לזכרם - דניאל רזון


לזכרם

במלאת חודש למותם של נתנאל ושקד
דניאל רזון

 יום שבת, ארוחת צהרים, המעבר לבית החדש הביא איתו איחוד בין ההורים שלי לבין ההורים של בן זוגי. הדבר האחרון שחשבתי זה שאותו משפט "הייתה תאונה באזור הכינרת, שני רוכבים נהרגו", יגרמו לכל כך הרבה שינויים אצלי. מייד התקשרתי לאחד החברים הרוכבים, "שמעת על התאונה שהייתה באזור הכינרת היום? " , "כן, רוכב והמורכבת שלו נהרגו" עונה לי ידידי, "אני מכירה אותם?" שקט מהצד השני, אני שומעת מלמול מוזר, ושוב אני שואלת "זה מישהו שאני מכירה?" ואז התשובה שלעולם לא רציתי לשמוע: "כן, זה נתנאל והמורכבת שלו שקד". הרגשתי איך הדם מפסיק לזרום לי בגוף, ואני הופכת ללבנה, אני שמה לב שבן זוגי מסתכל עלי בצורה מוזרה, ואני אומרת לו "נתנאל נהרג", באותו הערב התקבצו אצלי חברים שלי ושל נתנאל ז"ל וישבנו במן הרגשה שזה לא יכול להיות אמיתי, זאת בטח טעות, אבל זאת לא טעות, חבר שלנו ובת זוגתו נהרגו בתאונת אופנוע. ישבתי והסתכלתי על האופנוע שלי (FZR600R), גם לי זה יכול לקרות, מה אני אמורה לעשות עכשיו, לחכות שהפחד יעבור, מייד לעלות ולרכב עליו, למכור אותו ??? אני באמת מאוהבת באופנוע שלי, כשאני עליו, אני מחייכת כל הזמן, כשאני מסתכלת עליו אני מחייכת, עכשיו, כשאני רק חושבת עליו החיוך מרוח לי על הפנים, אני מרגישה שהוא חלק ממני, הוא הבייבי שלי, וכשאני מדברת עליו אני מאושרת. אבל אני לא לבד בעולם הזה, יש לי הורים, אחות יש לי 2 כלבות שאם לא אני, מי יטפל בהן? אבל הכי חשוב זה שיש לי בן זוג, שהוא האדם שהכי חשוב לי והוא מאד רוצה שאני אמכור את האופנוע כי הוא בכלל לא מסוגל לחשוב על שיקרה לי משהו והוא יישאר בלעדי. , זאת לא סיבה מספקת? אז התחלתי לחשוב, אולי כל עניין האופנועים אצלי זה כמו התמכרות מסוימת , התמכרות לפחד, למהירות, להנאה, ללא לעמוד בפקקים ולא לחפש חניה, אולי הגיע הזמן שאני אתבגר, ואבין שאני לא לבד בעולם הזה, שהאופנוע מסוכן ויש הרבה אנשים שדואגים לי, ומצד שני, מה עם מה שאני אוהבת, ועם מי שאני, הרי כל עניין האופנועים זה חלק ממני, ויש דברים שאתה עושה בשביל עצמך וברגע שלוקחים אותם ממך מה נשאר לך? אז התשובה שכל מי שלחץ עלי למכור את האופנוע קיבל – כרגע אני לא מוכרת, אני צריכה לחשוב מה אני הולכת לעשות. לקח לי כמה ימים עד שהסכמתי שוב לעלות על האופנוע, זה היה ביום שהתקיימה ההלוויה של נתנאל ז"ל, נפגשנו קבוצה לא קטנה של רוכבים ורכבנו כולנו יחד לבית הקברות. במהלך שלשת השבועות האחרונים כל יומיים שלשה אני מבקרת את המשפחה של נתנאל ז"ל, משפחה חמה אוהבת ונעימה, אני מגיעה אליהם עם האופנוע, וכל פעם כשאני יושבת שם מה שעובר לי בראש זה שהם איבדו את הבן שלהם בזמן שרכב על האופנוע, ועדיין הוא סיים את החיים שלו על מה שהוא הכי אהב בעולם, התגשמות החלום שלו, האופנוע שלו. ואני, אני עדיין עם האופנוע ולא נראה לי שאני אמכור אותו בזמן הקרוב, האופנוע הזה הוא אחד מהדברים שגורמים לי לאושר.

מוקדש בהמון אהבה למשפחת אוליבר.

שליחת כתבה לחבר
תגובות גולשים    הוספת תגובה חדשה
לא נשלחו תגובות לידיעה


by xol | רשת מתנות מקוריות | דומיין עברי | משחקים וקונסולות | לוח קטנועים ואופנועים