דוקאטי מולטיסטרדה


דוקאטי מולטיסטרדה

אני מודה: טעיתי. לא רק שטעיתי, אלא שטעיתי וגם הטעיתי. ולא רק שהטעיתי, אלא הטעיתי אתכם, קוראי. אתם שטורחים כל חודש לקרוא את המגזין. ועל מה כל המהומה והוידוי?! בגליון שעבר הבאתי אתכם הקוראים שלי להכרה כי המונסטר של דוקאטי הוא אופנוע הפאן האולטימטיבי. ובכן, לא עוד! טעות טועים טעינו. איפה הוא ואיפה היצירה הזו הבנויה כולה להנאת רכיבה נטו. נכון שישנה פונקציונאליות, אך רק כדי שהרוכב לא יוטרד מזוטות בדרך למטרה הכללית שהיא פאן עמוק כאותו גרון בשעתו. המולטיסטרדה של דוקאטי הוא הוא הדבר האמיתי. היות ומבחן דרכים משקף גם את התלהבותו של הכותב אותו, אני מצהיר כאן קבל עם ועדה: זהו אופנוע הפאן המוחלט. חוליגניזם לשמו. נכון שיש בו אלמנטים שיכולים לעשות את החיים קלים, ונכון שכשמתעלמים מהעיצוב האוונגרדי שלו הוא נראה כמו עוד דו"ש גדול שהצמידו לו צמיגים שלא ממש שייכים. אבל הכיף עליו מתחיל כבר בישיבה עליו עוד לפני המטר הראשון, והאמת? לא ממש בא לי לכתוב עליו מבחן של ממש. מבחינתי הפרטית השורות הרשומות מעלה מסכמות היטב את מה שאני חושב עליו, אבל אנחנו מקצוענים לא?! אז בואו ואקח אותכם לסיבוב על האופנוע שכל כך הלהיב אפילו זקן שכמותי.


מוציאים לי את האופנוע ומעמידים אותו על המדרכה. העיצוב לא ממש בראש מעייני כרגע, במיוחד כשאני מכיר את האופנוע מביקורים קודמים באולם התצוגה. אך מעולם לא הנפתי עליו רגל, וזה בדיוק מה שאני רוצה מאד לעשות. האופנוע מהצד נראה כמו עוד אחד מהגמלים הגדולים של היצרנים היפנים. נראה בן משפחה של ה- TDM או ה- DL1000. דורון מניע לי את האופנוע, והרעש דומה בדיוק לרעש של המונסטר עליו רכבתי בחודש שעבר. הם משתמשים באותו מנוע. עליה על האופנוע. כל האשליה האופטית שבה נראה האופנוע מהצד כגדול, מתכווצת ברגע. איזה דו"ש, מה דו"ש, מכסימום דישדוש. המשקף נגמר כמעט מתחת לסנטר בדיוק כמו שהיית מצפה מאופנוע כביש "רגיל". פה אתה מקבל לראשונה את ההכרה כי מדובר אולי במשהו שונה מכפי שאתה רגיל. משהו כמו סינגל עם משקף. האופנוע ממש צר. נמשיך. הרגליים מגיעות אל הקרקע כאילו מדובר באופנוע כביש רגיל, ולא כמו באחד היפנים ששורשיהם מגיעים מעולם הדו"ש. פועל יוצא בין היתר של קוטר החישוק הקטן יותר. פה אתה מקבל בשניה את ההכרה שלמרות המראה ולמרות תצורת האופנוע בכלל, האופנוע הזה נבנה לכביש נטו עם רגליים שמגיעות בקלות לקרקע (מה שכמובן נוסך ביטחון כבר ברגע הראשון), ותנוחת רכיבה נייטרלית כמעט לחלוטין. למה כמעט? כי הכסא מושיב אותך בתנוחת רכיבה של אופנוע בעל כידון נמוך ויוצר תנוחת ישבן שאינה סינכרונית עם הכידון. לחיצה על המצמד. הרבה פחות גרוע מאשר המצמד קורע השרירים של המונסטר ודורש כח סביר בהחלט, למרות שהם משתמשים באותם מכלולים. שיחרור מצמד עם סיבוב הכידון ימינה לטובת ירידה מהמדרכה. האופנוע נענה לרוכב באופן מוחלט ונוסך ביטחון כבר משני המטרים הראשונים של תנועה. גז ראשון. וווווווווווווווווווווווווו. מה ווילי?! איזה ווילי פתאום?! למה? מאיפה? אני מגיע לרמזור הראשון של צומת דרך פ"ת המסגר. ירוק. שוב שילוב לראשון. לא מתאפק. סוגר גז ופותח חזק. הגלגל הקדמי רואה עננים וקצות השפתיים שלי לוחכות אוזניים. אני מגיע לצומת הבאה ועוצר ב"הייסייד" אצל זיו ושלומי. מתחרט ולא עוצר לקפה. התנועה הבאה מובילה מהרמזור שמאלה חזרה לדרך פ"ת. ירוק. הגלגל הקדמי מרחף מעל פני הכביש עם הפתיחה הראשונית של הגז עד לפקודת ההיגוי שמשכיבה את האופנוע לשמאל. המעבר להטיה כל כך מושלם, שהאופנוע יורד עד לרגלית אפילו עם רוכב פחדן כמוני, וזו בכלל הפעם הראשונה שאני משכיב אותו. פתיחה חזקה של הגז. הילוך שני. הגלגל האחורי מחליק אך לא חזק. האספלט באיזור הזה באיכות מעולה. בלימה חזקה לימינה לרח' חשמונאים. הטיה. גז. ווילי. בלימה. רמזור. ווילי. רמזור. פניה. כביש חלק. החלקהההההההההה...... ואנחנו רק ב- 10 הדקות הראשונות של רכיבה על המולטי.....
