2006 - סיכום עונת המוטו GP

17/11/2006 22:38:11

עונת 2006 היתה אחת העונות המרתקות בעשורים האחרונים, כשימאהה וולנטינו רוסי עושים לנו את העונה לבלתי צפויה יותר ויותר מירוץ אחר מירוץ. סיכום, וצפי לעונה הבאה

את העונה הזו לא עשו לא ולנטינו רוסי ולא ניקי היידן. את העונה הזו, עונת 2006, עשו שני גורמים בלבד: הראשונה היא ימאהה, והשני הוא טוני אליאס ושתי אלפיות שניה. לא אף אחד אחר שיחק גורם כל כך מרכזי בעונת 2006. 

כמובן שישנם גם אחרים: ניקי היידן ו-HRC שכמעט הרסו לו את התואר באיוולתם ועיוורונם, וכמובן הרוכב הטוב בתבל, ד"ר רוסי. שלושת אלה השפיעו גם הם על האליפות, אך לא כמו השניים האלה למעלה. 

יש אולי משהו מאגי בזה שהעונה שלא היתה העונה של רוסי, היא דווקא העונה שהיתה אמורה להיות האליפות השישית הרצופה שלו. מזכיר לכם מישהו? גם מיק דוהאן נפצע ב-99 בדרך לאליפות שישית כשאין לו באופק יריבים רציניים, מלבד אולי אלכס קריבילה וקני רוברטס ג'וניור שזרח באותה השנה ובשנה שאחריה. בניגוד לדוהאן, רוסי לא פרש, ויש לו לפחות את העונה הבאה. 


נבחרת 2006

הסיפור של הרוקי'ס
אבל הייתי מעוניין להתחיל דווקא בדבר אחר לחלוטין. אני לא זוכר שנה שבה הופיעו כל כך הרבה כישרונות כל כך צעירים וכל כך בולטים כבר מעונתם הראשונה בקטגוריה הבכירה, ובאופן כל כך מתמשך לאורך העונה כולה. הראשון הוא כמובן הרוקי של השנה. האיש שבא כהבטחה גדולה, ומימש אותה עד תום. כנראה שאפילו יותר מהשאיפות שלו עצמו, ובטח יותר מהשאיפות של הונדה שהביאו אותו לשם. פעמיים אלוף העולם בקטגוריה הבינונית דני פדרוסה, ובחלק מהעונה מקום שני ושלישי בטבלת האליפות עם מיקום חמישי סופי, סבל מפציעה בחלק השלישי של העונה, וגם עם חור בברך הצליח להביא את עצמו לפודיום. אני חושב שמאז עונת 1983 ופרדי ספנסר שהפציע ונעלם החל מעונת 1985, לא היה רוקי כלשהו כל כך מורגש וחזק בתמונת האליפות כמו דני פדרוסה. כבר במירוץ הראשון שלו בחרז הגיע שני, ניצח את המירוץ הרביעי של העונה בסין ואת המירוץ התשיעי באנגליה, ו"על הדרך" לקח גם עוד כמה פודיומים כשלכל אורך העונה הוא כח שצריך להתחשב בו. אמנם בקרב ראש בראש מול רוסי הראה לו רוסי היטב מאיפה מכווננים לימאהה שסתומים, אבל אנחנו מדברים על קרב ראש בראש עם האלוהים של ענף רכיבת האופנועים. פדרוסה הראה שגם בקטגוריה הבכירה, ש"הרגה" לאורך ההיסטוריה כל כך הרבה סופר רוכבים שבאו מהקטגוריות הקטנות, הוא יודע לרכב באגרסיביות ובמהירות שאפיינה אותו בשתי עונות האליפות ב-250. תחום הבלימה הוא משהו שלוקח פדרוסה למקומות חדשים לחלוטין, ואפילו רוסי נאלץ להתאמץ ולנצל את כל כושר וכישרון הרכיבה האדירים שלו כדי לנצח את פדרוסה על הבלמים בספאנג למשל, ומעניין היה לראות מה היתה התוצאה בדו הקרב על הבלמים, לולא החור שחטף פדרוסה ביום ו' בברך ימין שלו. הבחור השקט והמופנם מזכיר בהתנהלות שלו את מיק דוהאן. שקט, לא חברותי במיוחד, מפוקס לחלוטין במטרה אחת והיא לנצח מירוצים. כל כך שונה מרוסי, וכל כך דומה בסופו של דבר. שני פנומנים.

