וזוכה פה אחד להיות המנצח המאושר במבחן השוואתי זה.
שליחת כתבה לחבר
תגובות גולשים    הוספת תגובה חדשה
לא נשלחו תגובות לידיעה


by xol | רשת מתנות מקוריות | דומיין עברי | משחקים וקונסולות | לוח קטנועים ואופנועים