חוליגניזם
ההתלהבות הראשונית גומרת אותי. אני דוחה פגישה שהיתה אמורה להתרחש בעוד כשעתיים לשעות הערב, ומפנה את הכידון לכיוון הכבישים הפתלתלים של הרי ירושלים. אין כמו כבישים בעלי אחיזת כביש משתנה כדי לבחון אופנוע כמו זה שמולנו. חלקי הכביש בעלי האחיזה יכולים לשמש כר נרחב למבחן של השילדה בעומס גבוה, וקטעי הכביש החלקים יותר ישמשו לצד הכיפי שיכלול החלקות זנב ביציאה מהפניות. אני עולה על כביש מספר 1 כשהמטרה היא לרדת באיזור מודיעין ומשם להמשיך בדרך לא דרך לכיוון לטרון. איזה מודיעין ואיזה נעליים. הדרך אל האיזור הזה עוברת לי בגז פתוח עד הסוף כל הדרך, ומסתבר שהיציאה לכיוון מודיעין תקועה בדיוק באמצע סיבוב ארוך ארוך כשהמולטי נמוך נמוך ימינה ועל שעון המהירות מופיעות הספרות 195. לרגע פועל הרציו, ואני מטה עוד את האופנוע לכיוון הנתיב הימני. "קחחחחחחח" אומרת לי הרגלית הימנית כשהיא מלטפת את הכביש במהירות עצומה מבחינתי. "מה, השתגעת"? תראה איזה סיבוב מטריף. אני מפנה את השאלה גם אל השילדה, אבל היא בכלל נראית משועממת מכל הסיפור. "סתם תקעו אותי באופנוע הזה" היא לואטת לעברי. "לא יכלו לתקוע אותי באופנוע עם איזה 130 כ"ס כדי שאתאמץ קצת לפחות?". הזרוע האחורית החד צידית היפיפיה מביעה שמץ של חוסר שביעות רצון מהחיבור שלה לשילדה, והאופנוע כולו אומר "שלא תעיז להוריד גז". הלחץ שובר אותי ואני משאיר את המצערת פתוחה. מסתבר שהטיול שלי ושל המולטי יתחיל מירושלים.