שני לפדרוסה השנה היה קייסי סטונר. האוסטרלי, בן גילו (21) של דני פדרוסה ושניצח אותו 4 פעמים בעונת 2005 ב-250, היה גם היריב של פדרוסה לתואר הרוקי של השנה עם מאבקים כמעט קבועים בחמישיה הראשונה. אך בניגוד לפדרוסה, סטונר לא יודע תמיד להרגיש את קצה קצותן של מגבלות מכלוליו של האופנוע ולרכב בדיוק שם. התוצאה היה נפילות חוזרות ונשנות והרבה תסכול. כבר במירוץ השני של העונה בקאטאר, קבע סטונר זמן פול מדהים, ומירוץ אחד אחר כך בטורקיה, כבר עלה על הפודיום. עם מעט פחות התרסקויות, היה מיקומו בטבלת האליפות גבוה יותר. אבל כמו שאמרו כבר אלפי פעמים: כדי לנצח מירוצים, צריך קודם לסיים אותם.

כריס ורמיולן המוכשר הראה מדי פעם ניצוצות של רכיבה, אבל לא הגיע למעמד של שני אלה למעלה. יכול להיות שלו רכב על הונדה היה מגיע להשגים טובים יותר, אבל זהו לא פרמטר. ורמיולן לא הביא אפילו תוצאות קרובות לאלה של ג'ון הופקינס, חברו לקבוצת סוזוקי, ומלבד הובלה במירוץ אחד ופודיום אחד באוסטרליה, לא בלט כמו שני הצעירים האחרים.

הולכים באים
לחלק מאיתנו זה עצוב, לאחרים מאיתנו לא, אך בסוף העונה החליט סטה ג'יברנאו לפרוש. הרוכב, שהיה חלק מסצינת הקטגוריה כל כך הרבה שנים, פרץ קדימה במיוחד בעונות 2003 ו-2004 כשחזר להונדה לאחר שרכב על סוזוקי, כשהוא מצליח על מנועי 4 הפעימות יותר משהצליח אי פעם על מנועי 2 הפעימות. בשתי העונות האלו סיים שני לרוסי בלבד, כשהוא מצליח אף לנצח את רוסי מספר פעמים בקרבות ראש בראש. הפרישה של סטה באה לאחר שתי עונות מאכזבות כשהוא סובל מקללת ה"ווינרים": ברגע שאתה מפסיק לנצח מירוצים, זה לא משנה שאתה בחמישיה הראשונה, ודבקה בך תווית המפסידן שלא מצליח לחזור ולנצח. סטה עצמו לא האמין שאי פעם יצליח להגיע למעמד שהגיע, ובניגוד לאחרים (מי אמר מקס ביאג'י?), ידע לדחות הצעות מקבוצות מוטו GP שונות – בהן קאוואסאקי וכנראה גם הונדה LCR אותה עזב השנה סטונר לטובת דוקאטי, ולפרוש בזמן עם הערכה עצמית וגאווה של של מי שנגע בפיסגת העולם.

