שידורים ישירים מתוך הקסדה - לוני גרינקר

17/02/2006 07:18:59

לוני גרינקר, החליט לחיות מחדש את הקטע הדו גלגלי בגיל 44 (!!!). זה לא הפריע לו להפוך גם לרוכב הסופרמוטו המבוגר ביותר, ואפילו לקטוף גביע. אין הרבה סיכויים שהיינו מוותרים על הסיפור שלו. סיפור של אופנוען אמיתי.

 
איפה מתחילים?
כמה נקודות ציון בדרך מרוכב קטנוע סולידי לרוכב סופרמוטו מתחיל.
עד לפני כ-3 שנים הכל היה בסדר. החיים זורמים, אישה (20 שנה בספטמבר האחרון ללא הורדת 1/3 על התנהגות טובה), 3 ילדים ( 17,14,9) כלבה ,חתול,תוכים, דגים, ארנבות (למה אין קרוקודיל תשאלו? מפני שהילדים עוד לא ביקשו). מדי פעם גיחות אדרנלין : שחקן נבחרת א.ס.א תל-אביב ונבחרת ישראל ברוגבי, שייט קטאמרנים, צלילות, משיט יכטה, טיס, צניחות חופשיות, בנג'י.
בשעה טובה ,עברנו את הכל בשלום – הגענו לגיל 44 . אשתי כבר קיפלה ערכות חירום כדי להחזיר לאפסנאות . נוהגים בכלי רכב דו גלגלי מסוג קטנוע דיוק (נפח 150 כדי לרכב באיילון עם הגדולים) לעבודה וחזרה.


2002
שנת 2002 החלה ללא סימנים מדאיגים - נוריות אדרנלין לא דולקות . הכל שקט, אך מסתבר שלא להרבה זמן.
חבר מספר לי על הקורס שעבר אצל גידי פרדר וזורק צ'ופר: "במקום הקטנוע קח את ה-EN שלי".
אחלה קורס. המדריך כפיר לוין- בחור נחמד, בלורית גדולה. אז עוד לא ידעתי ,אך זו עומדת להיות תחילתה של ידידות מופלאה .
תגלית ראשונה: לא חייבים לרכב כל הזמן על שני גלגלים. אפשר לגוון. פעם קדמי ,פעם אחורי...
עכשיו מה? נחזור לדיוק ? לא בדיוק!
התייעצות עם גידי פרדר, ועוברים להונדה טרנסאלפ. נחמד, גדול, מושך מבטים, נוח, מאוד נוח, יותר מדי נוח, נוח עד כדי שעמום.
קורס רכיבה מתקדמת. שלב ב' :
תגלית שניה: אופנוע זה לא רק כלי תחבורה. אפשר ליהנות מהנסיעה עצמה ויש חיים מחוץ לנתיבי איילון.
עוברים כמה חודשים ואני עושה את קורס "אומנות הפניה". עדיין עם "מרכז הנוחות" של הונדה.
עוברת שנה ואז... החבר, כן, אותו חבר מה- EN. תמיד זה בא מהחבר הכי קרוב, אלו שאתה לא חושד בהם.
היום כשאני חושב על זה, אני לא מבין איך לא חשדתי כשהוא הציע לי ללכת לקורס עם הEN- שלו.
ובכן קוראים יקרים, אותו חבר, שלצורך הסיפור נקרא לו דוידי (פשוט מפני שזה שמו) צלצל אלי ואמר לי: "אני באופרוד ויש כאן דיוק מדהים למכירה עם 3,700 ק"מ ,מדהים. אתה חייב לבוא לראות."
דוידי, אמרתי לו, היה לי דיוק 10 שנים. אתה רוצה להחזיר אותי אחורה?
"סתום", הוא ענה לי. דיוק של KTM, אופנוע מדהים.
מה זה KTM שאלתי ?
קח מונית ובוא .
לקחתי מונית, נסעתי, ראיתי, ישבתי, נדלקתי על הפנסים והעיצוב. קנינו ביחד.
יום שישי: נוסע על פי עצת חבר למגרש חניה ב.............
היו 15 רוכבי כביש עם כלים פרוידיאניים שנסעו במעגל מסביב לחצאי כדורי טניס ובין ההקפות אכלו שיפודים.
החבר'ה נדלקו על הדיוק ואפילו נתתי להם סיבוב.
בסוף היום החבר'ה ישבו ,התייעצו ופסקו פה אחד: כלי מדהים ,אבל אתה לא במקום הנכון. סע לך ברווזון צעיר. סע לשפיצרינג ותהפוך לברבור.
האופנוע שלך נקרא סופרמוטו. לך לשם, החבר'ה כבר יסבירו לך.
הלכתי. הייתה לי ברירה? כמה שיפודים כבר אפשר לאכול?