העליות לירושלים עוברות כחוויה. הלחץ שמניבה פניה של 180 קמ"ש על נקודת החיבור של הזרוע האחורית אינו לחץ של פניות של 120 קמ"ש, ושם לא מורגשת שום בעיה בקשיחות. הכביש פנוי יחסית בשל שעת לפני הצהריים המאוחרת, ואני משאיר את המולטי כל הזמן בתחום הסל"ד שבין 6,000 ל- 8,500. אני לא יודע בשלב הזה מהי עקומת הכח של המנוע, אבל בתחום הזה רצועת הכח שלו מרגישה הכי טוב גם בהילוך העליון. מה המהירות המירבית של האופנוע? לא יודע. לא טרחתי לבדוק כי זה ממש לא הקטע כאן. אף אחד לא מצפה ממנוע V2 עם שני שסתומים לצילינדר לשבור שיאי מהירות. מה שאתה כן מצפה ממנוע כזה ועוד בזוית של 90 מעלות הוא למומנט אדיר בכל תחום סל"ד, והמנוע באמת מספק את הסחורה. אין בעיה לרדת למטה בסל"ד, לתת גז, ולעקוף כל עגלה ארבע גלגלית בדרך המהירה. אם בכל זאת תרגיש צורך (כמוני) לשחק בהילוכים – כאמור, לא נתתי כמעט למנוע לרדת מה- 6,000 סל"ד, תגלה תיבת הילוכים טובה מאד. לא רכה כשל היפנים מהדורות האחרונים, אבל היא לא צורכת שום תשומת לב מיוחדת או מאמץ מצד הרוכב לתפעול שלה. במהירויות האלו גם מתגלה המשקף הגבוה כיעיל למדי. לא הרגשתי צורך בשום מצב וגם כשמהירויות עברו את ה- 200 קמ"ש על השעון להתכופף ולהסתתר מתחתיו. ה"מכות" שהרוכב מקבל בראש מהרוח הינן גבוליות ביותר ולא ממש מוחשיות. מה שכן מפריע הן המגרעות במיכל הדלק שבנויות כנראה במידות של קפירוסי. רוכב ממוצע ירגיש את הברכיים כל הזמן מחוץ למגרעות. מזל שתצורת הפיירינג מסיטה את הרוח מהברכיים כי אחרת היתה יכולה להיות לאופנוע הזה בעיה רצינית עם כל רוכב בגובה שמעל 1.70 מ'. אני מגיע לסט הראשון והמהיר של העליות לירושלים. ההיגוי מדהים. אין לי שום מילה אחרת. שילוב של תצורת מנוע שמכתיב מרכז כובד נמוך, תנוחת רכיבה זקופה ש"משחררת" את הכידון מעולו של הרוכב, ופרונט משוחרר מאותו רוכב בשילוב כידון רחב, גורמים למולטיסטרדה לפנות במהירות ללא שמץ של מאמץ מהרוכב. אני מעלה בכוונה את המהירות עוד בישורת רק בשביל לבחון את ההיגוי. כ- 210 קמ"ש על השעון ואני דוחף את הכידון כדי לעבור נתיב. נטול השכל.. סליחה. נטול מאמץ בכלל... אמרתי כבר שאני אוהב את האופנוע הזה? המתלה הקדמי משלים את פעולת הפרונט עם עבודה מצויינת, אבל אנחנו מקדימים את המאוחר.
שער הגיא. אני עובר את השמאלית השלילית הזו שאני לא ממש אוהב וכבר שנים מפחידה אותי כל פעם מחדש, ומגיע לסט העליות השני. אני נדרש פה לראשונה לבלימה חזקה אל תוך פניה. עוצמה לא חסר. שני דיסקים בקוטר 320 מ"מ ועם ארבע בוכנות לקליפר יעשו את העבודה ללא ספק. אבל חסר רגש המודיע לך מה קורה בין הרפידה לדיסק וכמה חזק היא נושכת אותו. או במילים אחרות, מתי לצפות לנעילה. מאחור המצב סביר. לא ממש שמתי דגש על הרגש, אני מודה, אבל עוצמה לא חסרה. עוצמת הבלם ומהלך הרגלית מעולים ומתאימים לאופי הרכיבה ותצורתו הכללית של האופנוע.
חוסר יציבות נפשי
חוסר יציבות נפשי
שינוי בתכניות. אני מגיע לירושלים ובהחלטה של רגע פונה שמאלה לכיוון המוביל בסופו של דבר לנבי מוסא ויריחו. אני מכיר שם כמה כבישים טובים שאני שמח להיווכח שהם עדיין שם ובאיכות סבירה עקב מיעוט המשתמשים בהם. אני מקווה שאף צלף לא מטווח לי עכשיו את קסדת ה"דגל ישראל" שלי ומתפנה למתלים. המתלה הקדמי כאמור מצוין, ובמקרים רבים מחפה על חוסר הרגש מהבלמים. המידע שהוא מעביר אל הכפפות שעל הכידון פשוט מצוין, והפרוגרסיביות שלו בבלימות חזקות ועמוקות מצויינת. בל נשכח שלמתלה הזה יש כמה מ"מ נוספים להתמודד איתם עקב מהלך מתלה ארוך יותר (165 מ"מ) מאופנועי כביש רגילים, ולכן העומסים עליו בפניות גדולים יחסית. אך בכל מקרה הוא קשיח מאד, סופג מצוין את