הזכרנו למעלה את קני רוברטס ג'וניור וקבוצת סוזוקי איתה זכה בעונת 2000 באליפות, כשלצידו רוכב סטה ג'יברנאו. העונה, לאחר שאף אחד פחות או יותר לא היה מוכן להעסיק אותו, הוא מצא עבודה אצל אבא – קינג קני רוברטס. שלוש פעמים אלוף העולם, ומי שאולי אחראי יותר מכל למצב שהלך והשתפר של רוכבי המירוצים בכלל, כשארגן מול ה-FIM מרד רוכבים בסוף שנות ה-70. כך יצא ששני הצדדים, האב והבן, הרוויחו. קבוצת KR לא נהנתה מעולם מרוכבים מהרמה הגבוהה של ג'וניור, ולקני הבן היה מקום לרכב בו. יצא לו טוב לג'וניור. KTM, שהיתה אמונה על אספקת מנועי V5 לקבוצת KR, הבריזה בצורה מכוערת לרוברטס סיניור, וסיניור למד רק מהעיתונות כי KTM למעשה מפרה את ההסכם איתו ומפסיקה לספק לו מנועים. אלוהים יודע איך, אך רוברטס הצליח לשכנע את הונדה לספק לו מנועי V5, ולמעשה הצילה את הקבוצה מפירוק – זמני או מוחלט. 

וג'וניור, שהפך כבר לבדיחה של מסקרי וכתבי עולם המוטו GP, החל אט אט לחזור לכושר מבצעי גבוה. בניצוחו של סיניור, הביא ג'וניור לקבוצת KR הפרטית את ההישגים שתמיד חלמו עליהם. לראשונה עמדו קבוצת KR על הפודיום, ויותר מפעם אחת. בקטלוניה ספרד, ובפורטוגל, לקח ג'וניור את המדרגה השלישית על הפודיום, ובחלק גדול מהמירוצים היווה חלק מחבורת החוד.

הסיפור של רוסי וימאהה 
אבל דווקא רוכב אחד השפיע יותר מכולם על טבלת האליפות, וקבע במו ידיו את האלוף של 2006. טוני אליאס. הרוכב שידע להתאכזר אל אופנועי ה-250 ולפתל ולקמט אותם במירוצים, נעלם לחלוטין והפך לצל חיוור של עצמו עם המעבר למוטו GP. דווקא הוא קבע יותר מכל, את אלוף העולם של מירוצי הכביש הכי הכי בעולם לעונת 2006. טוני אליאס, ושתי – שימו לב – אלפיות שניה.

רוסי התחיל את העונה גרוע. סליחה, הוא התחיל את טרום העונה גרוע. רוסי ואדוארדס לא חדלו להתלונן לאורך כל ההכנה לעונת 2006 על אופנוע גרוע. לא ג'רמי ברג'ס המדהים, ולא מהנדסי ימאהה, לא הצליחו להתגבר על תופעת ה"רעידות" של דגם 2006 של ה-M1 בהאצות ותחת בלימות. לא היה חלק באופנוע שנזנח. החל מעבודה על פרופילים של צמיגים מיוחדים שבאו ממישלין, וכלה בשינויים גיאומטריים בשלדות שונות שהותקנו באופנוע. שום דבר לא עזר, ושני רוכבי ימאהה המשיכו לאורך כל קדם העונה להשיג זמני הקפה נמוכים בהרבה משל רוכבי ההונדות. 

עוד טרם המירוץ הראשון החל לזעוק מזלו הרע הצפוי של רוסי. שמן שפרץ ממנוע אופנוע קבוצת הלווין של דוקאטי - פראמאק דאנטין, רכוב על ידי אלכס הופמן, גרם לרוסי להחליק, ולצאת להקפות הדירוג עם אופנוע מספר 2 שלא היה לגמרי מוכן, ורוסי החל את המירוץ מהמיקום התשיעי בלבד בשורה השלישית על הגריד. 

ואז הגיע המירוץ. רוסי מתחיל את המירוץ על אופנוע שהוא "בסדר" אתו, רק כדי שכבר בתחילת המירוץ ייכנס בו טוני אליאס מאחור, ויפיל את רוסי. רוסי הצליח אמנם להרים את האופנוע ולהמשיך את המירוץ, אך סיים אותו עם שתי נקודות בלבד במקום ה-14. 