רמבו סטייל
פרק ב ' ובו יסופר איך התחלתי לרכב בשפיצרינג כאשר "כרישי הסופרמוטו" מגחכים. אני מסתובב להם בין הרגליים ומקפיד לאותת בשיקיין.
חיכיתי להפסקות של ה"גדולים" כדי שלא ילחיצו אותי בסיבובים.

סוכות 2004. יום מסלול באשדוד. הקפה שלישית. שחר נופל בפניה השמאלית לפני היציאה לחיצוני ואני דורס לו את האופנוע בתהליך המראה שלא היה מבייש בואינג.
טיסה קצרה בשמי אשדוד, נחיתה בחול ובלימה רדיאלית עם כתף ימין.
לא בלימת ברמבו. זה היה יותר ב-"רמבו סטייל" .

תגלית שלישית: כואב לי. אני פורש הביתה ומשדר לאשתי עסקים כרגיל (אני שונא להסביר דברים שאפילו אני לא מבין). בעיה !!! אני לא יכול להוריד חולצה לבד.
תגלית רביעית: ישנם שלושה סוגי אופנועים: האחד, כלי תחבורה יעיל שהחליף למעשה את החמור. השני, כלי כיופים לכביש ולשטח- החליף את הסוס. השלישי, האולטימטיבי. כלי תחרותי. החליף את כל מה שידעתי עד אותו יום.
התייעצויות במשך חודש עם החבר'ה , לבטים, היסוסים ו.......יצא עשן לבן. מכרתי את חלקי בדיוק והטרנסאלפ וקניתי 4LC סופרמוטו בן שנתיים.
עכשיו מה עושים ? הבנתי שאני כבר לא בגיל שבו אפשר לקנות " בננות ירוקות". הפעם אני לוקח את הדברים ברצינות. ניסיתי כמה שיעורים עם ניר שפיצר. רוכב אגדי, ביצים של בת יענה במחזור, גדול עלי. מה שבא לו בטבעי בא לי בהפוכה. אני חייב למצוא מדריך לגיל הרך.
איך קוראים לזה עם הבלורית ? כפיר! בשבוע הבא אבקש ממנו ל"הסביר" לי איך רוכבים סופרמוטו. זהו חברים ,כל השאר היסטוריה.
קבענו פגישה- היה נחמד. עוד אחת ועוד אחת. שיעור רדף שיעור.
האצה, בלימה, סיבובים, נסיעה בחול, החלקות, זינוקים, מירוצים, חסימות החלקות.... עברה לה חצי שנה של קריעת תחת ,בה כפיר מגלה סבלנות של קיפוד מיוחם. מת לדחוף קדימה ,אבל מתאפק כדי למנוע אסון. ביום הראשון הוא הסביר לי שכדי לרכב סופרמוטו, אני צריך לשנות רק דבר אחד...
את אורח חיי . דיאטה ,תזונה, אופניים כל בוקר וראה איזה פלא: הנער צדק. היום סוף סוף, לאחר חבלי לידה ארוכים במשך 6 חודשים של אימונים שבועיים, ויצא שזה גם יצא לכבוד יום ההולדת ה- 47 שלי, אנו חובקים גביע. קוראים לו "S1-מקום שני". אמנם פג (ככה זה כשהיולד מבוגר), ובקושי בא לאוויר העולם, אך בריא ומחייך בסלון. אנו עובדים כעת על הגדלת המשפחה.