הכביש ומעביר מעולה את המידע מפני הכביש אל הידיים. בבלימות ממש מרגישים איך לאחר השקיעה הראשונית בתחילת תהליך הבלימה, מתנגד הבולם יותר ויותר לשקיעה ומשאיר תחום שיכוך מספק אם נתקעת במהמורה כשאתה בתוך פניה ועדיין על הבלמים שמה לעשות, מחסלים חלק גדול ממהלך המתלה. המתלה האחורי מצוין. לא פחות. סופג מעולה, שיכוך ההחזרה שלו מצוין, והוא ממש מעביר הרגשה של ריחוף מעל פני הכביש, אך מבלי לגרוע מהרוכב מידע לגבי מה קורה מתחת לתחת. הכבישים החלקים מוכיחים דבר נוסף, לגבי באופן אישי לפחות: לא הרבה השתנה באופי העברת הכח של המנועים מקוררי האויר של דוקאטי מהפנטה 600 שהיתה לי לפני 12 שנה. הצמיגים אמנם טובים ואוחזים יותר מהצמיגים דאז, אך המומנט העדיף של המולטי על אותה פנטה ענתיקה מתגבר על האחיזה של הצמיגים, ואני מלווה כמעט כל יציאה מפניה בהחלקה של האחורי. השילדה המצויינת נותנת ביטחון מוחלט, ועם הביטחון העצמי המתגבר אני מחליק את האחורי בכל פעם במהירות יותר ויותר גבוהה. אין בעיה. צריך רוכב ברמה גבוהה יותר ממני כדי להוציא את המולטי משלוותו בהחלקות זנב. ואני חשבתי שאני דווקא טוב בקטע הזה. ישנם כמובן פרמטרים נוספים בהם בוחנים אופנוע. יכולת המראות לחזות את העבר למשל, אבל אני אחסוך מכם את הקטע הזה. האופנוע הזה הוא בן כלאיים מוזר שספק אם מישהו חשב שייצא מה שייצא. אני רואה את המהנדסים של דוקאטי מנסים להוציא "סתם אופנוע כלבו", אבל בשונה ממהנדסים יפניים, קשיחות מכלולים זה כל מה שהם מכירים. הם לא מכירים אופנוע עם מתלים ממש רכים וארוכים, או שילדה אחרת ממסבך צינורות רצחנית וקשיחה. המולטי הזה הוא לדעתי פשוט טעות. וכמה שהטעות הזו מבורכת...
הביתה. בשמחה רבה?
אני מסיים את המבחן ומגיע הביתה. רק אופנוע אחד עשה לי את זה בשנים האחרונות, וגם הוא לא הביא לי את רמת הריגוש של המוליסטרדה. אני מתיישב לידו עם פנקס ועט לרשום לי את התזכורות החיות במוח המוגבל שלי לפרק זמן קצר לפני שהן נשכחות, ומקשיב לפצפוצים של התקררות המנוע מקורר האויר המתנפצים באקו חזק את הקיר לידו חונה האופנוע. חסר רק גבעול בפה להשלמת התמונה. רבות דיברו בתחילת העשור הקודם על ה"אופי" של הדוקאטים. "אופי" שכלל בעיקר תקלות שתורצו על ידי הרוכבים העקשניים (וביניהם אני, עד שבאתי אל הנחלה היפנית והשתקעתי שם) כמשהו שחייבים לחיות איתו. ובכן לא עוד. אם לשפוט על פי שני הדוקאטים היחידים מהדור החדש עליהם רכבתי, אופי איטלקי מקבל משמעות אחרת לגמרי בעידן החדש של דוקאטי. אופי הוא אופי יצרן אמיתי שאי אפשר למצוא אצל היצרנים האחרים. אופנועים מסוג שונה. בנויים בראש שונה. מהונדסים אחרת. אופנועים שכשאתה רוכב עליהם אתה מגלה עולמות רכיבה וצורות העברת החוויה מהכביש אליך באופן אחר משהכרת. המולטיסטרדה הוא הכי הרבה אופי שיש. הוא בנוי אחרת. הוא מעביר אליך אחרת את חווית הרכיבה. הוא ללא ספק יצא משהו אחר לגמרי עם אספקה אחרת לגמרי של חומרים ותחושות ואופי רכיבה וניהוג משהתכוונו אלה שבנו אותו. חוסר הנסיון של דוקאטי בבניה של אופנועים שאינם אופנועי ספורט או ספורט תיור יצא מבורך. מבורך מאד. בעיני – כמו שבטח כבר הבנתם, המולטיסטרדה הוא האופנוע המהנה ביותר שרכבתי עליו אי פעם. אופנוע שהוציא ממני את מה שכבר מזמן חשבתי שנעלם.
שליחת כתבה לחבר
תגובות גולשים    הוספת תגובה חדשה
1.razמולטיסטראדה06/08/2006 12:37:17
1. לא ציינת מהו האופנוע השני שעשה לך את זה. 2. האם יש ניסניון בארץ (או בכלל) בנושא האמינות? זו היתה ה בעיה של האיטלקים- אחרת- גם אני הייתי רוכש מולטיסטראדה (היום על וי סטרום 650)


by xol | רשת מתנות מקוריות | דומיין עברי | משחקים וקונסולות | לוח קטנועים ואופנועים