בקאטאר נראה היה שהכל חוזר לשיגרה עם ניצחן של רוסי. אמנם את תופעת הרעידות לא הצליחו ימאהה לפתור, אך הרוכב הטוב בעולם הצליח בכל זאת לנצח את המירוץ. אך כבר במירוץ הרביעי המשיך מזלו של רוסי לתעתע בו. הימאהה הבעייתי גורם לרוסי להתחיל את המירוץ מהמיקום ה-13 על הגריד, אך הוא מצליח במהלך המירוץ ברכיבה סופר וירטואוזית עם אופנוע שרואים בעין שהוא לא ברמה של שאר האופנועים, להגיע עד למקום החמישי במירוץ. אבל אז, שני צמיגי המישלין החדשים מתפרקים לו. קודם האחורי ואחר כך הקדמי, ורוסי נאלץ לפרוש מהמירוץ ללא נקודות.

מירוץ לאחר מכן, בצרפת, היה לי אישית אחד הרגעים האמוציונליים ביותר אי פעם בהרבה שנים של צפיה במירוצי הגרנד פרי. רוסי סוף סוף מצא את עצמו על האופנוע שלשם שינוי פעל ברמה סבירה, ולמרות שהחל את המירוץ מהשורה השלישית, הוא מצליח להגיע קדימה, לנצח את פדרוסה בקלילות בקרב הראש בראש הראשון שלהם, ולהוביל את המירוץ בארבע שניות תמימות בדרך לניצחון סוחף כמו בימים הגדולים. אבל אז, 3 הקפות לסיום המירוץ, שובק מנועו של הימאהה, ורוסי מתגלגל על האופנוע המת, לא מאמין, אל שולי המסלול. דקות ארוכות נשאר רוסי ישוב על האופנוע הדומם, מסרב להאמין, ובוכה כל הדרך אל הטריילר ברכב האיסוף.

שני מירוצים אחר כך ושני נצחונות במוג'לו וקטלוניה, כשנראה שהעניינים שבים לתקנם, שב המזל הרע לפקוד את רוסי מכיוון אחר. פציעה עקב התרסקות במהירות גבוהה באימונים טרם הסבב ההולנדי, שלחה את רוסי להתחיל את המירוץ מירכתי הגריד מהמיקום ה-18, ולסיים אותו במקום העשירי באופן המופלא שרק רייסרים ענקיים יודעים לייצר, עם יד סדוקה, חבלות בחזה, ושטף דם במרפק.

במירוץ ה-11 בלגונה סקה, שבו שני גורמים לשתף פעולה ולחבל לרוסי באופנוע בעונה מלאת תקלות. גם הצמיג האחורי של האופנוע החליט לסיים את חייו מוקדם יותר משאמור היה, וכשרוסי החל לשייט אל קו הגמר כדי להציל כמה נקודות, שבק שוב מנועו של הימאהה חיים. כאן כבר לא ראינו דמעות של רוסי, אלא השלמה. רוסי הרים את הידיים בכניעה ובחיוך מובס. כשמרפי מחליט להיות החבר הכי טוב שלך, אתה לא יכול לעשות שום דבר נגד זה, אפילו אם אתה רוסי עצמו. 

כאן פחות או יותר, נפסק מזלו הרע של רוסי. אמנם האופנוע עדיין לא היה ברמה של ההונדות, אבל שילוב של אופנוע 2005 עם חלקים מהאופנוע של 2006, היו מספיק טובים לרוסי לשוב ולנצח, ולסיים במירוצים אחרים על הפודיום, ובדיוק כשצריך היה, לפני המירוץ האחרון לעונת 2006, מצא את עצמו רוסי לראשונה מוביל את טבלת האליפות. 

במירוץ האחרון של העונה כבר הכל היה כמעט בסדר. אמנם האופנוע עשה בעיות באימון בוקר קטסטרופלי, אך רוסי היה אופטימי. רוסי התחיל גרוע מאד ואף התנגש בהיידן, והגיע שביעי אל הפניה הראשונה מעמדת הפול. אבל אז, באופן כמעט מיסטי ולחלוטין לא אופייני, מחליק רוסי החוצה המירוץ במהירות נמוכה. רוסי שב למירוץ לאחר כחצי דקה, אבל היידן כבר הרחק מקדימה. רוסי לא מצליח לקבוע זמנים מהירים משל המובילים, בהם היידן, ולמעשה מפסיד את האליפות.