דרך הקסדה
וכעת, לשידור הישיר מקסדת רוכב מספר 192. שבוע לפני המרוץ. יום רביעי,.שפיצר מודיע שאפשר לבוא להתאמן על קטע השטח החדש. יש רמפה וטייבל ,חבל על הזמן. טייבל אמרת? מה זה רמפה?
תבוא ,תראה, תרכב ואחר כך תגיד לי מה אתה חושב .
ח-יי-ב-ים להתקדם עם קטע השטח בסופרמוטו הוסיף שפיצר. אפילו הילדים שלי יודעים ש"חייבים" זה רק להיוולד ולמות, כל השאר זה מסלולי בחירה. בכל העולם יש שטח רציני בסופרמוטו, הוסיף שפיצר .
אז מה חשבתי. בכל העולם לא עושים מילואים ואנחנו כן. זה לא נותן לנו פטור מטייבלים ?
באתי ,ראיתי ,נבהלתי.
"שמע", אמרתי לעצמי.
"כן". עניתי לעצמי, מה עכשיו1? לא הספיק לך? את השטח במרוץ הקודם עשית כל כך טוב שאתה רץ קדימה? לא, עניתי. אבל מה זה קשור? אני כבר פה לא?
כך נמשכה לה שיחת פנים עם עצמי בתוך הקסדה. שיחת פנים לא עולה כסף. ואז, ממש באמצע השיחה, התחלתי בנסיעה איטית : ישורת, עליה על הרמפה וירידה גלגל אחר גלגל. סיבוב איטי ועליה ייצוגית על הטייבל.
זהו! עצרתי למעלה. השקפתי על הנוף והתאפקתי לא לתקוע דגל ישראל בפסגה. ירידה איטית וחוזר חלילה. רק שלא יהיה חס וחלילה...
עוד הקפה ועוד אחת, נחמד מה אני אגיד לכם. שמע אמרתי לעצמי, זה לא כזה נורא. קח את כל מה שלמדת, כולל הטייבל שקיפצת עליו בשבוע שעבר עם כפיר, + קורס השטח שעשית בשבת האחרונה עם אוריה (ועל כך בפעם אחרת), תצמיד רגליים, תרפה ידיים, מבט קדימה ותן גז.
וכך לאט לאט במשך כחצי שעה הגברתי קצב. האמת? כיף. לונה פארק לגדולים. וכך אחרי שעה של אימון עצמי תפסתי ביטחון.
יום חמישי אימון נוסף. כפיר מגיע לביקור ונותן הערות אחרונות לשיפור. יום שישי באים לאימון עם החבר'ה בצהרים ונוכחים לדעת שלרוב הרוכבים, השטח אינו בדיוק יתרון. אני מתרכז בעיקר בטכניקות הרכיבה בשטח ונזהר לא להיפצע לקראת המרוץ ביום ראשון. מדי פעם אני הולך להציץ ל"חיות המוטוקרוס" שגם באו להתאמן לקראת המרוץ.
ברדה, אוחיון, אוחנה, עוד אוחנה....צ'מעו, הם טובים. במחשבה שניה הם בעצם לא טובים. הם טובים מאוד!