הסיפור של היידן והונדה
הסיפור של אלה בעל הרבה פחות תהפוכות משל רוסי. אם הסיפור של רוסי עשה את עונת 2006, הרי שהיידן היה ההיפך הגמור, כמעט. פודיום אחר פודיום, שני נצחונות והרבה עבודה קשה של פיתוח האופנוע של עונת 2007, הרבה עבודה שחורה אם תרצו, הביאה אותו להוביל את טבלת האליפות כמעט לאורך כל העונה. 

מי שעקב גם בעונות הקודמות אחר היידן ידע לראות את השינוי הבולט שחל בבחור. אפילו המראה החיצוני שלו הפך להיות פוריטני משהו וסגפני. הצחוק המשוחרר שלו נעלם עם תחילת העונה, וכל הוויתו הפכה להיות מרוכזת במירוצים. כנראה הבין היידן שעתה הוא כבר לא אותו ילד פלא שזכה בגיל 18 באליפות הסופרבייק האמריקאי, והפנים את האחריות הרבה שהוטלה עליו על ידי הונדה, אשר הפכה אותו לרוכב הפיתוח שלה ולרוכב מספר 1 במוטו GP.

קשה להאמין שהונדה, ואולי אפילו היידן עצמו, חשבו שהם אכן יזכו בתואר בסוף עונת 2006. כבר במירוץ השני של העונה כתבתי "שבעונה הזו הוא ירשום ללא ספק את חותמו כאחד השמות הגדולים שרכבו בעולם המוטו GP", ואכן לא התבדתי. בהמון עבודה קשה, למרות מכשולים ששמו לו HRC עם חלקי פיתוח באופנוע בזמן שהוא הוביל את טבלת האליפות, ובשלבים מאוחרים של העונה, לא שמענו מהיידן ציוץ. היידן המשיך בסבלנות של צייד טקסני ובעבודה סיזיפית את הנסיונות להביא את חלקי הפיתוח שהותקנו לו באופנוע למצב אופטימלי, תוך כדי שהוא סובל מהם ומאבד נקודות בשליש האחרון של העונה כתוצאה מאותם חלקים. היידן נאלץ, לפעמים תוך כדי מירוץ, לשנות סגנון רכיבה כדי לחפות על חלקים כושלים, כשהבולט בניהם הוא המצמד של האופנוע שהתחמם שוב ושוב כתוצאה ממיקומו מאחורי המנוע. 

כתבתי על כך בעבר מאמר שלם, ואני לא מתכוון לחזור עליו. אבל קשה להבין מה עבר בראש של אנשי הונדה בשליש האחרון של העונה. לשים חלקי ניסוי באופנוע של מוביל האליפות הנחשקת ביותר, לא להעביר חלק מתפקיד הפיתוח לרוכב פחות תחרותי, ולחבל באופן ממשי בסיכויים לתואר. ישנם דברים שההבנה בהם נמצאת בנבצרות קבועה, וזה אחד מהם. כפי שאני מברך את היידן ושמח בשבילו, אני כועס על כך שהתואר הלך להונדה ול-HRC. פשוט לא מגיע להם.

אליאס
אליאס. הסיפור של אליאס הוא כל הסיפור של רוסי העונה. יש משהו דרמטי באופן שבה התנהלו היחסים בין השניים במהלך העונה. אם אדוארדס היה המלאך השומר של רוסי לאורך כל העונה, ובמיוחד החל מהמירוץ הרביעי בצרפת, הרי שאליאס היה זה שפגע ברוסי בדיוק בנקודות הקריטיות של העונה.

במירוץ הראשון של העונה מפיל אליאס את רוסי. במירוץ הלפני אחרון לוקח אליאס ניצחון ראשון בקריירת המוטו GP שלו כשהוא מנצח את רוסי בשתי אלפיות שניה בלבד. שתי אלפיות וחמש נקודות, שאם היו אותן לרוסי, היה לוקח את האליפות למרות הנפילה במירוץ האחרון. אמרנו כבר שהמזל היה לרעתו של רוסי העונה?