מוצאי שבת, ערב המרוץ.
מכינים תיק למחר. כמה תיקים כבר הכנתי עד היום? לטיולים בתנועה, לצבא,למילואים, לחו"ל, למרוצים (שלשה). הפעם זה אחרת משום מה. סוג של מתח חיובי, אך מהול בחרדות של חשש מפגיעה פיזית. השטח עם הקפיצות עלול להיות טריקי אם נותנים לאדרנלין להכתיב קצב – בדקתי. תאמינו לי. זהו, הכל מוכן. מחר בבוקר השלמות אחרונות במכולת. לחם טרי ושישית בירות. הבירה היא הרגל מהתקופה בה שיחקתי רוגבי. יש הטוענים שמשחק הרוגבי הומצא כתירוץ לשתית בירה. למה שישיה? אחד לי והשאר לחבר'ה. יש רק סוג אחד של נוזלים שלוקחים לבד והוא נמכר באריזה רכה בכל בתי המרקחת. ניתן לקבלו עם צינורית ומזרק.
הולכים לישון.
הולכים לישון........טלוויזיה.......מנסים להירדם . 2 בבוקר – די לחשוב על המרוץ.
נרדמתי לכמה דקות. רעש. 4 בבוקר הילד חזר מבילוי בין בחינות הבגרות. מנסים להירדם שוב. 5 בבוקר האוטו של הזבל הגיע. מניאק – החיים בזבל . 6 בבוקר- העיתון. זהו נמאס לי. אני קם סופית והולך למכולת. עופר במכולת שואל אותי אם הכל בסדר. כן, אני עונה. הראש שלי פטישים. פטישים כמו אחרי הנגאובר. הכנות רגילות, קפה שחור עם פרוסת לחם, הרגל חדש שבא עם האופניים. תלבושת "צלבנים 2005" + תרמיל ציודים ואני יוצא לדרך.
האוויר הקר של הבוקר חודר לקסדת שטח ופועל עלי מידית כגלולת הרגעה. חיוך ראשון.
הכבישים הריקים של ערב חג משרים תחושה מיוחדת משהוא .
הגעה לשפיצרינג - כבר לא לבד. מורידים ציוד ו"שריון עור" ומתחיליםSMALL TALK עם החברה. מהר מאוד אני בונה את תמונת המודיעין הבאה : קטגורית המתחילים עמוסת רוכבי שטח ואילו ב- 1S אני לא סובל מנחיתות. בליבי אני מברך את שידני על המעבר הזמני לצד העיתונאי, את פנגס על החלטתו לנפוש וכו'. הולכים להירשם. "קטגוריה" שואל הרשם. 1S אני עונה בלי להתבלבל. ספונסר? הוא שואל. אשתי אני עונה.
מה עשיתי? זהו, אני בפנים. השמים עוד לא נפלו. הדקות חולפות, החבר'ה מגיבים בחיוך ותמיכה, תדריך ויוצאים לחימום.
5 הקפות במהירות איטית כשעיקר הנסיעה מוקדש לחימום מנטלי. אני לומד את התווים. עוד מעט יחל הקונצרט ואז אין מקום להיסוסים. הכל יתפרץ וכל מה שלמדתי בחצי שנה האחרונה יבוא לידי ביטוי.
אני מריץ במוח את דיסקט ההערות של כפיר.
נפילה בפנית קיר בשטח. טעות שטותית. אני מנחם את עצמי שסטטיסטית כבר נפלתי את הנפילה
של החודש ואני פטור מנפילות עד סוף המרוץ. הזנקה למקצה הדרוג. אני מחליט להכין לעצמי "מסלול פנוי" מהפרעות. יוצא בשקט לשתי הקפות חימום, שתיים מהירות, אחת לשחרור ועוד אחת מהירה ליתר בטחון. זהו, אני פורש לפיטס. מקום שלישי. זינוק מהשורה הראשונה, לא רע . בעיקר נותן זריקת בטחון להחלטה לנסות 1S .



עוד שעתיים למרוץ. צפיה במרוצים, שיחות עם האישה והילדים שבאו לראות את ה"זקן" .
זהו זה, הגיע הרגע. צעדה סטייל אסטרונאוטים לדיסקברי עם הקסדות ביד בעקבות נושאי הכלים. אני מודה להם ובראש וראשונה לשלי שהופיע משום מקום ועשה לי הרבה כבוד. אני על הגריד. פעם ראשונה בהזנקת רמזור. היה תדריך על הרמזור? מאוחר מדי. מישהו לוחש לי שהרמזור "יורד במכה" לירוקים. אני מניד בראשי לתודה, המתח עולה. אני בשליטה הרבה יותר טובה מהמרוצים הקודמים .
גז עם מצמד משולב, הראש לפנים מתוח תרתי משמע. צהוב, ירוקים. שחרור מצמד עם פתיחת גז. הקדמי מתרומם – לא נורא. יחסי העברה 14/45.
אני מעביר לשני, הקדמי יורד, משחרר מצמד ו...פותח גז בניוטרל. יופי לוני. כולם שועטים דרך השיקיין ואני אחרון בשיירה. דוהרים בישורת לשטח. אני שועט את הרמפה צמוד לאופיר מימין, האופנוע נוחת , זעזוע מוכר, מבט קדימה ואני מזהה את אביעד נכנס לפניה על הקיר וכולם אחריו.
לוקח החלטה לחתוך לפניה שטוחה על הגלגל המפריד בין המסלולים וזה עובד. עליה חלקה,קפיצה על הטייבל ואני יורד שלישי מהטייבל .
יש. שניים מאחורי.
סיבוב נוסף במסלול וחוזרים לשטח. המרחק לאביעד נשאר כאורך הישורת בשטח. אני חותך שוב לפניה שטוחה, זה עובד שוב. אני עולה לטייבל שני אחרי אביעד ובירידה מזהה אותו פונה בהיירפין ימינה. הפער נשמר. אני מנסה לשמור את אביעד בקשר עין והמרחק ביננו נשמר.
עד הקפה 10 המצב נשאר כך כשאני רואה את אביעד פונה לטייבל בכל פעם שאני נכנס לשטח. לשאר אין זכר. אני שומר ריכוז וקצב. הקפה 10, ישורת לכוון שעון המדידה ואני מזהה את כפיר בקהל מסמן לי להאט בסגנון:" יש לך את זה". עכשיו בלי שטויות. אני מסמן לו בראש שקלטתי ומוריד קצב.
הכל תקין – כמעט תקין מדי .
הקפה 12 ובדרך לטייבל אני רואה את מרלי נכנס לשטח.
לא טוב, אך לא נורא.
אני מגביר מהירות במסלול ומתחיל הקפה 13. משהו אבד לי בקצב. נכנס לשטח. מהיר מדי. האופנוע מזדעזע בנחיתה ואני נשאר בעמידה עד ממש לכניסה לפניה על הקיר. שיט ,שיט, שיט. אני פונה לטייבל ונהיה לי חושך. מרלי צימצם טווח. אני עולה על הטייבל, יורד בזהירות לא להחליק בכניסה לאספלט. פניה שמאלית ושוב אני מגביר קצב. לפני שעון מדידת הזמנים, "מרשל מתלמד" מסמן לי בנאיביות דגל כחול. אני מבין את הטעות שלו , אך גם מבין שמרלי מה זה צמוד אלי.
הגנה הגנה הגנה, בכל פניה חסימות ופתיחות. ביציאה מההיירפין הצפון מערבי אני מביט לימין ולא רואה את מרלי. לא טוב, הוא כנראה ממש מאחורי. זה שאינך רואה הוא זה שיעקוף אותך. אני שועט לעבר השטח. זינוק ברמפה ואני מרגיש את מרלי נושם עלי. אני פונה שוב לשטוחה , אך אבוי לי, רע לי ומרלי . היד לא עובדת ואני לא מצליח ללחוץ את המצמד . אני נותן 110 אחוז ובראשי עוברת המחשבה : גם שלישי זה לא רע. לא. אני לא מוותר. מחשבה על שלישי תביא לי רביעי . אני נותן הכל ונשמר מעודף מוטיבציה בפניות. שוב המרשל מסמן לי כחול – אני מודה לו בלבי וחוסם ימינה לקראת הפיכה שמאלה וכניסה דרך שער מדידת הזמנים. אני חולף ראשון בשער ולפי התמונות, מרלי בפסיק אחרי.
הקפה אחרונה. לא ראיתי שלט .אולי טעיתי בספירה? אני שועט שוב לעבר הרמפה. מרלי שוב נושם עלי. אני ניגש לפניה שטוחה ויד שמאל לא מתפקדת. אין ברירה,הולכים על מהלך הישרדות. בלימה בלי מצמד, הטיה, בלם אחורי ופניה ימינה על המקום תוך כדי פתיחת גז. הגלגל האחורי משתולל ואני מעביר משקל לאחור ומיד עובר לעמידה.