מה צפוי לנו בעונה הבאה?
שאלת מליון הדולר. תואר או לא תואר, רוסי הוא עדיין הרוכב הטוב ביותר בעולם. קשה לי להאמין שעם אופנוע תקין - לא מושלם, יש מישהו שמסוגל לו באופן רציף. דני פדרוסה הוא המרוויח הגדול מהמעבר לאופנועי 800 הסמ"ק בעונת 2007. הזיכרון של מהירויות פניה אדירות ממנועים בעלי מכלול חלקים פנימיים קל יותר יותר עדיין חרוטים בו, ומשקלו הקל מאד, 49 ק"ג בלבד, ישמש לו בדיוק את החוסר ביכולת מול רוסי על הבלמים, ובכניסה לפניה. אגב, את אותם הדברים אפשר לומר גם על קפירוסי. אך הבעיה הגדולה של שניהם היא שוב, רוסי. הרוכב הגדול מכולם יודע להביא כל מכונה אל קצה גבול היכולת שלה בכל סיטואציית רכיבה, והכישרון האדיר של הפנומן, יבטל את יתרונותיו הפיזיות של פדרוסה, כמו גם את אלה של קפירוסי.

היידן יגיע לעונה הבאה כאלוף על אופנוע סטנדרטי, אך שוב, אנחנו חוזרים לרוסי. לא משנה איזה רוכב נעלה ברשומה הזו, תמיד נחזור לרוסי. למרות העונה האחרונה בה הפסיד את האליפות, קשה להאמין שיש שם מישהו שיכול לו. ואולי להיפך: דווקא העונה הזו הוכיחה את גדולתו. למרות אופנוע נחות בעליל, לא טוב יותר מהקאוואסאקי או הסוזוקי בחלקה הגדול של העונה, הצליח רוסי לנצח חמישה מירוצים – שלושה יותר מכל רוכב אחר, כולל אלוף העולם המכהן.

אז ההימור שלי לעונה הבאה הוא כמובן רוסי. גם בשנה הבאה יהיה לו קשה לקחת את התואר, במיוחד מול פדרוסה שיהנה מאופנוע שדורש מאמץ רכיבה נמוך הרבה יותר מה-990, ויהיה לו קל הרבה יותר ברכיבה רצופה של 45 דקות עם השפעה ישירה על התוצאות. אבל עדיין, רוסי. יש מי שמעז להמר אחרת?


שליחת כתבה לחבר
תגובות גולשים    הוספת תגובה חדשה
1.עונג18/11/2006 14:32:58
שבת
2.גם אניאחלה כתבה18/11/2006 16:47:07
סקירה מעולה לסיום מרתק לעונה. לומדים מהכתבות שלך המון.
3.ניקי היידן21/11/2006 19:17:07
תראו שאני ייתן בראש לרוסי גם בעונה הבאה וגם לפדרוסה הגמד וגם לכולם. מקס ביאג'י זבל.
4.רוסיהיידן חכה שנה הבאה 28/11/2006 21:31:16
היידן שנה הבאה נראה אותך
5.רוסירוסי ועוד פעם רוסי!!!27/12/2006 15:00:23
רוסי לוקח ושלא יהיה לאף אחד ספק!!!!!!!!
6.avielbaz3יש מרוצי אופנועים בארץ04/02/2007 20:56:00
עונה חדשה של מרוצים ב23.2.07 מעונינים להישתתף ל0522503461 סיני
7.אחדקייסי סטורנר. רק דוקאטי.09/08/2007 11:48:13
כן, יש מי שמעיז להמר אחרת-וזה בגלל שמוביל הטבלה כיום הוא קיייסי סטורנר.


by xol | רשת מתנות מקוריות | דומיין עברי | משחקים וקונסולות | לוח קטנועים ואופנועים