אני עולה פעם אחרונה לטייבל וכפי שראיתי בתמונות , מרלי עולה פחות ממטר אחרי ומימיני. אני יורד מהטייבל ונותן את רכיבת חיי. חוסם בכל צורה אפשרית ובשום שלב לא מצליח לראות את מרלי. כניסה לשער הזמנים, היירפין אחרון, הראש נמתח ימינה וקדימה ויציאה מהירה. כעת אני חש את מרלי צמוד אלי ומתפלל שהכתום לא יאכזב. יש. דגל שחמט חוקי ראשון בחיי. איזו מתנת יומולדת. אני שיכור משמחה. איזה פירגון מכל החבר'ה וביחוד ממרלי. אדיר. THER IS ONLY ONE FIRST TIME
חיבוקים מהאישה, הילדים, שביט, יואב, אסף המתוק, עוזי החבר שתמיד בא לצלם .
איזה רגע מתוק .


I'LL BE BACK

שליחת כתבה לחבר
תגובות גולשים    הוספת תגובה חדשה
1.rafulאחי הקטן17/02/2006 13:04:15
כל הכבוד. נשארת ווינר אמיתי. אל תביט לאחור, בעיקר לא בסיבוב. כי בפעם שראיתי אותך כך נבוב, קמת מהר להמשיך סיבוב. תמיד לפניך, ישר ובכל סיבוב. לא כי מהיר אני, כי נולדתי לפניך חבוב. אחריך תמיד, שמור על עצמך.
2.צביקה כהןסיפורו של אלוף17/02/2006 14:16:19
מעריץ אותך. אתה כותב לא פחות יפה מאיך שאתה רוכב. עלה והצלח, איש יקר
3.MexMexמלך17/02/2006 15:30:07
מלך, מלך, מלך. ועוד קצת מלך.
4.עידןחבר מקבוצת הטיגריסים17/02/2006 20:40:07
בתור אחד שרוצה אותך איתנו באופניים אני אחכה בסבלנות עד שתגיע לגיל 60 ואז....... לא תהיה לך ברירה ,ואנחנו נהיה שם. ושלא ירד לך החיוך מהפרצוף אף פעם
5.עמיאין עליך18/02/2006 11:41:44
עכשיו מה שנשאר זה לעמוד בסטנדרטים שלך... מה הלאה?
6.D the kidכבוד, הרבה כבוד.19/02/2006 10:43:11
וגם הרבה כל הכבוד !
7.סיני20/02/2006 22:34:10
סחטיין עלק יא בון בון. אמרתי לך פעם ששתינו בירה, שתדפוק אותם בסוף. העיקר שהאמנת בעצמך, סחטיין.
8.רותי 20/02/2006 22:42:45
וואו אלוף האלופים! העזתי להכנס לקודש הקודשים של כל הגברים האלה....רק כדי לאמר לך שכנראה שבאמת אין עליך!!!! מקווה שאת הסיבובים במשמרות "המושבה הבטוחה" אתה לוקח על ארבעת הגלגלים...ח ח ח יאללה עכשיו צריך להתחיל לבוא לראות!!!!
9.שוש27/02/2006 00:19:56
גבר גבר !חולה על ..האופנוע שלך!!! (נו?יש שיפור בסגנון????) שוש....ר...ליאור.....


by xol | רשת מתנות מקוריות | דומיין עברי | משחקים וקונסולות | לוח קטנועים ואופנועים